'(ישעיהו לג, כא) "וצי אדיר לא יעברנו" אמר רב: זו בורני גדולה. היכי עבדו? מייתו שית אלפי גברי בתריסר ירחי שתא, ואמרי לה תריסר אלפי גברי בשיתא ירחי שתא. וטעני לה חלא עד דשכנא, ונחית בר אמוראי וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא וקטר להו בספינתא, ונטלי חלא ושדו לבראי, וכמה דמדליא עקרא. ומתיא ומחליף על חד תרין בכספא. תלת פרוותא הויין, תרתי בי ארמאי וחדא דבי פרסאי. דבי ארמאי מסקן כסיתא, דבי פרסאי מסקן מרגנייתא ומקרייא פרוותא דמשמהיג' (ר"ה כג,א). הגמ' מביאה בהקשר לאוניה גדולה שזה האוניה שבה שולים אלמוגים, ומספרת איך היו עושים זאת. לכאורה זה מיותר לגמרי לספר כל זאת, מה לנו עם איך שולים אלמוגים? אלא נראה שבכוונה הביאו כל זאת כדי לומר כמה התעסקות יש בדבר, שלכן גם מחירו כ"ך גבוה (שזה לא סתם כך אלא יש בזה סיבה בשל העסק הרב שצריך לעשות בשבילו), ובזה נעשה חשיבות גדולה יותר למה שנאמר מיד: 'א"ר יוחנן: כל שיטה ושיטה שנטלו נכרים מירושלים עתיד הקב"ה להחזירן לה, שנאמר (ישעיהו מא, יט) "אתן במדבר ארז שטה", ואין מדבר אלא ירושלים, שנאמר (ישעיהו סד, ט) "ציון מדבר היתה" וגו'', שבפשטות זה שיחזירו את עצי שיטה שלקחו בחורבן, אולם לכאורה מה ההבדל בין שיטה לשאר העצים שלקחו? אלא נראה שהכוונה לכל סוגי הארז רק שהתבטא ע”פ תחילת הפס', אבל בעצם מתכוון לכל העצים, שהם עשרה כמו שנאמר קודם: 'דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר (ישעיהו מא, יט) "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו" … כי אתא רב דימי אמר: הוסיפו עליהם אלונים אלמונים אלמוגין' וכו', כך שבעצם זה כעין שנאמר בפס' שעליו דורש ר"י שיחזירו לירושלים הארזים שלקחו, שיש עשרה מיני ארזים (שבפס' מובא 7 אבל בעצם כיון שמדבר על סוגי ארז אז יש בזה במהותו בכדי להוסיף גם את השלושה שלא נאמרו בפס'). ממילא אם כך אז מובן שיחזירו לירושלים גם את האלמוגים ששדדו, ולכן היה חשוב לומר כמה זה יקר בשל הקושי בהשגתו, ובכ"ז גם אותו יחזירו לירושלים ובכך ירושלים תתמלא כבוד. בזה מובן שהפס' אומר שבנחל שיצא מירושלים לא תוכל לעבור האוניה של האומדאים, הרי שיש קשר לירושלים, לא רק שבא לומר שאפילו אוניה גדולה וחזקה לא תוכל לעבור, אלא בא לומר שהיא באה כדי לקשט את ירושלים באלמוגים בשביל כבוד ירושלים. בנוסף, נראה שיש בזה רמזים, שכל העולם נברא ע"פ התורה (ב”ר א,א), ולכן בעולם יש גילוי כנגד דברים של קדושה שמתגלים בעולם הפיזי משורשם בתורה. לכן כיון שבפס' נאמר על לעתיד לבא, וכן בהמשך מדבר ר"י על לעתיד לבא, אז נראה שיש כאן רמזים על החורבן והגאולה. באונית האמודאים עובדים שש אלף איש במשך שנה או 12 אלף במשך ששה חודשים. אם נחשב את המספרים בלי אלפים יוצא סה"כ עבודה של 72 חודשים (6 כפול 12) שזה רמז לשם ה' השלם בן 72 אותיות, שהוא מנהל את העולם, שכך פעל לחורבן כדי לתקן (שהיו מקולקלים) בכדי שנהיה ראויים ע"י התיקון לגאולה השלמה. זהו תיקון לבנ"י שמרומזים בששים ריבוא (כיוצאי מצרים), שזה נרמז בשש (אלפים), שאנו במשך השנים מתקנים את העולם, שזהו שעובדים במשך שנה. או 12 (אלף) כרומז למספר י"ב שבטי בנ"י, במשך ששה חודשים כרמז שאנו מקדשים את העולם, שזה נרמז בשש כסדרי המשנה שזהו חלק התושב"ע – התורה שמתגלה בנו ומלמדת למעשה בעולם איך לקיים את רצון ה' (וכך גם מחברים חצי שנה – מניסן לתשרי, מגאולתנו בניסן למלכות ה' בעולם בתשרי). זהו רמז באנשים כנגדנו; ואולי גם כיון שחטאנו אז גלינו, שבכך ניתן כח לגוים הטמאים, ולכן כעין מתגלה בהם עלינו, כעין שבשל חטאינו ניתן להם כחנו. באוניה ממלאים חול כרמז לחולין שחטאנו והתדרדרנו לגשמיות של החולין, ובכך יכולים לרדת למים בלי שהמים יטביעו-יפגעו בהם (כעין שתורה לא מונעת מהם) ואז שולפים את האלמוגים. האלמוג זה כעין עץ שחי במים, כך שרומז לתורה שהיא משולה למים ('דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים"' [ב"ב פב,א]) והיא עץ חיים ("עץ חיים היא למחזיקים בה" [משלי ג,יח]), כך רומז האלמוג לתורה. האמודאים שולים אותו מהמים – ממקום חיותו, שבזה ממיתים אותו, שכך בחורבן פגמו בגילוי תורה בעולם, שהתורה עיקרה בא"י, שבחו"ל זהו ביטול תורה גדול (ספרי עקב, מג; חגיגה ה,ב) ואף אנו כעין מתים בחו"ל (שאנו עצמות יבשות) והיציאה לחו"ל היתה לעבדות שזהו כעין שקושרים בחבל ובזה שולפים (כשבויים שקשורים ומובלים לעבדות). כל זה ע"י שממלאים חול והמים לא עוצרים אותם, שכך בשל חטאינו שנפלנו בחולין הקדושה לא הגנה עלינו, ובכך נעשה מיתה לנו ולגילוי התורה בעולם. כל אלמוג מחירו הוא במשקל כפול של כסף. כרמז שהפדיון שלו זהו ע"י עניין של כסף  ובגילוי כפול – שזהו דין וצדקה: 'ואם שמרתם את שניהם, הצדקה והדין, מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה. מנין? שנאמר (ישעיהו נו א): "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות"' (דברים רבה ה,ז). בנמלים היו שנים של הרומאים ואחד של הפרסיים, כשברומאים שולים אלמוגים ובפרסיים מרגליות; נראה שזה רמז שהגאולה באה ע"י שמירת שתי שבתות או שבת אחת: 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד) "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי”, וכתיב בתריה "והביאותים אל הר קדשי" וגו'' (שבת קיח,ב). 'א"ר לוי: אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא, מאי טעמא? (שמות טז) "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה'” וגומר, חד יום' (יר' תענית א,א). [אולי תלוי במעלת השבת ששומרים, שלכן זה נעשה ע"י שתי שבתות או שבת אחת; שלכן בדברי ר"י זה 'כהלכתן' ששומרים על ההלכות, ואילו בדברי ר"ל זהו 'כתיקנה' שזה בתיקון שלם במעלה, שבנוסף לשמירת ההלכות שלא לעבור עליהם גם עושים עונג שבת כראוי בשלמות ושמחה גדולה ות"ת גדול]. לכן זהו שני נמלים ברומאים כנגד שתי שבתות ובפרסיים זה נמל אחד כנגד שבת אחת. בפרסיים נקרא נמל מלכות כרמז לשבת המלכה (ב”ק לב,ב). הנמל רמז למים שכנגד התורה, מרמז גם לשבת שהיא שקולה ככל התורה: 'בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצות שבתורה' וכו' (יר' נדרים ג,ט), שכך הנמלים מרמזים על שמירת השבת. האלמוגים מובאים כסוג הארז העשירי, כך שכעין מרמז על כל התורה, כרמז לעשרת הדברות, שבשמירת התורה בשלמות עם חזרה בתשובה נגאל (וכן בשבת שהיא כנגד כל התורה), זה גם נרמז בנמל הפרסיים שהוא נמל מלכות, כרמז למלכות אצל הפרסיים, שרומז למלכות אסתר שאז קיבלו את התורה מרצון (שבת פח,א), ואז נצלנו מרעת המן העמלקי, שכך רמז לגאולה העתידה ע”י שנתקשר לתורה בשלמות נזכה לגאולה ולמחיית עמלק בגאולה השלמה. האלמוג הוא כעץ, ולכן שלייתו זהו כחורבן הארץ שנעשתה שממה, אבל בגאולה הארץ פורחת ונותנת עציה ופירותיה בעין יפה (כמו שקורה בימנו): 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א), שזהו שהעצים במעלתם חוזרים לארץ, כמו שמביא ר”י שיחזירו את העצים לירושלים לעתיד לבא. (אפשר שבפרסיים זה נמל אחד וברומאים שנים, כרמז שמלכות פרס היתה בגלות שבחורבן בית ראשון [ותחילת בית שני], ומלכות רומא בחורבן בית שני). כל הגמ' הזו מובאת בהקשר לעץ ארז שהוא אחד מהדברים שבהם הכינו את האבוקות לסמן את קידוש החודש למרחק כדי שידעו בבבל שבי"ד קידש את החודש. נראה שעניין האלמוגים הובא (מעבר לפשט כאגב לציון של ארז) כדי לרמז על הגאולה, שאנו עתידים להאיר שוב כעין הלבנה שמתחילה להאיר והולכת ומאירה, שכך אנו נגאלים ומתעלים עוד ועוד כדרך האור שמאיר בטבע כמו שבדומה גם מאירה השמש: 'דלמא (=מעשה): רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת' וכו' (יר' ברכות א,א). גם רמז באבוקה שמסמלת לחו"ל שקידשו בי"ד את החודש, כרמז שמרמזים שהגיע זמן הקדושה – הגאולה, ויש לשוב לארץ מהגלות. מצוות קידוש החודש היא המצווה הראשונה שהצטוו ישראל, כך שבהכרזה של קידוש החודש כעין רומזים לחיבור לכל התורה, ועל ההתחלה של גילוי הגאולה בכך, כמו שבנ"י הצטוו במצרים על קידוש החודש לפני יציאת מצרים. “החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות יב,ב) זה מלמד שניסן הוא ראשון לחודשים כיון שבו נגאלו, וכן על מצוות קידוש החודש (רש"י), שיש בניהם קשר, שמצוות קידוש החודש קשור לגאולה, לכן מיד נאמר "דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית" (שמות יב,ג), שזהו מצוות קרבן פסח שהיה הזכות ליגאל (מכילתא שמות יב,ו), כרמז שיש במצוות קידוש החודש גם קשר לגאולה, שאנו מתחברים לקידוש העולם כולו ע"י התורה (שקידוש החודש היא המצווה הראשונה – הפתיחה לכל התורה), שבאים לגלות את אורנו בעולם (שבנ”י משולים ללבנה, ואורנו זהו גילוי תורה שיש במהותנו חיבור לתורה) כמו שאנו אומרים בברכת הלבנה: 'וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה' (סנהדרין מב,א). 'בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל' (ר"ה יא,א), יש קשר בגאולת מצרים גם לגאולה העתידית, ולכן בהקשר לקידוש החודש הביאו רמז לגאולה שלעתיד, שנצא מחולין לקדושה – לגאולה שלמה; ונגאל כמו במצרים שהיו במ"ט שערי טומאה ונגאלו והתקדשו, כך גם בגאולתנו הינו בהתדרדרות בעקבות היותנו בחו"ל בין הגוים הטמאים ובמקום טמא, ואנו חוזרים לא"י – נגאלים ובכך מתעלים בקדושה עוד ועוד, שאורנו הטהור עולה ומאיר, כמו שרואים כיום שרבים חוזרים בתשובה ולמסורת ישראל. יה"ר שנזכה לגאולה שלמה בקרוב.