יונתן בן עוזיאל, מגלה הרזים (מסכת מגילה) כותב שלבלעם נגלו רזים סתומים שנתכסו מן הנביאים ובעל הטורים כתב שבלעם רצה לגלות ימות המשיח - "באחרית הימים". "ואמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב (פסוק יז) מה שלא אמר כן בנבואות הראשונות ואמר שזאת עצת ה' שיעץ להיות באחרית הימים" (הרמב"ן)

בפרשנים אין אחידות על נבואה זו של בלעם על אחרית הימים. ראב"ע מפרש הכל על ימים עברו ולא על המשיח. רש"י גם על ימים עברו וגם על המשיח. אור החיים מתנגד לראב"ע ולוקח יותר מרש"י לכיוון אחרית הימים והמשיח.

בתרגום יונתן התמונה הרבה יותר ברורה. יונתן מפרש הכל על אחרית הימים אבל אצלו רואים תהליך הדרגתי של ימות המשיח המתבטא במושגי השלטון והמלכות בישראל, מה שאנו רואים בדורותנו:

בתחילה על "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" מפרש יונתן: "יִמְלוֹךְ מְלִיךְ תַּקִיף מִדְבֵית יַעֲקב וְיִתְרַבֵּי מְשִׁיחָא וְשֵׁיבַט תַּקִיף מִיִשְרָאֵל" - קמה מלכות מבית יעקב (מדרגה נמוכה מ"ישראל", "שבט" לשון מלכות בפרשנים) ומשם מתחיל תהליך משיח מישראל: "יתרבי משיחא". כאן יונתן מזכיר רק "משיחא" ללא סמיכות של "מלך". הכוונה שימות המשיח מתחילים בחזרת מלכות ישראל כפי שכתב הרמב"ם, וכן רואים ברמב"ם שמדייק בדבריו ומבדיל בהלכות מלכים בין "ימות המשיח" ל"ימות המלך המשיח". "משיח" סתמא הוא התהליך המשיחי המתחיל עם משיח בן יוסף ובמקביל לו מהלך גוג ומגוג הנלחם בחזרתם של ישראל לארצם.

אח"כ כותב יונתן על "וירד מיעקב" - "וִיקוּם שַׁלִיט מִדְבֵית יַעֲקב" - נראה שיש כאן ירידה מסוימת של המלכות מיעקב שהפכה מ"מלך תקיף" ל"שליט" (כאילו השליט שבוי בדעות העולם... כפי שהשם יעקב מסמל את תקופת העקב לעומת עשיו ורק אחרי שגובר על שרו מקבל את השם ישראל). בהחלט אפשר לזהות ירידה זו כתקופה שלנו שהלאומיות בירידה, מה שמכונה אצל רבותינו כ"הריגת משיח בן יוסף", אמנם ירידה זו היא לצורך עליה ומיד בפסוק אחריו כבר מוזכר מלך המשיח, אמנם עוד לא בפועל - "בְּיוֹמֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא" ורק בסוף הנבואה מפרש יונתן שהאויבים יפלו "בְּיַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא".

בב"י!