"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים … ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ" (בראשית יא,א-ד). 'ודברים אחדים – באו בעצה אחת ואמרו: לא כל הימינו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונכנו בקרדומות ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר: ודברים חדים – על יחידו של עולם. דבר אחר: דברים אחדים – אמרו אחת לאלף ותרנ״ו שנה הרקיע מתמוטט, כמו שעשה בימי המבול. באו ונעשה לו סמוכות, בבראשית רבה (בראשית רבה ל״ח:ו׳)' (רש”י; פס' א). (ראה בהרחבה על עניין המגדל ב'מעשי אבות' א', 'דור הפלגה ומגדל בבל' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). רש"י מביא מחז"ל כמה פירושים מה היה חטאם של דור הפלגה, אומר על זה ראב"ע: 'ואלה בוני המגדל לא היו טיפשים, שיחשבו לעלות אל השמים. גם לא פחדו מהמבול, כי נח ובניו שנשבע להם השם – שם היו, וכולם היו סרים אל משמעתם, כי בניהם היו' וכו' (ראב"ע; פס' ג). ואכן זו שאלה קשה (ומו"ר מרן הגר"ח דרוקמן שליט"א הסביר שאולי נח ובניו לא סיפרו לבניהם שה' הבטיח שלא יבוא מבול כדי שלא יחטאו ויסמכו על זה שלא יבוא מבול, ולכן הם לא ידעו וחששו שיבוא מבול). אולם אולי אפשר שכיון שמדובר באנשים עובדי ע"ז גשמיים ביותר, שרואים אלוהות גם בגשמי הדומם, אז הם חשבו שה' בשמים אבל גם שם יש איזה ממשות אלוקית ח"ו כעין האליל שלהם, ולכן רצו לעלות ולהילחם בו. ומה שה' נשבע שלא יביא מבול, זה נכון, אבל טענתם היתה שזה מקרה שקורה אחת ל-1656 שנים, כך שסברו שאין זה מעשה ה' שהביא מבול אלא טבע, ולכן רצו לעשות מעשים לחזק את השמים שחשבו שבטבעו יש בו נפילה (וזה היה חטאם שכפרו במעשי ה' בעולם). או שאמנם ה' נשבע שלא יביא מבול, אבל אחת לכמה זמן השמים מטבעם נופלים, ומה שה' נשבע שלא יביא מבול הכוונה מעבר למה שנעשה בטבעו, שבמבול ה' חיזק את המבול כדי להשמיד את העולם, לכן בשל שבועתו ה' ימנע מלגרום נזק גדול יותר, אבל מבול קצת פחות כן יקרה באופן טבעי, ואותו באו למנוע (שכפרו בכך שכל המבול הגיע מה'). אולם יותר נראה שזהו דרש (כדרכם של המדרשים שאומרים זאת בצורה פשוטה ורומזים לכוונתם העמוקה), שכוונתם בהגעת מבול לעולם בזמן קבוע, זה שבמשך השנים האנשים נפרדים זה מזה ואז באים לידי מחלוקת והיזק לאחר, כמו שנעשה בדור המבול, וזה הדבר שגרם שיגיע המבול ('"ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני". א"ר יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר (בראשית ו, יג) "כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם"' וכו' [סנהדרין קח,א], שהחתימה להגעת המבול היתה בשל הגזל), שזה לא כמו שהיו כרגע, כמו שפותחת התורה "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים", שכולם היו באחדות, ורצו להשאיר זאת כך. אלא שחטאם היה שה' לא רוצה שכולם יהיו באותו מקום, אלא שיהיו באחדות אבל יחד עם זה גם שכל אחד יהיה במקומו; או שחטאם היה בשל שרצונם לאחדות נבע מתוך מניע נגד ה', להתאחד כדי שה' לא יעניש אותם וכך יוכלו לחטוא בלי בעיה, שאולי זה נרמז שרצו לצאת 'על יחידו של עולם', כעין שהם באחדותם יכולים להיות מול כח ה' יחידו של עולם, כעין שכוחו מהיותו יחיד, והם באחדות יכולים להתגבר עליו, שכביכול בכך לא יכול להזיקם, שאין זה בכוחו בשל אחדותם. זהו שרצו לעלות להילחם בה', לא שיכולים פיזית להילחם, אלא כאילו להלחם עם ה' ע"י שהם יהיו מאוחדים. שלכן זהו 'נעלה לרקיע ונכנו בקרדומות ונעשה עמו מלחמה', שע"י אחדותם יתגלה בהם כח כביכול כעין מול ה', ולכן בכך כעין יעלו לרקיע (שיהיה להם כח רוחני כעין ה'; שלכן גם אמרו 'לא כל הימינו שיבור לו את העליונים' שלא רק הוא יכול להחשב בעליונים, ולכן בנו מגדל כרמז לעליית כוחם כעין בשמים), ויכו עם הקרדום, לא חרב אלא קרדום בה חופרים שזה חלק ממלאכת הבניה ובכך מתאחדים כולם בעשיה למטרה אחת, שאז ע"י אחדותם יכולים להילחם בזה ה', שלא יוכל להזיק להם אפילו אם יעבדו ע"ז ויחטאו. או שמה שאמרו להילחם בה', אין הכוונה פיזית, אלא להילחם נגד גילוי שם ה' בעולם ע"י הבניין שבונים (שזהו ע"י הקרדומות של הבניה), שהוא יהיה גבוה ביותר, ולכן זה יראה את כוחם ויטיל מורא על כל האנושות, שיחשיבום לאל, כעין שעשה נמרוד שהיה מלך וטען שהוא א'ל (תנד"א זוטא, כה) ובתחילה המליכוהו בשל שראו את כוחו (פרקי דר"א, כד), כך גם כאן שנמרוד יעץ לבניית הבניין (שם), זה נובע מאותה דרך, להראות כח כדי להחשב אלוה. ממילא בדבר זה יאמינו העולם בהם כאלוהים ובכך ילחמו בה' – בגילוי שם ה' בעולם. לכן בב"ר (שהוא מקור דברי רש"י) נאמר 'בואו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו ונתן חרב בידה ותהי נראת כאלו עושה עמו מלחמה', שזה עניין של גילוי ע"ז נגד ה', כאילו נלחמת בה'. ומה שנאמר שישימו ע"ז בראש המגדל זה כמשל כאילו יש ע"ז במגדל, שזהו שהם באו לבטל גילוי שם ה' בעולם ע"י המגדל שגבוה מאוד (שזהו ראשו שגבוה בשמים), או שחשבו לשים ע"ז בראשו כדי להראות שכאילו הע"ז מגיעה עד הרקיע, עד הקב"ה, שהע"ז עושה מלחמה נגדו ולכן יש לעבוד אותה ולא לפחד מהקב"ה. אולי אפשר שבאו להלחם נגד יחידו של עולם, שבאו לומר שיש גם ע"ז ולא רק ה' אחד, וזה ע"י שיעשו מגדל שמגיע לשמים ושם ישימו ע"ז כביטוי שה' הוא לא מעל כולם, אלא גם הע"ז שווה לו ח"ו (ולכן יש בידה חרב, או שהם ילחמו בה' בשם הע"ז שזהו שהם ילחמו בקרדומות שהם בונים את המגדל כדי להילחם ביחוד ה'), ולזה רמז ששמים סמוכות שהרקיע לא יתמוטט כמו במבול, שהע"ז שלהם תשפיע שהמגדל יחשב כתופס השמים וכך ה' לא יוכל להביא מבול לעולם [שהע”ז תשווה לו בכוחה] (או לא יבוא המבול שבטבע העולם, גם בלי צורך שה' יגן עליהם אלא הע”ז תגן), וזה נעשה ע"י מגדל פיזי (שכאילו יסמוך) כמו שהע"ז מופיעה בפסל (שהע”ז מופיעה בפיזי). נראה שאפשר בפשטות שהמדרש רומז בדרש על דעות הראשונים, שהדעה הראשונה שבאו להילחם בה' הכוונה כמו בר"ן שע"י המגדל כולם יחד ואין מנוס לעובדי ה' מהרשעים, זהו כעין מלחמה בה', שהמגדל יגרום לפגיעה בעובדי ה' בעולם שזהו כמלחמה בה' (כמו שהפוגע בבנ"י כפוגע בה' [ספרי זוטא י,לה]). הדעה השניה היא כראב"ע שרעתם הייתה שרצו שלא להתפזר בעולם, שזה נרמז כעין שפעלו שלא יבוא מבול שהוא בא על הפירוד שהיה בדור המבול, והם באים למנוע פירוד; או שכמו בתיבה הם היו בתיבה וכך ניצלו מהיזק המבול, כך הדרש שהם באים למנוע נזק של מבול מהעולם זה רומז לרצונם להיות שם, שרצו שכולם יהיו שם (שזה כעין שכולם היו בתיבה וכך ניצלו), וזהו נגד רצון ה' שיתפזרו בעולם.