אל 'תזרום'... תעשה ברקס!

נכתב על ידי אברהם לוי, 9/4/2014

 אל 'תזרום'... תעשה ברקס!

   וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.

(יחזקאל ט"ז ו')  [מתוך הגדה של פסח].

 

 

   זכה עם ישראל וקיבל מהבורא מתנה נפלאה עד מאוד - את 'ליל הסדר', לילה בו אנו שואבים אמונה בכל רגע וזוכים למעלות עצומות עד מאוד, ועולים דרגות ומדרגות רוחניים שקשה להשיגם בשאר ימות השנה. נכון שזה משמח?

   אך לא כולם יודעים, אבל יש אחד שעצוב מאוד בלילה הזה, וכל רגע ורגע עובר עליו בצער נורא ויגון ענק. מיהו זה ואיזה הוא? 'יצר הרע', המלך הזקן והכסיל (קהלת ד' י"ג).

   יצר הרע יודע שבני ישראל עומדים לקרוא את ההגדה ולמלאות את המצברים הרוחניים שלהם באהבת ה' והחדרת האמונה, והיצר יודע היטב שהוא עומד לאבד עמל רב והשקעה של שנים בערב אחד. וכיצד הוא מתמודד עם המצב המבורך הזה? באמצעות שיטת 'הזרימה'.

   יצר הרע מוכן 'שנזרום' עם ההגדה ונאכל מצות ונשתה ארבע כוסות ונעשה שולחן עורך כיד המלך, 'נזרום' עם המצוות ונעשה אותם כמו מכונה ממוחשבת ורובוט הפועל לתפארת, ובסיום הערב נעלה למיטה מתוך הרגשה שהסדר 'זרם' יפה ללא תקלות. עם כל זה אין ליצר הרע שום בעיה, וזה כלל לא מטריד אותו. ממה הוא כן חושש?

   הבעיה שלו היא שנעצור את 'הזרימה' ונעשה מידי פעם הפוגה, ונכריז באוזני המסובים והסובבים את המילים הבאות:

   זכינו הלילה לקיים מצות אכילת מצה \ ארבע כוסות \ סיפור יציאת מצרים \ אמירת הלל הגדול... זכינו להעפיל בהר ה' ולהתעמק באהבת הבורא וחידוד האמונה והאדרת שמו של מלך המלכים, זכינו שפמליה של מעלה באה לביתנו ושמעה אותנו משבחים את ה' ומפרסמים את שמו הגדול, זכינו וזכינו וזכינו... וכעת הגיע הזמן לעשות ברקס ולשאול את עצמינו:

   כיצד אנו הופכים זאת 'לצידה לדרך' שתלווה אותנו עוד ימים ושנים? איזה מסר ומוסר השכל אנו לוקחים איתנו מליל הסדר הלאה לשאר ימות השנה? איך אנו ממשיכים את העלייה הזו עוד קצת?

   מהמילים הללו יצר הרע מפחד ורועד עד מאוד, ומשום כך הוא מעסיק אותנו שעות נוספות כדי 'שנזרום' בליל הסדר ולא נחשוב רגע אחד על 'צידה לדרך' שתשאיר לנו את רְשַׁמֵי הלילה הקדוש הזה עוד קצת. אך מי שחכם הולך על כל הקופה ועושה ברקס אחרי כל פעולה בליל הסדר - ואחרי כל קטע הגדה הוא מחדד עם בני ביתו את 'הצידה לדרך' שיש להוציא משם, ואין ספק שיש הרבה מה לקחת מליל הסדר.

   ברשות הקוראים החביבים נתעמק רגע במתנה אחת שניתן לקחת מלילה קדוש זה, יסוד אביר אדיר כביר ונדיר שאם נפנים אותו כהוגן ונטיל בו עוגן ונעשה ממנו עסק ונשקיע בו את כל הרצון והחשק, אזי הצידה לדרך שלנו תהיה גדולה עד מאוד בעזרת ה'.

   באחד הקטעים בהגדה אנו קוראים את הפסוק וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי (יחזקאל ט"ז ו'), פסוק שלכאורה אין מה להעמיק בו באופן מיוחד, אך רבותינו היקרים גילו לנו שטמונים בו 2 יסודות עצומים, אשר הם יסודותיו של כל אדם יהודי.

   1) מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. הדם שהאדם כביכול מקיז על המצוות, זה הבסיס והחיבור שלו עם הבורא. אין שום יגיעה רוחנית שהולכת לריק, אין שום מאמץ ללא תועלת, כל הקזת דם והפעלת מאמץ מצד האדם - זה מחזק את הבסיס הרוחני שלו, והחיבור שלו עם השכינה הקדושה.

   מי שמדפדף בהיסטוריה מגלה שככל שהאדם מסר נפשו יותר למען הבורא, כך החיבור שלו עם השכינה היה עז וחזק יותר.

   מי לנו גדול מאבינו אברהם שעקד את בנו יחידו ומסר את נפשו וכל אשר לו למען בוראו. ומה התוצאה? אברהם זכה להקראות בתנ"ך בתואר הנכבד של 'אברהם אוהבי' (ישעיהו מ"א ח'), אהובו של ה'.

   אכן, מסירות נפש זה הבסיס והחיבור של האדם עם הבורא, וככל שהאדם מוסר עצמו יותר על העניין - כך החיבור שלו עז וחזק יותר.

   2) בְּדָמַיִךְ חֲיִי. הדם שאנו מקיזים למען המצוות, מסירות הנפש שלנו למען ה', זה מפתח החיים. במילים יותר ברורות, המצוות אינם כלא ומאסר והגבלה בחיים, אדרבה, הם המפתח לאיכות חיינו הגשמיים. ככל שנעשה אותם במסירות יותר גדולה - כך נרויח יותר, ולהיפך להיפך, כפי שנאמר בתנ"ך באריכות שהגשם והשפע וחיי האדם תלויים אך ורק בקיום המצוות ועמל התורה (ויקרא כ"ו ג' ברש"י), וכאשר מתרחקים מהמצוות, אזי מתרחקים מהשפע והברכה וסל הישועות.

   כמובן שזה ברור לכולנו ואין לנו בזה שום פקפוק, שהרי זה פסוקים מפורשים בפרשת בחוקותי ועוד מקומות. אך כבר אמר מי שאמר 'תמונה אחת שווה אלף מילים', ואין ספק שסיפור טוב יעזור לנו לחדד את הראייה וההבנה שהמצוות הם 'איכות החיים שלנו' ושומרי הראש המלווים אותנו וקיומם הוא הרווח הכי גדול, גם אם לפעמים בעיניים גשמיות זה נראה לנו אחרת.

   זה הזמן להעלות לבמה סיפור עסיסי שהרעיש עולמות ותפס כותרות והרטיט לבבות וכבש נשמות, סיפור המעיד על המסר שראינו כעת.

   בתאריך 8-3-14 (למניינם) ארעה טרגדיה גדולה בעולם, כאשר מטוס של חברת 'מלזיה איירליינס' עשה דרכו מקוּאַלָה לוּמְפּוּר בירת מלזיה לבֵּייְגִ'ינְג בירת סין, ולפתע הקשר עימו אבד ונותק ונעלמו עקבותיו.

   הפרשייה התמוהה הסעירה והזעיקה חלק גדול מהעולם, ובמשך שבועיים חיפשו אחר המטוס כוח רב של אדם וטכנולוגיה. בחיפושים השתתפו 23 מטוסים, 6 מסוקים, 18 ספינות, 21 לוויינים ועוד כלים מכלים שונים, ואת כולם הניעה מטרה אחת. לאתר את 227 הנוסעים שהיו על המטוס - אזרחים של 14 מדינות, ו12 אנשי הצוות שעימם.

   אך למרבה הצער התוגה והיגון לאחר 14 יום של חיפושים יסודיים ותצלומי לוויינים מכמה מדינות - התברר שהמטוס התרסק בדרום האוקיינוס ההודי וצלל במצולות ים, ואף אחד לא ניצל. חוץ מאחד! מיהו אותו אחד? איך באמת הוא ניצל?

   ובכן, זמן מועט לפני שהתרחש הסיפור שלנו, נכנס יהודי רחוק מיהדות לסוכנות נסיעות מקומית כדי להזמין טיסה מקוּאַלָה לוּמְפּוּר לבֵּייְגִ'ינְג, והתברר שהטיסה הקרובה ביותר יוצאת בליל שבת קודש.

   אך סוכן הנסיעות שהיה יהודי שומר תורה ומצוות - לא היה מסוגל להכשיל יהודי בחילול שבת במו ידיו, והוא פנה ללקוח ואמר: מועד הנסיעה שאתה חפץ בה - יוצא בשבת קודש, וכאדם שומר מצוות המצפון שלי לא מאפשר לי לבצע עבורך את ההזמנה. אם בכל אופן אתה חפץ בטיסה הזו, אנא ממך, בצע את הזמנה בעצמך. וכך היה.

   היהודי ביצע את ההזמנה לבדו דרך האינטר-מת, ובינתיים הוא התארגן 'לטיסת הביניים' שתוביל אותו למטוס שנוסע לבֵּייְגִ'ינְג. אלא שמשהו בלב דגדג לו חזק, ולא נתן לו מנוח.

   הוא נזכר בסוכן הנסיעות החרדי שמיאן להזמין עבורו טיסה לליל שבת... הסוכן דיבר על מצפון מטעמי דת והוא חש שזה בקע מלב טהור ואמיתי... מרגע לרגע הדברים הללו התעצמו במוחו וטרדו את שלוותו, בסופו של דבר התעורר בו הניצוץ היהודי הקדוש, ו55 דקות לפני שהוא עלה לטיסת הביניים הוא החליט לוותר על הטיסה ולא לחלל את השבת, ולהמתין לטיסה הבאה.

   היהודי שלנו לא ביצע את טיסת הביניים - והוא החמיץ את טיסת MH370 מקוּאַלָה לוּמְפּוּר בירת מלזיה לבֵּייְגִ'ינְג בירת סין, כביכול הוא הפסיד זמן ועיכב את תוכניותיו למען ערך רוחני שלא הכניס לו תנובה גשמית, אך למרבה התדהמה התברר שהטיסה הזו היא טיסת האימים שנעלמו עקבותיה במצולות ים ונוסעיה הפכו להיסטוריה.

   אותו יהודי היה כל כך נסער מנס ההצלה והוא שלח מייל לסוכן הנסיעות, וכתב לו:

   אלוקים אדירים, אתה שמעת מה שקרה לטיסה MH370? אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה, זה נס אמיתי, אתה מציל חיים, אני לא יכול לחשוב יותר, נדבר בשבוע הבא. לא יודע איך להודות לך.

   סוכן הנסיעות קיבל את ההודעה, וכתב לו עליה: אני מאוד שמח בשבילך. אך לא אני מציל חיים, אלוקים והשבת הצילו את חייך, אתה חייב להם.

  כאן תם המעשה אשר פרטיו זמינים ברשת לכל דכפין ומערערין ומפקפקין, והמעשה הנורא הזה מחכים אותנו במוסר השכל עצום ושקוף עד מאוד. אך למרות שהמוסר ברור לכל נער וישיש וזקן וקשיש, ברשות הקוראים החביבים ננתח את הדברים בשפה ברורה וחדה יותר, למען תועלת והתייעלות כולנו.

   מוסר השכל ראשון: סוכן הנסיעות השיב לאותו נוסע 'לא אני מציל החיים - אלוקים והשבת הצילו את חייך, אתה חייב להם'.

   אין הגדרה יותר יפה מזו! 'השבת הצילה את חייך'. אכן, 'שבת' היא מקור הברכה, היא שמירה והגנה והמסטר לכל הישועות, והיא הצינור הראשי לכל השפע של האדם. וככל שהאדם מהדר יותר בשבת - הוא בעצם מייעל את איכות החיים שלו. ולהיפך, להיפך.

   הנה הנקודה שדשנו בה מקודם. המצוות אינם מאסר חלילה, מסירות הנפש וההקרבה אינם לריק, אדרבה, זה הצינור אל השפע והשמירה שלנו. מי שחכם מבין זאת ומאמין בזה גם במקום שהוא כביכול רואה רק הפסד, מתוך ידיעה ברורה שעוד יום יבוא והוא יזכה לגלות את הרווח העצום שהמצוות הניבו לו, כאשר הקרן שמורה לו לעולם הבא ואת הפירות הוא יחוש עוד בעולם הזה.

   מוסר השכל שני שהסיפור הזה מלמד אותנו: אל תתייאש מאף יהודי. אפילו מי שנכשל בחמורי חמורות ומחלל שבת בפרהסיה, עדין הוא נין ונכד של אברהם אבינו, גם נשמתו נחצבה מתחת כסא הכבוד, גם בו יש ניצוץ יהודי ונצנוץ של טהרה, ואם תנסה להשחיל לו יראת שמים וחיזוק רוחני - בנועם, בעדינות, מתוך כבוד והקרנת חום ואהבה, לך תדע מה זה יחולל בקרבו.

   וגם אם עכשיו אינך רואה פירות, אל תתייאש. אין ספק שיום יבוא וזה יהיה חלק 'מהקש שישבור את גב הגמל', והמילים שעוררת בו [שבראו מלאכים רוחניים] יהיו חלק מהמשקל שיבקע את הטומאה המקיפה את אותו אדם.

   שהרי אף טירחה ויגיעה של 'קירוב רחוקים' אינה הולכת לריק, וכאן המקום לציין עדכון קטן בנושא.

   כל מילה של תורה וקדושה, כל מאמץ שהושקע לְקַרֵב יהודי, אינם שבים ריקם. וגם אם סופו של דבר התברר שזה לא פעל על היהודי שניסינו לשכנע אותו, בעתיד זה יפעל על יהודי אחר שחפץ להתקרב.

   שהרי מי שניסה לקרב לבבות - עשה פעולה רוחנית שבראה מלאכים קדושים, והעוצמה הזו חייבת לפעול באיזה שהוא מקום, ולעולם היא לא תהא לריק. דוגמה לכך אנו רואים בסיפור הבא, סיפור ששמעתי מבעל המעשה עצמו.

   באחד מערי ארצנו הקדושה קיימת קבוצת נשים צדקניות המתנדבות בבתי חלים למען מניעת רצח עוברים [hapalot], הנשים הללו מקבלות מארגון 'אפרת' חומר מדעי ורפואי על הנושא - והן מעבירות אותו לאותן תמימות שלא מודעות לדברים בצורה הנכונה, הן מסבירות לאותן נשים את מה שמאחרי הקלעים, מה שהדוקטור והעובדת סוציאלית מסתירים מהם.

   אחת ממתנדבות אלו מספרת שפעם אחת היא עמלה במשך חצי שעה על אישה אחת כדי להסביר לה את הנושא בצורה נכונה, את החומרה התורנית והסכנות הרפואיות, היא גם נתנה לה חומר עיוני בעניין, ובתום השיחה אותה אישה הודיע לה שהיא תעבור על החומר שקיבלה כעת ותסיק את המסקנות הנכונות בעזרת ה', והן נפרדו כידידות ופנו לדרכן.

   לפתע סיבבה המתנדבת את ראשה לאחור, ומה היא מגלה? היא רואה את אותה אישה מכניסה את כל החומר שהיא נתנה לה, לסל האשפה.

   ברגע הראשון זה כאב לה נורא! הרי היא השקיע חצי שעה של עמל, והנה משמים מראים לה איך הכל נכנס לזבל ללא סיכוי שיצא מזה פירות. אך כיהודיה מאמינה היא חיזקה את עצמה שהיא מצידה עשתה מה שיכלה - וכבר נאמר 'לא עליך המלאכה לגמור' (אבות ב' י"ט), והיא גנזה את האירוע הזה בליבה.

   אחרי חודש ימים! היא חוזרת שוב לאותו בית חולים להמשך הפעילות הקדושה, ולפתע ניגש אליה אדם ואומר לה. דעי לך שלפני חודש הייתי כאן וראיתי אותך מדברת עם איזה אישה על עניין שהיו לי בו הרבה לבטים וספיקות, ראיתי גם שנתת לה חומר עיוני בנושא, וגם אני רציתי עותק מהחומר הזה. אך את יהודיה חרדית ונראית רבנית - ובתור גבר זר לא היה לי נעים לגשת אליך, והמתנתי בצד והתעסקתי בענייני.

   כנראה שאינך יודעת, אבל לאחר שהלכת אותה אישה שדיברת איתה זרקה את החומר שנתת לה לסל האשפה, ואני ראיתי זאת ולקחתי את החומר מהאשפה ועברתי עליו עם אשתי, והפנמנו את המסר הלכה למעשה. דעי לך שהילד שְׁיִוַלֵד לנו הוא שלך, הוא ניצל ממות בזכותך, ובאתי להגיד לך 'תודה'.

   הסיפור העצמתי הזה מראה לנו את היסוד שאמרנו מקודם, שאין דבר כזה 'השקעה רוחנית לריק'. מי שמקיז מדמו וזמנו והונו וגרונו למען קירוב רחוקים ועבודת ה', נוצר מזה מלאכים קדושים וזה עושה הד גדול בעולמות העליונים, וברור שיצא מזה פירות. וגם אם האדם לא רואה כעת את הפירות, ואפילו אם הוא מגלה שהכל נכנס לזבל והשני נשאר אטום וחתום ונעול עם השקפת דור המבול והבלבול, אל יצטער מכך, מפני שהפירות יצמחו דרך מישהו אחר. אלא שלא תמיד יש לנו הזכות לראות זאת, שהרי נסתרות הם דרכי האל. אך בעולם העליון נזכה לראות במדויק את כל פירות עמלנו, בעזרת ה'.

   אלו הם חלק מהיסודות שצריך להעביר ולהבהיר ולהבעיר בליל הסדר לבני הבית. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי (יחזקאל ט"ז ו') א) להתמקד בנקודה 'שמסירות נפש' זה הבסיס של העם היהודי. ב) להתמקד בזה שהמצוות הם הברכה והשמירה שלנו - וחלילה להביט עליהם כמאסר ומסגר. ג) לחדד את הנקודה שעם ישראל מורכב מארבעה בנים, חכם - רשע - תם - שאינו יודע לשאול, ולכל יהודי מהקבוצה הזו יש נשמה שהיא חלק אלוקים ממעל וצריך להאיר ולהעיר לה ולעמול ולקרב אותה בנועם לדרך התורה והמצוות, ולא להתייאש מאף יהודי. ד) לזכור שגם אם לא רואים פירות - אין להישבר, שהרי אף מאמץ אינו לריק, מכל מאמץ של קירוב נברא מלאך רוחני שעושה רעש גדול בשמים, וברור שזה יפעל על יהודי אחר בעזרת ה'.

   אם הפנמנו את היסודות הללו בליל הסדר ושאר ימי החג, אין ספק שכבשנו את המערכה וזכינו לצאת מהחג הזה עם 'רכוש גדול', עם רכוש ענק.

   מישהו מפקפק?

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה