פסח מצה ומרור

נכתב על ידי יניב, 9/4/2014

 'רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח מצה ומרור' (פסחים י,ה) מה המיוחד באלו שצריך לאמרם? בפשטות זהו שורש ליל הסדר שיצאנו משעבוד לגאולה וזה מיוצג בשלושה אלו. וניראה להוסיף שבזה אנו מתחברים למהות יציאת מצרים, שהנה מובא מיד 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי מצרים"' שזה מתייחס לליל הסדר שיראה עצמו כאלו יצא ממצרים. הפס' אומר "בעבור זה " וגו' (שמות יג,ח) ופירש האב"ע '..פירוש "בעבור זה”- בעבור זאת העבודה שהוא אכילת המצה ולא יאכל חמץ, שהוא תחילת המצוות שצוה לנו ה', עשה לנו ה' אותות עד שהוציאנו ממצרים, והטעם לא הוציאנו ממצרים רק לעבדו..' (אב"ע,שמות יג,ח) שמה הדגש המיוחד במצה וחמץ דווקא? אמנם האב"ע מסביר שהם לדוגמה כיון שהוא תחילת המצוות, אולם לכאורה הרי גם פסח נאמר מקודם? אלא שפסח ומצה קשורים יחד (כמו שמביא עיקר תיו"ט על המשנה, שהוקשו שלכן לומדים חובת הגדה מפסח למצה ומרור) ולכן זה לא כ"ך משנה. אולם ניראה שיש במצה עניין מיוחד שמרמז על כלל המצוות , ולכן הוא הובא כעניין שמרמז על המצוות, שהנה המצוה שהובאה 'הוא אכילת המצה ולא יאכל חמץ' שמובא בשם הספרים שבנ"י היו בשער המ"ט ועוד מעט שהיו שוקעים ב-נ' שערי טומאה ולא ניגאלים, שהיו שוקעים בטומאה לגמרי, וזה ההבדל בין חמץ ומצה שההבדל בניהם הוא בנקודה, שבשניהם אותיות מ ו-צ וההבדל הוא בין ה' ל-ח' שנקודה אחת שתוסיף תסגור את האות מ-ה ל-ח. ניראה שלכן המצה הובאה כדוגמה למצוות. שהנה איך הגיעו בנ"י מהיותם בני יעקב הצדיקים לבנ"י שביציאת מצרים שהיו שקועים ב-מ"ט שערי טומאה?- אומרים חז"ל 'א"ר אסי: יצה"ר בתחילה דומה לחוט של בוכיא (עכביש) ולבסוף דומה כעבותות העגלה' וכו' (סוכה נב,א) הרי שמתחיל בקטנה מאד, וזהו כאותה נקודה שבין ה ל-ח כך התחילו ליפול מקדושתם בגלות מצרים, וכך ניגאלו כשכבר הגיעו לשיא הטומאה, שקשורים ליצה"ר כשרשראות העגלה ונישאר נקודה עד לשקיעה מוחלטת, ולכן זה מסר לכל המצוות, שההבדל בין טומאה לקדושה הוא נקודה שתגדל אח"כ, ובו תלוי בין להיות עבד ה' ששומר על מצוות, להיפך ח"ו,ולכן זהו המסר של גאולת מצרים, שהינו עבדים שקועים בטומאה ויצאנו לקדושה לעבודת ה'. וזה אומרים על פסח מצה ומרור שלפניו, שהמצה מסמלת את הנקודה שממנה יוצאים לפסח- לקשר לה' (שירד במצרים לעולם) או ח"ו לריחוק שזהו המרור, שהגלות (שמסומל במרור) באה מהחטאים, שכל הרע בעולם בא מהם 'אין ערוד ממית אלא החטא ממית' (ברכות לג,א) וזה לימוד גדול מגלות וגאולת מצרים. לכן בכל דור ודור צריך לזכרו, שאף אנו הינו אמורים להיות עבדים בגלל זה, ויצאנו בזכות הפכו- בזכות שיצאנו לעבוד את ה', זהו מטרת החיים של האדם וכל העולם, ולכן זמן החימוץ הוא ח"י רגעים, שברגע אחד, משהו קטן הכל יכול להשתנות, בזה משנה את כל החיים, וזה מטרתם של בנ"י, “בעבור זה" זה בגימטריה 12 כנגד בנ"י, כמו שדרשו "למה זה אנכי" שהיתה רבקה ראויה שיצאו ממנה השבטים (ב"ר סג,ו) כך ש"זה" נילמד ל-12 השבטים, וברבקה זה נאמר בעקבות שנילחמו (יעקב ועשו) זה בזה, וכן רצו לצאת זה לקדושה (ביה"כ וביהמ"ד) וזה לטומאה (ע"ז) [שם] שכך גם בעולם, בנ"י באים לייצג את הקדושה ולתקן את העולם, ולכן הטומאה נילחמת בנו ועושה כל שביכולתה להרע לנו ולדרדרנו לטומאה, ופסח סימן להליכתנו לקדושה מול כוחות אלו. ולמדו חז"ל על "בעבור זה" שזו תשובה לרשע שבעבור שהוציא עצמו מן הכלל לא היה ניגאל (מכילתא שמות קח) שלא היה ניגאל בשל שהוציא עצמו מהכלל, אבל אם הוא חלק מהכלל אז גם אם חוטא שהדרדר למרור, בכ"ז הוא מחובר לחלק בנ"י שבמהותנו צדיקים והם ימשכוהו לפסח-לקדושה.

לרפואת אברהם בן בתיה שליט"א

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה