על ה"הגדה"

----------------.

 למה "הגדה" דווקא בלשון של להגיד" ?.

 אלא שההגדה היא אמירה שונה, היא "אמירת גיד" לקלוע  בכעין "גיד" חזק המקשר ומהדק  את כל יסודות  ופרקי הנרטיב ההיסטורי שלנו כולו - מראשית ועד אחרית .

 ראשית : "יציאת מצרים". 

אחרית : יציאת גלות אלפיים  וגאולת ה"אתחלתא" שבזה היא היא מדינת ישראל .

 המצווה לזכור יצאת מצרים  נסובה לא רק על הראשונה. אלא גם על האחרונה  : 

יצאת גלות אלפיים"ונס האתחלתא.

 ודוק מצוות הזיכרון היא על שניים גם על ה"יציאה" וגם על "מצרים" לאמור זוכרים ומספרים לא רק את נס היציאה והגאולה אלא גם מרבים לספר באותה הכפיפה גם על הגלות ,הקרויה כשם כולל לכל הגלויות : "מצרים".

 הנה כי כן  מצוות ההגדה  היא סיפר ה"גיד" המקשר  בין גאולת מצרים כגאולה ראשונה לגאולתנו שבזה כגאולת הקץ האחרונה מי שקושר ה"גיד" רק בתחילתו במצרים וביצאת מצרים חוטא  למצוות ההגדה כאמור לקשור ראשית עם אחרית לבנות תודעה כולית ושלמה לילדנו  תודה המקשרת עבר הווה ועתיד.

 הנה כי כן, יש להרבות יותר בסיפור גאולתנו שבזה נס האתחלתא  ולספר גם ביסוד של ה"מצרים השייך לה והיא גלות אלפיים ובראשה השואה.

שזאת לדעת, בלי ידיעת והבנת פשר "גלות אלפיים" [ויש הרבה פשרים שהשלכנו מאחורי גוונו]

 לא יהיו בידינו הכלים והנוסחאות להגאל מיסורי ומחבלי הגאולה שאנו שרויים ומתבוססים 

 בהם כיום .

 הזיכרון גוזר גם עדות שיש לספרה. ואנו חייבים עדות זו לבנינו .

 ודומה שגם על כך אולי כיוון הכתוב :

 "ואם לא הגיד ונשא עוונו".

 משה אהרון