פרשנות אונקלוס – פרשת תזריע - מצורע

תזריע

ויקרא יג,כג-כד: וְאִם-תַּחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת, לֹא פָשָׂתָה--צָרֶבֶת הַשְּׁחִין, הִוא; וְטִהֲרוֹ, הַכֹּהֵן. אוֹ בָשָׂר, כִּי-יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת-אֵשׁ; וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָה, בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת--אוֹ לְבָנָה: אונקלוס: צרבת וגם מחית: רושם. תה"ת: סימן היכר. אונקלוס מסביר שצרבת אינה מחלה כלל, אלא סימן היכר לחיים שאינם נכונים, שדורשים תיקון וטהרה. וכן "מחית המכווה", שניתן להבין שהיא מעין כוויה בעור. וכן בפסוק י': וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי, בַּשְׂאֵת, אונקלוס מתרגם 'מחית' – רושם.

ויקרא יג,לג: וְהִתְגַּלָּח--וְאֶת-הַנֶּתֶק, לֹא יְגַלֵּחַ. אונקלוס: ויגלח סחרינא נתקא. תה"ת: ויגלח סביב הנתק. אונקלוס מסביר שהגילוח יהיה סביב הנתק – הסימן, ולא על הנתק עצמו.

ויקרא יג,מה: וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר-בּוֹ הַנֶּגַע, בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל-שָׂפָם, יַעְטֶה; וְטָמֵא טָמֵא, יִקְרָא. אונקלוס: ולא תסתאבון ולא תסתאבון. תה"ת: ולא תטמאו, ולא תטמאו. אונקלוס מסביר שהטמא מזהיר את סביבתו שלא יגעו בו, פן ייטמאו.

ויקרא יג,נא: וְרָאָה אֶת-הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, כִּי-פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר, לְכֹל אֲשֶׁר-יֵעָשֶׂה הָעוֹר, לִמְלָאכָה--צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע, טָמֵא הוּא. אונקלוס: מחסרא. תה"ת: מכאיבה, לשון קללה וחיסרון. אונקלוס מסביר שהכהן בודק גם את מידת הכאבים ולא רק את המראה של הטמא.

מצורע

ויקרא יד,ב: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ. אונקלוס: דסגירא. תה"ת: הצרוע. אונקלוס מסביר את מצב המצורע על שם סופו, שצריך הכהן להסגירו ולבודדו מחוץ למחנה.

שבת שלום, שבת של רושם חיובי, נאמנות, התחשבות, בריאות ופתיחות, אורן.