יציאת מצרים קשורה למתן תורה, שיצאנו ממצרים כדי להיות עבדי ה', ולכן הלשון הרביעית של גאולת מצרים היא "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים" (שמות ו,ז) שזה כנגד מתן תורה, וזהו מהותו של כל העולם – שכל העולם נברא בשביל שנקבל תורה ונגלה את שם ה' בעולם, ולכן קיום העולם היה מותנה בקבלת התורה: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). לכן מובן שיש קשר בין עשרת הדברות שזה שורש לכל התורה, שזה מייצג את התורה שנתנה לנו (ובהם כל תרי"ג מצוות גנוזות [יר' שקלים ו,א]), לבין עשרת המאמרות שבהם נברא העולם וכן לעשרת מכות מצרים שבהם יצאנו ממצרים. כמו שמפרט המדרש: 'נאמרו עשרת הדברות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם: "אנכי" כנגד "ויאמר אלקים יהי אור" (בראשית א' ג'), וכתב "והיה ה' לך לאור עולם" (ישעיה ס' י"ט). "לא יהיה לך" כנגד "ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א' ו'), אמר הקדוש ברוך הוא: היה מבדיל ביני ובין עבודה זרה שנקראה מים מכונסים, כדכתיב "אותו עזבו מקור" וגו' (ירמיה ב' י"ג). "לא תשא" כנגד "ויאמר אלקים יקוו המים" (בראשית א' י'), אמר הקב"ה: המים חלקו לי כבוד ופינו את עצמן ואין אתם חולקים לי כבוד מלישבע בשמי לשקר?!. "זכור" כנגד "ויאמר אלקים תדשא הארץ", (שם שם י"ב), אמר הקדוש ברוך הוא: מה דתיכול בשבת מוקיר שלא נברא העולם אלא שלא יהיו חוטאים ויהו חיים לעולם ואוכלים גידולי הארץ. "כבד" כנגד "ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים" (שם שם ט"ו), אמר הקב"ה: הא ברייתי לך תרין נהורים - אביך ואמך, הוי זהיר ביקרהון. "לא תרצח" כנגד "ויאמר אלקים ישרצו המים" (שם שם כ'), אמר הקדוש ברוך הוא: אל תהיו כדגים הללו שהגדולים בולעים את הקטנים, שנאמר "ותעשה אדם כדגי הים" וגו' (חבקוק א' י"ד). "לא תנאף" כנגד "ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה" וגו' (בראשית א' כ"ד), אמר הקדוש ברוך הוא: הא ברייתי לך זוגך, כל חד וחד דבק בזוגיה (במינים) [במיניה]. "לא תגנוב" כנגד "ויאמר אלקים הנה נתתי לכם כל עשב זורע זרע" וגו' (שם שם כ"ט), אמר הקב"ה: אחד מכם אל יפשוט ידו בגניבה ובממון חבירו אלא מן ההפקר כעשבים הללו; תני רבי חייא: הנשמר בגינה אסור משום גזל, ושאינו נשמר בגינה מותר משום גזל. "לא תענה" כנגד "ויאמר אלקים נעשה אדם" וגו' (שם שם כ"ו), אמר הקדוש ברוך הוא: הא ברייתי לך חבריתך בדמותי (ואת חבית) [ואתחברת] ודמית (לבילמי) [לצלמי], לא תסהיד על חברך סהדו דשקר. "לא תחמוד" כנגד "ויאמר אלקים לא טוב היות אדם לבדו" (שם ב' י"ח), אמר הקב"ה: הא ברייתי לך זוגך כל חד וחד מינכון ידבק בזוגיה. "לא (תחמד)" [יחמד גבר] מנכון אתתא דחבריה. נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים: "אנכי" כנגד מכת דם "ויהפך לדם יאוריהם" (תהלים ע"ח מ"ה), אל תאמר כפרעה "לי יארי ואני עשיתני" (יחזקאל כ"ט ג'), אל תאמר שאני בראתי עצמי. "לא יהיה לך" כנגד מכת צפרדעים (עלו) [שעלו] בתנורים (חומם) [בחומם], אמר הקב"ה: הצפרדעים חלקו לי כבוד ואין אתם חולקים לי כבוד?! "לא תשא" כנגד מכת כינים, שהשביעם הקדוש ברוך הוא ועלו. "זכור" כנגד מכת ערוב, אמר הקב"ה: לא תערוב ולידן חולא ושבתא כחד. "כבד" כנגד מכת דבר, דכתב "למען יאריכון ימיך" (שמות כ' י"ב). "לא תרצח" כנגד מכת שחין, אמר הקדוש ברוך הוא: אל תהי רוצח ודמו של אותו האיש בגופו. "לא תנאף" כנגד מכת ברד "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" (שם ט' כ"ד), וכתב "היחתה איש אש בחיקו" וגו' "כן הבא על אשת איש" וגו' (משלי ו' כ"ז עד כ"ט). "לא תגנוב" כנגד מכת ארבה כתב "בעד החלונות יבואו כגנב" (יואל ב' ט'). "לא תענה" כנגד מכת חושך, אמר הקדוש ברוך הוא: אם אין עדותך מאירה לך כאורה הזאת אל תעידנה. "לא תחמד" כנגד מכת בכורות, שהיו המצרים שטופים בזימה ונמצאו כולם בכורים' (פסיקתא רבתי, כא). נראה שרמז לזה רמזו באבות שהביאו כמה דברים של 'עשרה דברים', שבכך רמזו לקשר ביניהם: 'בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל [עליו] שכר כולם. עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום. עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים' וכו' (אבות ה,א-ד). שיש עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, והעולם מתקדם בגילוי קדושה, שלאחר עשרה דורות היה את נח שעליו נאמר:  "אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלקים התהלך נח" (בראשית ו,ט), שזה התקדמות – שיש צדיק גדול בעולם הדבק בה', ואחרי עשרה דורות יש יותר התקדמות שזהו אברהם שהיה מפיץ שם ה' בעולם: "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" (שם כא,לג), לא רק צדיק לעצמו (ולא רק ביחס לדורו) אלא גם מזכה לרבים. ואברהם התנסה עשרה ניסיונות כגילוי שקשור לעמידת העולם בקדושה בגילוי תורה (שאברהם שמר את כל התורה [יומא כח,ב] ולימד לצאצאיו [בראשית יח,יט]), וכך בבניו – בנ"י אנו מגלים את שם ה' בעולם כולו (שזה יותר התקדמות, לא רק אדם בודד אלא עם שלם שמגלה לכל העולם כולו) שכך בזכות ניסיונותיו זכינו לעשרת המכות שהם קשורים לעשרת הדברות, כגילוי למהותנו שאנו ממשיכי דרך אברהם לגלות את שם ה' בעולם. (וממשיכה המשנה שאבותינו לא עמדו בעשרת הניסיונות, לומר שיש דימוי לאבות [כאברהם שהתנסה עשרה ניסיונות] אבל אנו רחוקים ממעלתם, ולכן לא עמדנו בניסיונות [ולכן גם לא באה הגאולה השלמה אז], אבל בכ"ז יש גילוי של קדושה אצלנו שזה מתגלה במקדש שהיו עשרה ניסים לאבותינו במקדש; ומוסיף שעשרה דברים נבראו בער"ש בין השמשות, כרמז לסמיכות לשבת, לרמז שאנו מתקנים את העולם בתורה שבשורשה מתגלה בעשרת הדברות כנגד עשרת המאמרות שבהם נברא העולם, וכך מתקנים את העולם עד שלמותו בגאולה [וזה רמז בנבראים בין השמשות שהם דברים שיתגלו בהמשך בעולם, שכך גם יתגלה אברהם ובנ"י בהמשך בעולם; ובין הדברים שנבראו אז זה הכתב והמכתב והלוחות]. וממשיך בשבעה דברים של הבדל גולם מחכם, שגולם הכוונה לת"ח שעדיין לא הגיע לשלמות, כרמז לתורה בנו שבזה אנו מתקנים את העולם כמו שהובא קודם [ושבעה כנגד שבוע בריאת העולם, כהמשך למאמרות שבבריאה שבה החל הפרק ודובר קודם], וממשיך בשבעה פורענויות שזה כשלא מקדשים אלא מתרחקים מהתורה וחוטאים..). לפי זה נראה שגם עשרת הניסיונות של אברהם היו כנגד עשרת הדברות (שהרי כל העשרה קשורים), יש כמה העמדות מהם עשרת הניסיונות (ראה 'אבות לבנים' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א על משנה זו), כאן נעמיד ע"פ שיטת הרמב"ם (שמחשיב את מה שנאמר בתורה במפורש): 'העשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו, כולם דבר הכתוב: האחד - הגירוש, באמרו יתברך "לך לך מארצך" (בראשית יב, א) וגו'. השני - הרעב אשר מצא בארץ כנען בבואו שם, והוא יעדו "ואעשך לגוי גדול" (בראשית יב, ב), וזה ניסיון גדול, והוא אמרו "ויהי רעב בארץ" (בראשית יב, י). והשלישי - חמס המצרים עליו, בהילקח שרה לפרעה. הרביעי - הלחמו בארבעה מלכים. החמישי - לקחו הגר לאשה, אחר שנואש מהוליד משרה. הששי - הוא המילה, אשר צווה בה בימי הזיקנה. השביעי - חמס מלך גרר עליו, בלקחו שרה גם כן. השמיני - גרש הגר, אחרי הבנותו ממנה. התשיעי - הרחקת בנו ישמעאל, והוא אמרו יתברך "אל ירע בעיניך על הנער" (בראשית כא, יב) וגו'. וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה, באמרו "וירע הדבר מאד בעיני אברהם" (בראשית כא, יא), אלא ששמר מצות השם יתברך וגרשם. העשירי - עקדת יצחק'. נראה שהקשר הוא כך: ניסיון "לך לך" כנגד "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", שנאמר בזה ("הוצאתיך" וגו') הוצאה מהארץ והמקום בו היו; ועוד על א"י מול חו"ל נאמר: '"לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים" – מכאן אמרו: כל בן ישראל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים. וכל היוצא לחוץ לארץ כאילו עובד כוכבים ומזלות' (ספרא. ויקרא כה,לח), כך שיש בזה גילוי של קבלת מלכות שמים – "אנכי ה'". ניסיון הרעב כנגד "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", שבעקבות הרעב נאלץ לרדת למצרים, וירידה לחו"ל זהו כע"ז: 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים, וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). ניסיון לקיחת שרה לפרעה כנגד "לא תשא את שם ה' אלקיך לשווא", שפשוטו: 'ועל דרך הפשט, יאסור עוד שלא ישא על שפתיו השם הנכבד על חנם, כלשון (שמות כג א): "לא תשא שמע שוא", (תהלים טז ד): "ובל אשא את שמותם על שפתי", כי הדבור יקרא כן בעבור שישא בו קול ... וסידר זו המצוה אחר אזהרת עבודה זרה, כי כאשר ראוי ליראה את ה' הגדול והנורא שלא לתת כבודו לאחר, כן ראוי לתת כבוד לשמו, והנושא אותו לשוא מחללו' וכו' (רמב"ן; שמות כ,ו). כששרה היתה בבית פרעה היא היתה אומרת בדיבור - בקולה והמלאך היה מכה: '"על דבר שרי" – ע"פ דבורה אומרת למלאך הך והוא מכה' (רש"י; בראשית יב,יז), ודיבור כזה שקובע בעולם בא ע"י שמירת הדיבור לקדושה – דיבור שמייחדים אותו רק לכבד בו את ה'; גם מובא במדרש: 'אמר רבי ברכיה: עלו דטולמוסין למקרב למסאנא דמטרונא, וכל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת: רבון העולמים! אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמונה, אברהם יצא חוץ לסירה ואני בתוך הסירה. אמר לה הקדוש ברוך הוא: כל מה שאני עושה, בשבילך אני עושה! והכל אומרים: על דבר שרי אשת אברם' (ב"ר מא,ב). שזהו גילוי של כבוד ה', שהאמינה בה' שלכן יצאה, וזה מופיע בדיבור (ולכן כעין גילוי של דיבור וכבוד ה' שמזכיר את "לא תשא" שיש לשמור בדיבור על כבוד ה'); וכן אמרו עליה דיבור חיובי – שהכל נעשה בשבילה, שזהו כדיבור חיובי – שלא מחלל את שם ה' בנשיאתו לשווא. גם שרה נלקחה בעקבות ששרי פרעה דיברו עליה (בראשית יב,טו), שזהו דיבור של טומאה (שהיה לזימה), שזהו היפך מדיבור של קדושה – דיבור של שמירת שם ה'. ניסיון מלחמת ארבעת המלכים כנגד שבת, שהם באו להילחם ולשלוט בא"י (ראה 'תורת המקרא' "לך לך" [ב] למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), וגם בארץ יש גילוי של שבת – שמיטה, שבת הארץ (וע"י שאברהם ניצח אותם היה בזה ככיבוש שלו, כעין כיבוש בנ"י את הארץ שאז חלה שמיטה). ניסיון לקיחת הגר לאחר שנואש מלהוליד משרה זהו ככיבוד הורים – שקשור בהורות. ניסיון המילה כנגד "לא תרצח", שזה חל בישראל: 'כל הורג נפש אדם מישראל עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תרצח"' (רמב"ם הל' רוצח א,א), ולכן קשור במילה שזהו סימנם של ישראל; גם אולי רמז שמי שמתו אחיו מחמת מילה אינו נימול. כמו"כ אברהם היה זקן כשנימול, ולכן זה היה סכנת חיים בשבילו. ניסיון לקיחת שרה ע"י מלך גרר כנגד "לא תנאף", שלקחה כדי לנאוף (ועוד ה' אמר לו שלא יגע בה כי היא אשת איש. וכן אבימלך אמר שלא ידע שאחרת לא היה לוקחה [בראשית כ]). ניסיון גירוש הגר כנגד "לא תגנוב" שזה גונב נפש, שהוציאה (שרה) את הגר מאצלו ולכן זה כעין כמו גנבת נפש שנלקח (נגנב) ממקומו. גם שרה אמרה לגרש את הגר כדי שישמעאל לא ירש עם יצחק ("ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" [בראשית כא,י]) כך שזה כמו גניבה שיקח מה שלא שלו; וכן זה בעקבות שראתה שניסה להרוג את יצחק (רש"י; בראשית כא,ט-י) שזהו כגניבת נפשו, מהעולם. ניסיון גירוש ישמעאל כנגד "לא תענה ברעך עד שקר", ששרה גירשה את ישמעאל כיון שלא ראוי לירש עם יצחק, שרק יצחק הוא ממשיך דרכו של אברהם בהיותו מעיד על ה' בורא שמים וארץ, ולכן זה קשור לעדות שקר (שישמעאל מעיד שקר, ויצחק לא מעיד עדות שקר אלא עדות אמת) [שזהו שראתה אותו שבא להחטיא את יצחק בע"ז]; בנוסף גירשה את ישמעאל בשל דבריו: '"מצחק" – מלעיג על המשתה שנעשה בבית אברהם כאמרו שנתעברה מאבימלך' (ספורנו; בראשית כא,ט), שזהו כמעיד שקר, בטענתו שיצחק נולד מאבימלך. ניסיון העקידה כנגד "לא תחמוד", שבזה מראה שיודע שהכל מה' ולכן מה שניתן לו זה שלו ומה שניתן חברו שייך לחברו ולא לו, ממילא לכן גם מה שה' נתן לך זה של ה', ולכן אם ה' אמר לעקוד את יצחק – עליו לעקוד אותו, שלא רוצה שום דבר לעצמו אלא הכל של ה'.