מה בין רות לאסתר.

================.

 ראו איך השתבשה עלינו דעתינו  ונלכדנו 

 בתודעה שגויה.הנחנו לעיקר ונאחזנו בטפל 

 יש שתי מגילות שבהם "מככבות" שתי נשים שונות.

אסתר מכאן ורות מכאן. 

והנה מה שפר גורלה של הראשונה,

 שסביבה נבנה חג ומועד.

 ולא עוד שנכתבה היא על קלף וקריאתה מלווה בברכות .

 והאחרת  נספחת כנגררת בהרבה שקט וצינעה  .

 שמא ההבדלים שנבקש בזה לחדד, יעירו ויעוררו מי . 

לפחות לרומם את השנייה [מגילת רות]לאותה המדרגה.

 למודי ניסיון אנו, שלא לתלות הרבה תקוות :

 בשינוי ובחידוש -  כיומרתו הרעיונית של אתר זה.

 אם כן ,בואו וראו בכל זאת,מה בין רות לאסתר :

 

 במגילת אסתר ביקש הקב"ה להתכסות בה ושמו הקדוש בכוונת מכוון נעדר ממנה.

 ממש כשמה של המגילה ביקש להיסתתר.

 ומנגד במגילת רות  ביקש הקב"ה במעשה ובשם להיות נוכח בה שוב ושוב.

 בשם "רות", יש מסר ופשר שהוא הפוך הן ל"עורפה" [מלשון עורף=אחור].

 והן בהפוך ל"אסתר". 

שהשם רות מובנו שניים : גם פנים וגם פנים ברורות ושקופות.

 כאמור בהפך מ"אסתר".

 אסתר נשענה על דודה אומנה.

 ועל רות נשענה חמותה.

 אסתר התחפרה בגולה בעבור מלוכה  .

ורות ברחה ממנה מהגולה גם במחיר של ויתור על מלוכה.

 אסתר קנתה "עולמה" ביופיה ...

ורות קנתה עולמות בליבה החם .

 אסתר התייפתה למלך נוכרי וזר.

 ורות התייפתה למי שהיה בו העוז [בו-עז] והתעוזה 

לגאול בשם החסד והאמת  ולהביא מלוכה לישראל .

אסתר,  נותרה בניכר לחונן עפר ארץ נוכריה .

ורות  זנחה ארץ נוכריה לחונן אדמתה של ארץ ישראל.

 בהנהגה מופלאה  ובשכלול תורת חסד לשיאים חדשים.

 שגם שבה לגאול את גאולת בעלה להקים לו שם בישראל.

  רות זכתה לזרע של מלוכה. 

ואילו מאסתר לא נותר לכאורה אפילו זכר של זרע.

 שאסתר כשמה,סמל להסתר פנים בניכר.

  כתמציתה של כל גלות .

ורות סמל לגילוי פנים ולהארתם ודווקא בארץ ישראל .

 שרות ייסדה את תורת החסד שממנה כל גאולה .

 ואסתר השפיעה עלינו גינוני מלוכה נוכריים.

 שאסתר כל הוויתה הייתה גלות ולא עוד שהנס בתקופתה  אירעי היה נמוג.

 שבאחרית הימים נעור הצוררהעמלקי .הרים שוב ראש ויד .

והפעם להצליח לממש זממו -לכלות בשארית הפלטה. 

רות גילמה את הווית הגאולה בקורותיה ובכל הליכותיה.

 הציתה את הפתיל  הגאולה .בגילום מודל נשגב של תורת החסד, 

שייסדה , כבסיס לכל גאולה.

 הלוואי וקולי היה נשמע  :

לכתוב מגילת רות על קלף ולקוראה בקהל בברכות שם ומלכות

 ודווקא  בעיצומו של חג מתן תורה.

 לפאר את התורה ואת חג השבועות גם בפנינה זו.

משה אהרון