' ... עודם בירדן אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר (במדבר לג, נב) "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" וגו'. אם אתם עושין כן מוטב, ואם לאו באין מים ושוטפין אותיכם. מאי אותיכם? - אותי ואתכם. עודם בירדן אמר להן יהושע: "הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי ישראל" וגו', וכתיב (יהושע ד, ו) "למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם" וגו' – סימן לבנים שעברו אבות את הירדן. עודם בירדן אמר להן יהושע: (יהושע ד, ג) "שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכן שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה" וגו', יכול בכל מלון ומלון? ת"ל "אשר תלינו בו הלילה". אמר רבי יהודה: אבא חלפתא ורבי אליעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים, ושיערום כל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה, וגמירי דטעונא דמדלי איניש לכתפיה תילתא דטעוניה הוי, מכאן אתה מחשב לאשכול, שנאמר (במדבר יג, כג) "וישאוהו במוט בשנים"' וכו' (סוטה לד,א). מה ר"י בא לומר בכך שאבא חלפתא וכו' שיערום בארבעים סאה? בפשטות זה בא בשביל ההמשך, כדי לחשב את האשכול שנשאו המרגלים. אולם אולי אפשר להוסיף שיש בזה גם רמז כשלעצמו שהרי ר"י הביא זאת בפני עצמו, וגם הם שיערו וסיפרו זאת ולא אמרו על המרגלים, ואף לא טרחו לומר ארבעים סאה של איזה משקל והרי זה דבר מהותי כאן (לדעת את המשקל), כיון שקשה לומר שזהו משקל של גודל 40 סאה של אבן כי אדם לא יכול לסחוב כ"ך הרבה (אם כי אולי באו לומר בזה שהיו חזקים ביותר שיכלו לסחוב משקל כזה). לכן נראה שארבעים סאה זהו המידה של מקוה: 'דתניא: (ויקרא טו, טז) "ורחץ את בשרו במים" במי מקוה, "את כל בשרו" מים שכל גופו עולה בהן. וכמה הן? אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה' (חגיגה יא,א) [גם כאן נאמר ששיערו]. שהאבנים הוצאו ממקום הירדן שזהו כרמז למקוה (שהוא מקום מים), שבאו לרמז שהאבנים מסמנים טהרה (ולכן לא טרחו לומר על איזה דבר משערים את משקל הארבעים סאה, כדי לומר שזה מרמז לגודל מקוה שנאמר בו גודל ארבעים סאה [ולא משקל]), שזה קשור לא"י שהיא טהורה: 'ארץ ישראל טהורה, ומקואותיה טהורים' (משנה מקואות ח,א). שזהו שאמר להם שהם עוברים את הירדן כדי לכבוש את א"י ולהורישה, ואם לא המים ישטפום - כעין שטהרת א"י תפגע בהם, שיש בכיבוש ויישוב הארץ משום טהרת העולם מטומאה (ששבעת העממין היו שקועים בטומאה ביותר, במידות רעות וע"ז; אבל גם בכלל יש בא"י השפעת קדושה לכל העולם), וזה מטרת בואנו לארץ, לתקן מכאן את כל העולם. לכן גם החישוב הוא של פי שלוש, שיוצא 120 שאדם יכול לסחוב כרמז לחיי אדם שהם 120 שנה, שכל חייו צריכים להיות מיועדים לתיקון עולם במלכות ה' (וגם שלוש זה חזקה, שמקבעת, שכך צריך שיהיה באדם קביעות כל חייו לקדושה). [אולי גם כרמז למקווה, שהוא אמה על אמה, ובגובה שלוש אמות, שכך כעין במשל כשלוקח בעצמו יכול לסחוב 1 אבל כששמים עליו למעלה, בגובה, שחברו שם עליו זה פי שלוש]. גם נראה שאילו בנ"י היו נכנסים כראוי בשלמות, שהיו כובשים מהר ואת כל הארץ לגמרי בשלמות אז הייתה באה הגאולה, ובגאולה נאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם" (יחזקאל לו,כה), שלזה נכנסו לארץ – לתיקון עולם. נראה שעצירת הירדן מזכירה את קריעת ים סוף (ולכן הגמ' מביאה ראיה מקריעת ים סוף לפחדם של הגוים בעצירת הירדן), ולכן בזה מגלה את שם ה' בעולם כעין שהיה בקריעת ים סוף שהיה גילוי ה' עד שאמרו "זה א'לי ואנוהו" (שמות טו,ב) ש'בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע' (רש"י), וזה השפיע גם לכל העולם, שכולם שמעו ויראו מה' ובנ"י בעקבות כך (כמו שרחב אומרת שיראו משמיעת קריעת ים סוף, וגם כך נאמר בשירת הים). דבר זה צריך לזכור תמיד, שזהו מהותנו ויעודנו, לגלות שם ה' בעולם, ומתוך כך לפעול ולהשפיע לתיקון כל העולם. לכן לקחו 12 אבנים כנגד השבטים, שיש שבטים שונים וכולם קשורים בחיבור לתורה לגילוי שם ה' בעולם, ולכן יוצא כנגד שבעים אומות (12 שבטים כפול 5 חומשים) שעליהם אנו משפיעים ומתקנים את כל העולם (וכמו שבעולם יש אומות שונות כך בבנ"י יש כמה שבטים, שהם שונים), והכל דרך א"י שהיא שורש העולם וכך משפיעים מכאן לכל הארצות של שבעים האומות. שמכאן אנו משפיעים גילוי תורה לכל העולם כמו שבקריעת ים סוף ממקומם (בים סוף) נודע לכל האומות, וכן מגלים כנגד 12 השבטים כרמז ל"זה" (גימטריה 12) שאנו מגלים את ה' בעולם (כבקריעת ים סוף "זה א'לי ואנוהו"), ולכן 12 אבנים כנגד השבטים והארץ (שבארץ יש קרקע שבה יש אבנים), שמכאן אנו מגלים את שם ה' בכל העולם. המקום בו מתגלה ביותר שם ה' זהו מקום המקדש בירושלים, לכן יוצא בגודל הכללי סה"כ (12 אבנים של 40 סאה) 480 שזהו הזמן בו נבנה המקדש: "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים ... ויבן הבית לה'" (מלכים א ו,א). [אולי גם ברמז התפילין הם זכר ליציאת מצרים בגילוי שם ה' בחוזק יד: "והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים" (שמות יג,טז); ובתפילין של ראש במיוחד יש גילוי שם ה' עלינו, והשפעה לפחד לעמים בגילוי כח ה' עלינו: '(דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", תניא ר"א הגדול אומר: אלו תפילין שבראש' (מנחות לה,ב). בתפילין של ראש נרמז שהם ארבעה בתים ע"י לשון העמים: 'ר"ע אומר: ... טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים' (סנהדרין ד,ב), אולי נרמז דווקא כך בתורה כדי לומר שבתפילין אנו שמים עלינו את שם ה', שבכל חיינו אנו מיועדים לגילוי שם ה' בעולם, ולכן יש בזה גילוי של שפות העולם – שמטרתנו לגלות שם ה' בכל העמים. התורה נקטה דווקא בשפות אלו כך שכנראה יש בהם משהו מיוחד בהשפעה באומות. לכן התורה כאן צוותה לנשיאת האבנים שיוצא סה"כ 480 סאה כרמז להשפעה מאתנו לעמים, שבגימטריה 480 זהו "פת"). גם נראה שהאבנים רומזות לתורה, שקיבלנו תורה כדי שנכנס לארץ ונקיימה בארץ, שכאן עיקר התורה (ספרי עקב, מג); לכן אבנים כעין לוחות הברית שהם אבנים, וזה בגודל 40 סאה כנגד 40 יום של מתן תורה שמשה היה בסיני עד שהוריד את התורה, וכך מביאים את האבנים מהירדן למקום חנייתם (שבו לנו בלילה), כמו שמשה הביא את הלוחות למחנה, וזה מהירדן לחנייתם בארץ כביטוי לכניסה לארץ, שיצאנו ממצרים כדי לקבל תורה ולהיכנס לארץ לקיימה, ולכן עצירת הירדן היה כעין קריעת ים סוף ביציאת מצרים, ונעשה ע"י הארון עם הלוחות כנגד קבלת תורה, ונכנסים כך לארץ שזהו המטרה של כל יציאתנו ממצרים, לקבל תורה ולהיכנס לארץ ולקיים את רצון ה' המתגלה בתורה. ואת הדבר הגדול הזה צריך לזכור ולהעביר מדור לדור, שזהו שאומר יהושע: "ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה' בעברו בירדן נכרתו מי הירדן והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם" (יהושע ד,ז), שמזכיר את עצירת הירדן בדגש על ארון הברית שפעל לזה. יחד עם זה מדגיש את החשיבות של יישוב א"י, שזהו עיקר קבלת התורה, בשביל קיומה בא"י שבידנו, שלכן יש דגש על התורה וא"י, וכן הדגיש להם יהושע שהם עוברים בנס עצירת המים בשל שמיועדים לכבוש את כל א"י, כמו שמובא בגמ' (שאלמלי זה המים היו שוטפים אותם), שהתורה בשלמותה חלה דווקא כשכל א"י בידנו - שזה עם שלטון יהודי (שהוא האחראי על כיבוש הארץ ושלטוננו בה [להבדיל מהחלק של יישוב הארץ בהפרחתה, כאן מודגש שיכבשו שזה החלק של השלטון בארץ – שהארץ תחת שלטוננו שזה המרכזי בבניין הארץ (שלכן הקריעה על החורבן קשורה לשלטון ולא לישיבה בפועל)]) שאז יש את גילוי ה' השלם ואז כל העולם מושפע לתיקון. אמנם כאן לא נאמר במפורש על גילוי תורה, אבל בתורה נאמר בציווי על האבנים האלו: "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך והקמת לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך למען אשר תבא אל הארץ א‍שר ה' אלקיך נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דבר ה' אלקי אבתיך לך" (דברים כז,ב-ג), הרי שבמפורש יש קשר לתורה, שעל האבנים רשמו את התורה, ומודגש שזה קשור לביאה לארץ, שיש קשר בין הארץ והתורה. אשרינו שזכינו בדורנו לשלטון יהודי בא"י.