הסבה בזמן אכילת המרור וקריאת ההגדה
האם יש להסב בזמן סיפור יציאת מצרים ובזמן אכילת המרור בליל הפסח ?
בזמן אכילת המרור נראה לומר שאין צורך להסב, ואף אין ראוי להסב, היות שמצוות המרור כשמה כן היא- מצווה מרה- נראה שאין ראוי להסב בה, בדומה לקריאת מגילת איכה או לאמירת הקינות בליל תשעה באב וביומו שאין ראוי להסב בהם, אגב, במגילת איכה גם מוזכר עניין המרור "השביעני במרורים הרווני לענה".
אמנם נראה שבדיעבד אם היסב בזמן אכילת המרור- יצא ידי חובתו.
באשר לסיפור יציאת מצרים- נראה שכן מותר להסב, משום שזו מצווה של שמחה, ואין סיבה שלא להסב בה, ואף ניתן להביא ראייה מהמעשה המפורסם (שאף מוזכר בהגדה של פסח עצמה) "מעשה ברבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובים בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל הלילה", ומכאן ראייה שמותר להסב בשעת סיפור יציאת מצרים.
ועוד- שלדעת המאירי לו זו בלבד שמותר להסב בשעת סיפור עיציאת מצרים, אלא אף צריך לעשות זאת, שכן המאירי כותב שצריך להסב בזמן שתית ד' כוסות, ובזמן הדברים הנאמרים על ארבעת הכוסות- קידוש, סיפור יציאת מצרים, ברכת המזון, הלל.
ואם כן לכאורה לפי המאירי ראוי להסב בזמן קריאת ההגדה, אמנם "פוק חזי מאי עמא דבר" ורוב העולם אינו מקפיד להסב בשעת קריאת ההגדה, אך בוודאי הרוצה להסב- הרשות נתונה בידו.
