"אמור אל הכהנים...". "אמור" - להטיל עליהם מורא.

=======================================.

 שאותיות "אמור" = "מורא".

 ושאותיות "כהן" = "נכה".

 ושאותיות "פאר" ההפך  מ"אפר"

 שחלילה לא יהא כהן בישראל "נכה רוח" למאוס או להטיל ספק בחיים.

 שעליו אך לכהן "פאר" בעבור החיים ולמענם.

 הנה כי כן, אחרי מיתת בני אהרון ואחרי הטלת האתגר על כלל ישראל להיות : "קדושים".

 התורה מבקשת מהכהנים  להבדל וחלילה לא להיסחף לממלכה הלעומתית לחיים .

והיא ממלכת המוות הפסולה מכל בחינה.

 שממלכה זו היא גם מקור הטומאה עלי אדמות .

 והנה הכהנים מצויים היו תדיר בהוויה  של ניגוד :

 מצד אחד נועדו  לקדש את החיים ולעודדם. לנהלם על ברכי הישר והטוב .

מאידך עסקו דבר יום ביומו בביטולם של החיים . אומנם חיי בהמות ועופות .

 לפיכך דווקא אחרי מיתת בני אהרון והטלת הקדושה - קדושת החיים .

 היה צורך לומר ולחדד לכהנים  מפני מוראותיו הנפסדים של המוות  ובעיקר הטומאה שהוא מטיל "כזוהמה על החיות והחיים.

 לפיכך  על אמירת : "קדושים תהיו" לכלל ישראל.

  הוסיפה התורה מיד ובסמוך קדושה עודפת לכהנים לאמור  :

 "קדושים יהיו לאלוהיהם ולא יחללו שם אלוהיהם.

 ששם ה' שם הוויה . 

 הוויה של חיי נצח. 

וזה גם ייעודם של הכהנים  לתווך אך חיים של נצח , בלוא כל  "זיהום" רעיוני = טומאה.

 של אותה ההממלכה הלעומתית  - ממלכת המוות .

 ואזהרה זו כיום ועד "מורא" כאמור, מוטלת  על אותם המכהנים ב"קודש" : רבנים ושאר רועים רוחניים. אלה מצווים לשמור על ממלכת החיים נקייה  מכל טומאה של המוות ......

 ולהוותנו........

משה אהרון .