בס"ד                                                    ערש"ק                                                         י"ט   בכסלו   ה'תשע"ד

                        אור- לי - בפרשה – וישב

  "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, אלה תֹלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רֹעֶה את אחיו

בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דִבתם רעה אל אביהם, וישראל אהב

את יוסף מכל בניו כי בן זְקֻנִים הוא לו ועשה לו כְּתֹנֶת פסים   "(לז, א-ג)

ונראה לכאורה שהיה צריך לפתוח את הפרשה ב- 'אלה תולדות יעקב' בעבור לפסול את כל אלופי בני עשׂו, ואם

לא כן, מה רצה הכתוב לרבות לנו בפסוק וישב יעקב וכו', ואיך הוא מתקשר בסמיכות לפסוקים הבאים אחריו.

אלא שרצה לומר שיעקב אבינו ע"ה במשך כל אותה תקופה שהיה מחוץ לבית אביו חיכה לרגע בו ישב בארץ

מגורי אביו בחינת מתי מעשי יהיו כמעשי אבותיי דהיינו לקרב את האנשים לדעת ולהכיר את הקב"ה ולהכניסם

תחת כנפי השכינה כמו שעשו אברהם ויצחק אבינו ע"ה. ולבחינה הזו אמר 'בארץ מגורי אביו' וכפי שדרשו רז"ל

מאי(מה) מגורי אביו? מגיורי אביו(בר"ר פ"ד, ד). אבל זה לא הטעם היחידי שהפסוק בה לרבות שהרי חזר ואמר

'בארץ כנען' היינו ראשי תיבות כ"ב(=22) וכנען מלשון כניעה היינו לרמז שיעקב אבינו ע"ה בא בכניעה על מנת

לעשות תשובה על כך שלא קיים מצוות כיבוד אב ואם שהרי נעדר מבית אביו כ"ב(=22) שנה, וכנגד זה ישב

בארץ כנען כ"ב שנה בחינת מידה כנגד מידה בעבור לתקן מצווה יקרה זו בשלמות עד לסוף ימי יצחק אבינו ע"ה.

ואיתא במדרש(בר"ר פ"ד, ה): משל לאחד, שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתיירא מהם, וישב לו ביניהם.

ולכאורה הדבר קשה שהלא עם יעקב אבינו ע"ה פחד מאלופי עשו שמא יהרגו אותו מה ישב ביניהם הרי שהיה

רק עשו לבדו ברח מפניו ואילו עכשיו שיש עמו כת של שבעים אלופים קל וחומר שהיה לו לברוח. אלא רק ע"פ

מה שבארנו למעלה יובן הדבר היינו בזכות שבא בכניעה ותקן במסירות נפש מצוות כיבוד הורים כנ"ל התאפשר

לו להכניע את עשו כי כבר אין החטא יכול לגרום שידי עשו ישלטו. ולכן לא פתח את הפרשה ב - 'אלה תולדות'

היינו לפסול את מעשיו של עשו כי הניח לו לעת עתה ואף הלך לארצו כי לא יכל לו. אשרי האיש שמחזיק במצווה

כיבוד הורים בכל כוחו כי מלבד גודל ערכה של מצווה זו עד מאוד, היא שומרת עליו מכל צרה וצוקה שלא תהיה!.

ואם כך ההסבר, יש להבין מה רצה לפסול בפסוק הראשון 'וישב יעקב' וכו' שהרי לאחר מכן נאמר 'אלה תולדות

יעקב יוסף' וכו' שכן במקום שנאמר 'אלה' בא לפסול הראשונים. ואפשר לומר אולי שהדבר בה לפסול את ישיבתו

בשלוה של יעקב אבינו ע"ה, כפי שפירש רש"י ז"ל ע"פ המדרש, ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף

היינו עקב מעשיו של יוסף גרם שירדו למצרים, בזה שהביא דיבת אחיו אל אביהם: שאכלו אבר מן החי, זלזלו בבני

השפחות וחשדם על העריות. ובאמת לא הייתה לא כוונה רעה כנגד אחיו אלא שרצה להצילם מן העוון, כביכול.

זאת ועוד שסיפר להם את ב' החלומות שחלם: האחד שאלומתם משתחוות לאלומתו, והשני שהשמש והירח

ואחד עשר כוכבים משתחווים לו היינו רמז להם שימשול עליהם. ובגלל זה שנאו אותו אחיו, ולעבד נמכר יוסף.

ובכל זאת, יקשה המקשה ויאמר שסוף כל סוף יעקב נשאר ליישב בארץ מגורי אביו למרות מכירת יוסף כנ"ל.

אלא יש לומר שלא דומה הישיבה שיעקב ישב בזמן שיוסף בנו היה עמו לבין הישיבה לאחר שנמכר לאורחת

ישמעאלים ואחרי זה למצרים. כי באמת אין הפירוש שיעקב רצה לשבת בשלוה שהרי אדם לעמל יולד אלא שיש

לומר שיעקב אה"ע, לאחר שתקן את מצוות כיבוד ההורים כנ"ל, הייתה לו האפשרות ביחד עם יוסף בנו להכניע

את עשו וחבר רעים לגמרי, כמו שדרשו ז"ל: מאלו אתה מתיירא, גץ אחד משלך וגץ א' משל בנך(יוסף), ואתם

שורפים אותם כולם(שם, שם).

וזה שנאמר: 'אלה תולדות יעקב - יוסף' דייקא יוסף ולא אחיו האחרים כי ליוסף הייתה את הבחינה של יעקב,

בחינת צדיק יסוד עולם כפי שהסברנו בפרשה הקודמת. ועוד שהלך בדרכי אביו שעשה גיורים כנ"ל כי היה היחידי

שקרב את בני השפחות בעבור לרוממם ולקרבם לאביהם שבשמים כפי שפירש רש"י שהיה רגיל אצל בני בלהה

לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן. וזאת בשביל להגביר חיילים לצבא ה', וע"י כך יכניעו לגמרי את כוחו של

עשו ואלופיו שהם בחינת היצר הרע וחילותיו. וזה מה שיגרום לקירוב קץ הגאולה, וע"י כך תתבטל גזירת הכתוב

(בראשית טו, י"ג): "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" וכו'. לכן, אהב ישראל את יוסף מכל אחיו כי המשיך

את דרכו בהפצת התורה והמצוות לכול אחיו ובפרט לפחותים שבהם, כאמור. וזה שתרגם אונקלוס 'בן זקֻנִים' -

'בר(בן) חכים' היינו זה קנה את חוכמת אביו בחינת: מזקנים אתבונן(תהילים קיט:). וזה שנאמר(בראשית ל, כד): 'יֹסֵף

ה' לי בן אחר' רצה לרמוז אולי 'יֹסֵף' מלשון כסף, כי האות י' מתחלפת באות כ' כי הם מאותו מוצא פה 'גיכק'

(שפתיים) ולא בכדי בסוף שעלה לגדולה במצרים קראו לו גם 'כסף משנה' כי הייתה יותר מכולם את המעלה של

נכסוף נכסף לראות בתפארת עזך, ותמיד עבד את הקב"ה בכיסופים גדולים בחינת 'בית יוסף להבה', כמוסבר

במקום אחר, כי הלהבה היא בחינת הנשמה שתמיד משתוקקת לעלות ודבוק בה' יתברך ויתעלה. ואפשר שזו

עוד סיבה שאביו העביר דייקא לו יותר מכולם את חכמת התלמוד שלמד בישיבת שם ועבר על מנת שינחיל יש

לאוהביו בעבודת ה'.

אך ה' יתברך חשב אחרת, בחינת(ישעיהו נה):'כי לא מחשבותי מחשבותיכם' כי לאחר שסיבב המסובב את עילת

העילות במכירת יוסף והבאת כותונת הפסים המגואלת בדם לאביהם, סרב יעקב להתנחם כמו שדרשו חז"ל:

יצחק בכה שקבל עליו בנו(יעקב) אבלות כל ימי חייו(בר"ר פ"ד, כא). וכתוצאה מכך הסתלקה ממנו השכינה שהרי

אינה שורה בעת עצבות. לכן, פסל את הישיבה בשמחה בעת שיוסף היה אתו כנ"ל, כי מעת שנמכר יוסף בגיל

17 ועד שנתגלה לאביו בגיל 39 עברו כ"ב(=22), וכל אותה תקופה שֹרה בצער גדול, כאמור. וזה בחינת מידה

כנגד מידה כנ"ל כי מה שעשה יעקב לאביו יעשה לו בנו.  ואם נבדוק, נראה שזו הבחינה קיימת בכל דבר בחיים

וביותר דיוק במצוות כיבוד הורים.

             פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

אך כדי שתצא נפשו מכוח אל הפועל, צריך לדבר בפה הכיסופין וההשתוקקות שלו, וע"י זה פועל שיהיה נעשה

בקשתו, ויזכה להגיע למה שהוא נכסף. וזהו מעלת השיחה בינו לבין קונו שצריכין לשיח ולדבר בינו לבין קונו בכל

יום, ולדבר בפה מלא הרצונות והכיסופין שלו הטובים, דהיינו מה שחסר לו בעבודת השם שהוא רוצה ומשתוקק

שימלא לו השם יתברך, ומבקש ומתפלל ומתחנן לפני השם יתברך על זה שירחם עליו למלֹאת רצונות וכיסופים

שלו הטובים; וע"י זה יזכה להוציא מהכוח אל הפועל, לפעול מה שצריך(סימן רצון וכסופין, אות ב). 

                                                 "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

            ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה