במותה של רחל, יוסף והתינוק בנימין, ירשו את נדונייתה, שהייתה מחצית מרכושו של יעקב. יוסף הפך לעשיר מאוד. יוסף התלונן לאביו שאחיו מתרשלים בעבודתם בשירותו, וכך נוצרה שינאה וקנאה בין האחים ליוסף. כאשר יוסף עוד הוסיף את חלומות הגדלות שלו, האחים זממו להיפטר מיוסף ולרשת את רכושו.

יוסף הציג את חלומותיו כנבואות, והתיימר שהוא מכשף או קוסם. לפי סעיף 2 לחוקי חמורבי, יש להשליך מכשף או קוסם למים. אם יינצל, סימן שהוא אכן בעל כוחות על טבעיים.

כשיוסף פגש את אחיו בדותן, האחים תחילה רצו להורגו. כדי למנוע מהאחים להרוג את יוסף, ראובן הציע להשליך את יוסף לבור מים, כדי להעמידו במבחן המים, כדבריו: "אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ" (בראשית לז כב). האחים הסכימו, ככל הנראה מתוך ציות לחוק האמור.

כך האחים הרשו לעצמם לשבת ולאכול בנחת כשיוסף הושלך לבור, בציפייה לראות אם יוסף יעמוד במבחן. יוסף נחלץ מהבור, גם אם לא בכוחות עצמו, וזה אכן היה סימן שהאלוהים בעזרו. זאת ועוד: לא במקרה יוסף הובל למצרים, שכדברי חז"ל, "נטלה תשעה מעשרה קבין של כישוף שירדו לעולם".