בשבועות אנו קוראים את מגילת רות. בטעם הדבר ישנם כמה סיבות, בין השאר מובא בחז"ל שזה משום עניין החסד שקשור לתורה: 'ולמה קורין מגלה זו בחג שבועות? שמגלה זו כולה חסד והתורה כולה חסד, שנ' (משלי לא כו) "ותורת חסד על לשונה", ונתנה בחג שבועות' (סוף מדרש לקח טוב על רות). סיבה נוספת מובאת בשערי תשובה: 'שלפי שדוד המלך ע"ה מת בעצרת, והקב"ה ממלא שנותיהם כו', ובודאי בעצרת נולד; ומגילת רות נכתב לייחס דוד ע"ש' (שערי תשובה, או"ח סימן תש"ד) [אמנם העניין שדוד מת בשבועות אינו כ”ך פשוט, ראה ב'מועדי ישראל' - 'חג מלכות בית דוד', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א]. נראה ששני טעמים אלו קשורים זה בזה, בנ"י דבוקים בתורה, שאנו זכינו לקבל את התורה בשל שייכותינו אליה, מצד הנשמה שיש בנו. גילוי של אותה נשמה מתבטא גם בעניין החסד והרחמים, שלכן זהו סימנם של ישראל: 'שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים' וכו' (יבמות עט,א). '… דכתיב (דברים יג, יח) "ונתן לך רחמים ורחמך", כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו' (ביצה לב,ב). לכן בנ"י דבקים בתורה, שגם היא כולה חסד, שזה קשר של גילוי רצון ה' שיש בתורה וגם מתגלה בנו, שזהו גילוי ה' בעולם: 'ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (דברים יג, ה) "אחרי ה' אלקיכם תלכו" וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?! והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא"? אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה. מה הוא מלביש ערומים, דכתיב (בראשית ג, כא) "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם", אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים, דכתיב (בראשית יח, א) "וירא אליו ה' באלוני ממרא", אף אתה בקר חולים. הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב (בראשית כה, יא) "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו", אף אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים, דכתיב (דברים לד, ו) "ויקבר אותו בגיא" אף אתה קבור מתים' (סוטה יד,א). לכן בחסד ורחמים מתגלה גילוי שם ה' בעולם, שזה מתגלה גם ע"י התורה ובנ"י. לכן מובן שמלך ישראל שהוא מייצג את בנ"י (כראשם), וזה גם מייצג את ה' דרך בנ"י, כמו שנאמר "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" (דה"י א כט,כג), אצלו צריך להתגלות עניין הרחמים והחסד בצורה גדולה וחזקה. לכן באה מגילת רות ומספרת את גילוי החסד הגדול שמתגלה במגילת רות, שזהו שכל המגילה חסד (וראה ב'לזמן הזה', סיון, 'החסד בתורה ובמגילת רות', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א שמרחיב על החסד שבמגילת רות), ולכן מתוך זה קמה שושלת דוד המלך. זהו מלכות ישראל שבאה לגלות את שם ה' בעולם, כנטוע בישראל ובתורה שקיבלנו, שמתאימים זה לזה. לכן שבועות יוצא ב-ו' סיון שזהו זמן מתן תורה, ויש בזה גילוי של זמן הקציר ("וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" [שמות כג,טז]), וכך גם בזמן זה מתגלה החסד שנעשה בישראל, שלכן מיד לאחר שבועות התורה אומרת: "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם" (ויקרא כג,כב), ודבר זה קשור לגילוי שם ה' בעולם, שלכן בדבר זה נחשב כעין בניין המקדש והקרבת קרבנות, שזהו חיבור וגילוי ה' אדיר בעולם: '"ובקצרכם" - … אמר רבי אבדימי ברבי יוסף: מה ראה הכתוב ליתנם באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים וחג מכאן? ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו' (רש"י; שם). כך גם התגלגל ששושלת דוד תהיה קשורה לזמן זה, כיון שזה מייצג את בנ"י וכסא ה', וכך לעתיד גם יתוקן כל העולם ביחד עם מלכות משיח בן דוד. אולי לכן כאן נרמז על קשר החסד למקדש וקרבנות, כרמז לכך שדוד היה זה שהכין לקראת בניית המקדש (ושלמה בנו, ממשיך מלכותו, בנהו). לכן זהו ו' סיון ש-ו' רומז לתושב"ע שהיא ששה סדרים, והיא גילוי של ישראל בתורה, ולכן בזמן זה יש את הגילוי כנגד החסד שבבנ"י שזהו כגילוי תורה בנו (אמנם יכול לצאת גם ב-ה' או ב-ז' סיון כשמקדשים ע"פ הלבנה, אולם גם אז זה מרמז על התורה שהיא חמשה או שבעה ספרים [שבת קטז,א]. אולם לכתחילה יוצא ב-ו' שלכן כך קבעו שתמיד יצא ב-ו' סיון ע”פ הלוח). כך במלכות דוד אנו מגלים את מלכות ה' בעולם וגילוי רצונו, ולכן זה מביא לתיקון כל העולם, כמו שדוגמה לזה היה ברות שהתגיירה והצטרפה לבנ"י. (נראה שזה ההיפך מעמלק שיצא להילחם עם ישראל כשהינו עייפים ויגעים בדרך, שזה ביטול חסד, שלא באו לעזור לנו בהיותנו בדרך; ואף באו להזיקנו, ולכן אצלם יש גילוי של פגם בכסא ה' [רש"י; שמות יז,טז], לעומתם מלכות בית דוד שיש בהם גילוי שיא חסד, בהם יש גילוי של "כסא ה'” עליו מלך ישראל יושב ומגלה לעולם את החסד שבבנ”י ובתורה).