אין אדם בלוא עבודת האדמה....
נכתב על ידי משה אהרון | 12/10/2026
בס"ד.
אין "אדם" בלוא עבודת האדמה...
---------------------------------------------
וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה.
אין אדם ללא אדמה ועבודת האדמה. ו"עבודת האדמה", היא כל עמל ועבודה על פני האדמה
שאין משכיל האדם "לעבד" ולעצב את עצמו לגדול ולהתפתח בלי שמירה ועבודה ודווקא במקור "לישתו" - האדמה.
האדם לוקח מהאדמה ואליה לבסוף ישוב .
ובתווך אוי לו אם יתרחק ממנה ומעבודתה כאמור .
. מודל גן העדן נכשל ולא צלח.
גן עדן מן המוכן וכל שצריך הוא אך לעובדו ולשומרו, אינו המודל המתאים לו לאדם.
לא בכדי בחר האדם לפרוץ גבולות גן העדן ששם עינו לאכול מעץ הדעת טוב ורע .
ביקש וביכר האדם למעשה את ההתמודדות ובחר במסע בלתי פוסק של רכישת ידע ומדע עדי : "ותחסריהו מעט מאלוהים".
לקבל דברים אך מן המוכן בדרך כלל מכזבים את האדם .
לפיכך טועים מי שסבורים כי עונש הגירוש מגן העדן הוא בעצם זריקתו לכבשן העבודה.
העונש הוא במה שנילווה לכך : בזיעת אפך תאכל לחם וקוץ ודרדר תצמיח לך.
כך גם עונש האישה בעצב הנילווה בלידת הבנים.
מכאן שהעונש של הגירוש איננו באמת עונש הוא יותר מימוש הבחירה של האדם עצמו של רצון להתמודד תמיד עם האתגר .
אדם ואדמה תמיד מחוברים ביניהם :
הוא לוקח ממנה ואליה ישוב ובתווך הוא מנהל עימה אהבים....
לאור האמור : אוי לו לאדם שמפספס את התווך כאמור את מימוש האהבה עם האדמה בלעובדה ובלשומרה...
והנה אירע דבר נורא .
עקרון ויסוד מאוחר יותר של לימוד התורה דחק וביטל אושייה בראשיתית זו של האדם, האדמה והעבודה .
העבודה הפכה כביכול נטו לעבודת ה' - עבודת שמיים.
ולא עוד, שארץ ישראל יש לה סגולה וערך בלתי נדלים:
בשיקוף אורה של תורה ובהצפת רזיה .
האדמה - אדמת ארץ ישראל היא סדן לחידושי תורה ומקרינים תמיד : "אור חדש"
בחריש האדמה ובזריעתה - באדמת ארץ ישראל , משתקפים סודותיה ורזיה של התורה.
ודוק עבודת אדמה בארץ ישראל היא כל מלאכה מכל מין וסוג שהוא שמקדם הארץ להתפתחותה ולשיגשוגה.
הרבה פעמים שכשהאדם מנסה לזרוע דבר מה בארץ ישראל .
מתקיים בו : "אור זרוע לצדיק".....
והנה דווקא בעניין זה וכאמור לארץ ישראל יש ערך מוסף ייחודי והיא משקפת למי שמחונן את אדמתה את השמיים ואת רזיהם.....
מי שמתמסר חד צדדית אך ללימוד ,אט אט מתנתק מהאדמה והופך הוא כמרחף כך אירע לרבי שמעון שכשראה איש חורש וזורע הגיב בכעס : "וכי תורה מה יהא עליה".
שכאמור החריש , הזריעה והקציר הם קודם לכל :
בעבורה של ארץ ישראל. שגם כך וכאמור זוכה האדם גם להוציא מהארץ :"לחם שממי" ולחם רוחני..
והנה להוותינו, יש אנשים שעדיין לכודים באמרתו של רבי שמעון. מזניחים העבודה ומתמסרים אך לתלמוד.... עד כדי כך שלא רק התלמוד עיקר - אלא המעשה הופך בטל....
מי שמדיר ידו מעבודה עלי ארץ לסוף האדמה מתנתקת ממנו הוא הופך כעין גורם שממי . וככזה הוא לעולם יתגלגל בגילגולים לשוב לארץ במתן לו הזדמנות נוספת לתקן את שעיוות כאמור.....
משה אהרון.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
