"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא" (בראשית כח,י-יא). '"וַיִּקַח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם" (בראשית כח, יא) רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: שְׁנֵים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים נָטַל, כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים; אָמַר: אַבְרָהָם לֹא הֶעֱמִידָן, יִצְחָק לֹא הֶעֱמִידָן, אֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כֵּיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יָדַע שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: נָטַל שָׁלשׁ אֲבָנִים; אָמַר: אַבְרָהָם יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, יִצְחָק יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שָׁלשׁ אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלַי, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ, יָדַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלָיו. רַבָּנָן אָמְרֵי: מִעוּט אֲבָנִים שְׁנַיִם; אַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת, יִשְׁמָעֵאל וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה. וְיִצְחָק יָצָא עֵשָׂו וְכָל אַלּוּפָיו. וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא הֵימֶנִּי פְּסֹלֶת' (ב"ר סח,יא). האבנים שיעקב שם מראשותיו התאחדו ורמזו על כמה דברים. נראה שבכוונה נרמז דווקא ע"י אבנים. בדברי בלעם נאמר "כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג,ט). ודרשו זאת חז"ל על האבות ועל בנ"י. בבמדבר רבה נדרש על האבות: 'כתיב "כי מראש צורים אראנו" להודיע שנאתו של אותו רשע שמתוך ברכותיו אתה יודע מחשבתו, למה הדבר דומה? לאדם שבא לקוץ את אילן, מי שאינו בקי קוצץ את הגופים כל ענף וענף ומתייגע, והפיקח מגלה את השרשין וקוצץ. כך אמר אותו רשע, מה אני מקלל כל שבט ושבט הריני הולך לשרשן, בא ליגע מצאן קשים, לכן אמר כי "מראש צורים אראנו". ד"א, "כי מראש" אלו אבות "ומגבעות" אלו אמהות' (במדבר רבה כ,יט) [שלמדו "כי מראש" שכיוון בלעם למה שנעשה מראש, שזהו האבות, ושם מצא "צורים", וכך גם למד הד"א אלא שגם הוסיף את האמהות; וכך גם הביא רש"י על הפס': '"כי מראש צרים אראנו" - אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות'] הרי שהאבות נקראו "צורים" שהם אבנים חזקות. באסת"ר נדרש על בנ"י: 'ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר: בעלמא הדין נמשלו ישראל לצורים, שנאמר (במדבר כ"ג) "כי מראש צורים אראנו", (ישעיה נ"א) "הביטו אל צור חוצבתם", נמשלו כאבנים, שנא' (בראשית מ"ט) "משם רועה אבן ישראל", (תהלים קי"ח) "אבן מאסו הבונים"' וכו' (אסת"ר ז,י) [שדרשו שבלעם אמר שממקום שעומד, מראש הגבעה "כי מראש", הוא רואה את בנ"י שהם "צורים"] הרי שבנ"י נקראו צורים. גם התורה נתנה ע"י לוחות אבן, שהלוחות היו עשויות "אבן" (שמות כד,יב) והם חקוקים בדברות (ובהם גנוזה כל התורה ['חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה'. יר' שקלים ו,א]) שהחקיקה מרמזת על התגלותה באדם, שמשפיעה להיות אדם ישר כמו רצון ה': 'ואומר (שמות לב טז): "והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות", אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה' (אבות ו,ב) ['שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. שרק הוא אינו משתעבד וגם אינו משועבד להגופניות, וזאת החירות, שנפשו אינה משועבדת לתאות הגופני, זהו לבד חירות האמיתית ולא כשתאותו משוחרר ונפשו משועבדת לתאוה'. תפארת ישראל]. לכן ברמזים שראה יעקב באבנים היו כנגד שלושת הדברים שנקראים וקשורים לאבן, שזהו שלר"י לקח יעקב 12 אבנים כנגד בנ"י, שזהו שבנ"י נקראים "צורים". לר"נ לקח יעקב שלוש אבנים כנגד האבות (כרמז שה' ייחד שמו עליו כמו אברהם ויצחק האבות) שהם נקראו "צורים". לחכמים לקח שני אבנים לומר שלא יוצא ממנו פסולת, שכל בניו הולכים בדרך הישר, שזהו שמתחברים לתורה, כראוי לבנ"י שהולכים אחר דבר ה', ולכן זה מתגלה באבנים כעין כנגד לוחות הברית (ואף יש שני לוחות הברית שבאים צמודים, כעין שנרמז לו בשני אבנים שהתאחדו). נראה שכל זה מרומז באבן השתיה שקשורה לאבנים שיעקב שם מראשותיו, כמובא בפרקי דר"א (לו): 'וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצא אותם כלם אבן אחת ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר "ויצק שמן על ראשה". מה עשה הקב"ה? נטה רגל ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות, ועשה אותה סניף לארץ כאדם שעושה סניף לכיפה. לפיכך נקרא אבן השתיה שמשם הוא טבור הארץ ומשם נמתח' כל הארץ, ועליה היכל ה' עומד שנאמר "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים"'. אבן השתיה היתה במקום של ארון הברית (שבתחילה היה הארון עליה, ואח"כ כשניטל הארון נשארה רק האבן במקומה): 'משניטל הארון, אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים, ושתיה היתה נקראת, גבוהה מן הארץ שלוש אצבעות, ועליה היה נותן' (משנה יומא ה,ב). כך שיש חיבור בין האבן והתורה (שעליה היה הארון, וכן מקומה במקום הארון), ויש חיבור לבנ"י, שזהו האבן שיעקב השתמש בה להגנה, ואף מרמזת בהתאחדותה על האבות ועל בנ"י (אולי לכן היתה שלוש אצבעות כרמז לשלושת האבות [וכן אנו, צאצאיהם]), כך שמרמז על חיבור של האבות בנ"י והתורה. לכן משם הושתת העולם ('ושתיה היתה נקראת. תנא: שממנה הושתת העולם' [יומא נד,ב]), כיון שהעולם מבוסס על התורה והאבות ובנ"י, שלכן הם קדמו לעולם: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים" ששה דברים קדמו לבריאת העולם. יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות. התורה, והכסא הכבוד, נבראו. תורה מנין? שנאמר (משלי ח, כב): "ה' קנני ראשית דרכו". כסא הכבוד מנין? דכתיב (תהלים צג, ב): "נכון כסאך מאז" וגו'. האבות, וישראל, ובית המקדש, ושמו של משיח, עלו במחשבה להבראות. האבות מנין? שנאמר (הושע ט, י): "כענבים במדבר" וגו'. ישראל מנין? שנאמר (תהלים עד, ב): "זכור עדתך קנית קדם". בית המקדש מנין? שנאמר (ירמיה יז, יב): "כסא כבוד מרום מראשון" וגו'. שמו של משיח מנין? שנאמר (תהלים עב, יז): "יהי שמו לעולם וגו' [לפני שמש ינון שמו]"' (ב"ר א,ד). לכן אלו נרמזו ביעקב כאן, שהאבנים רומזות לתורה לאבות ולבנ"י (ואף החלום רומז לתורה: 'רבנן פתרין ליה בסיני. "ויחלום והנה סולם", זה סיני' וכו' [ב"ר סח,יב]. וגם רומז לאבות: 'רבי שלמוני בשם ריש לקיש אמר: תרכוסא של ג' רגלים הראה לו. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: את הוא רגל שלישי. הוא דעתיה דר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: (דברים לב) "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", מה החבל הזה, פחות מג' אין מפקיעין אותו, כך האבות, אין פחות מג'' [שם]. וגם קשור לבנ"י שהרי כל מהותו כאן זה בשל שהולך לרדת ללבן כדי להקים את בנ"י, וגם ה' מברכו שיהיה לו זרע מרובה, שזהו בנ"י), והמקום קשור למקדש ולכסא הכבוד שהוא במקדש של מעלה שהוא כנגד מקדש של מטה, שלכן אומר שזה "שער השמים" (רש"י; בראשית כח,יז) ואף נרמז לו בחלומו על זמן המשיח: '"והנה ה' נצב עליו", כתיב: "וביומיהון די מלכיא אינון, יקים אלה שמיא, מלכא די לעלמין" וגו'' (ב"ר סח,יד). שעכשיו יעקב בדרכו להקים את בנ"י ולכן מתגלה כאן יסודות העולם, יסודות הקדושה של העולם, כנגד שאנו מיועדים לתקן את העולם.