ההבדל בין שכר של גוי ליהודי ,מדהים !!!!!!
נכתב על ידי DL2000, 23/10/2013
בס'ד
נשאלתי מה ההבדל בין שכרם של יהודים לבין שכרם של גויים לעולם הבא ?
להלן תשובתי :"יש להם לגויים נפש אבל אין להם נשמה ,וזה כמו נשמה רק בדרגה נמוכה ביותר אני יביא לך את הסיפור של הדיבוק הגוי בתקופת החפץ חיים שתביני את ההבדל ביננו לבינם,ואת ההבדל בשכר.
להלן הקטע מספר ההוכחות שמסביר את ההבדלים כפי שמעיד גוי שנכנס בתור דיבוק בתקופת החפץ חיים, שראה במו עיניו את ההבדל בין שכרם של הגויים לעולם הבא לעומת היהודים.
היתה זו שעת בוקר בסתם יום של חול, וכתמיד בשעה זו, ישב ר' ישראל הכהן זצ"ל )הידוע בכינוי ה"חפץ חיים". על שם ספרו הנפוץ(, עם תלמידו ר' אליהו לופיאן זצ"ל ועסקו בתלמודם, כאשר לפתע נפתחה הדלת ועל הסף הופיע מבוהל אחד מאנשי העיר, ובדמעות בעיניו סיפר, כי אשתו לפתע נפלה על הרצפה, ואבדה את הכרתה, וכשנסה לעוררה מעלפונה, שמע לפתע קול של גבר דובר פולנית רהוטה יוצא מפיה ומבקש לקרא אליו את ה"ראבין" ישראל, כי דבר לו אליו. וחזר על בקשה זו מספר פעמים. ולכן מהר הוא אל הרב לבקשו שיבא לביתו לשמוע מה בפי ה"דיבוק", ואם ניתן לסלקו מגוף האשה. והרב מיד נעתר לבקשתו וקם יחד עם תלמידו ופנו לבית האשה, וכשהרב נכנס החל ה"דיבוק" לדבר מגרון האשה כששפתיה דוממות ופיה פתוח. וסיפר שהוא נפש גוי שהיה בעל אחוזות נרחבות בפולין, )מה שנקרא בכנוי העממי "פריץ"( שהוחכרו למאות בני אדם בעלי דתות שונות כולל משפחות רבות של יהודים, ועם כולם נהג הוא באחוה ובנחת, וכשלא היה בידם לשלם את השכירות, ויתר להם. ובמשפחות שהעוני השיגם
תמך מכספו, והיה שמו מבורך בפי כל.
בין האנשים שעמהם היו רוב עסקיו היה יהודי שנקרא בשם משה, שעבד אצלו בתפקיד מנהל משק ביתו, ולכן גם ביתו של משה היה קרוב לבית ה"פריץ", והיה ה"פריץ" רגיל לבא כל שבת לביתו של משה ולאכול עמהם את סעודת השבת, כי אהב הוא באופן מיוחד את מאכל החמין )טשולנט"( שהכינו לסעודה זו. וככה נוצרו קשרי ידידות מיוחדים בינו לבין היהודי משה. ויוסף הרוח ויאמר, מידי פעם בבואי להתארח אצל משה, הייתי אוהב להקניטו בדברים. ושואלו, האם אני כגוי, לפי דתכם יש לי חלק לעולם הבא, והשיבני שהוא חושב שכן, כי מעשי החסד הרבים שעשיתי והקמתי משפחות רבות על רגליהם והצלתים מחרפת רעב, ודאי ששכרי לא יקופח. ואח"כ שאלתיו, ואתה משה, האם יש לך חלק לעולם הבא, והשיבני אינני יודע. כי עוונותי רבו משערות ראשי. ואיני יודע מה יצא בדיני. והייתי לועג לו באומרי אתה יהודי ותלך לגיהנם, אני גוי ואזכה לעולם הבא לפי דבריך, וא"כ העולם הוא הפוך, לי טוב בשתי עולמות, ולך יהיה רע
בשתיהם. והיה נאנח, ומגלגל עיניו כלפי מעלה באומרו ה' ירחם.
ויהי היום ואלך בדרך כל הארץ ואמות, ומיד בצאת נפשי מהגוף מצאתי את עצמי במנהרה חשוכה שבסופה קרן אור, וריחפתי לכוון האור ומצאתי את עצמי במקום בלתי מוגדר שטוף אור, שאין בפי מילים לתארו, ובעמדי נבוך ותוהה מה מעשי במקום זה. והנה דמות שאיני יכול לתארה קרבה אלי, ואמרה דע כי היות והיית בעל חסד גדול עם בני אדם, והרבה טובה הענקת לבריות, שכרך הוא שנפשך תתענג על כל טוב, מה בקשתך ואעשנה. ואבקש, כי כל אשר היה לי בעולם התחתון יושב וינתן לי. שדות נרחבים, וארמון מפואר, ומרכבות רתומות לסוסים מובחרים, ומיטב המאכלים, ותענוגות בשרים ככל אשר ידעתי. והשבוני, כי כל משאלותי ימולאו, ואז בקשתי בקשה נוספת כי בעת בא יום פקודתו של ידידי משה שיקראוני לראות את משפטו
ודינו, והשיבני כי גם לזה נאות הוא.
מיד הכניסו את נפשי לעולם הדמיון ואמצא את עצמי מתענג על כל טוב העולם הזה. ככל אשר שאלתי ואף יותר מזה וכך נמשך הדבר זמן רב.
לפני כששה חודשים בהיותי מתענג בין עצי הפרי שבגני, מצאתי את עצמי שוב באותו מקום שטוף אור, עומד בודד ותוהה. ושוב נגשה אלי הדמות הקודמת ותאמר, עתה השיב משה ידידך את נפשו אל האלקים אשר נתנה, ועומד הוא למשפט צדק, ואבא למלא את בקשתך ולהראותך את דינו. ואמצא את עצמי במקום אחר שכולו מוצף באורות בצבעים תכלת וורוד, ושלשה דמויות 228
שנראו כבית דין ישבו על מדין, ומשה עמד למשפטם, וכולו רועד וחרד. ולאחר זמן מה פתחו השלשה את פיהם ואמרו כי מעשיו נשקלו במחשבתם ונמצא כי אינו יכול להכנס למחיצתו בגן העדן אלא לאחר ששת חדשי זיכוך בענשי הגיהנם. ומשה כשמעו זאת פרץ בבכי קורע לב ומיד
הופיעו כמה דמויות לבושי שחורים ולקחוהו עמהם.
ואחרד מאוד מאשר ראו עיני ואפנה אל הדמות אשר הביאתני לחזות במשפטו, ואבקש, הראני את שכרו ולו לרגע קט, וישיבני כי גם לזאת נושא הוא לי פנים, ומסכים למלאת את משאלתי. ומיד החזירני לעולם הדמיון, ואמצא את עצמי בגני הפורח בין עצי לימון ואפרסק מתענג על כל
טוב עד כי שכחתי ממשה ומשפטו.
והנה בבוקר זה בהיותי מתענג על כל טוב, מצאתי את עצמי שוב באותו מקום שטוף אור עומד תוהה, ושוב הדמות ההיא באה לקראתי באמרה היום משה ידידך הגיע למחיצתו בגן עדן, ונתנה לך רשות להביט במשה ובשכרו רגע אחד בלבד ואח"כ תשוב לנחלותיך ותאוותיך. ויקחני עמו למקום שאין בפי מילים להסבירו ואראה את משה, יושב לבדו ללא אחוזות וסוסים, וללא גינות ומדשאות, ופניו פני להבים, ומאירים כאור השמש, ואבין בנפשי כי מביט הוא וצופה בענינים רוחניים ששגבו מבינתי, ומתענג על כל טוב רוחני שאינו מתבטא בתאוות אנוש. ואתענג לראותו בכבודו ונפשו מלאה אושר וספוק רוחני, ואבין שכל תאוותי ותענוגי הן כאין וכאפס
לתענוגות הרוח בהם נמצא משה ושלעולם לא אוכל להגיע לזאת.
לאחר רגע קט. מצאתי את עצמי במקום שטוף האור כשהדמות נמצאת לידי אומרת קיימתי כל אשר הבטחתיך, ועתה שוב ותתענג באחוזותיך עד עת קץ כל בשר, ואתחנן לפניו כי יותן לי עוד רגע אחד לפחות לראות את משה ולהתענג מזיו פניו, ויאמר לי אין לך רשות, ולא היתה נפש גוי לפניך שראתה את הטוב הצפון לעמו ישראל, ועתה רב לך אשר ראית, ושוב לאחוזותיך. ואבכה ואתחנן ואבקש שיזכרו לי את כל החסדים שעשיתי עם עמו ישראל באחוזותי בעולם התחתון ושברכותיהם שברכוני אז יעמדו לי עתה למלאת בקשתי ולשוב להתענג על זיו פני משה. ואז פנתה אלי הדמות ותאמר, אמת כי לא נעשה כן לאדם בלעדיך ואין לך יכולת לשוב ולראותו, אבל היות ועוד נמצאים בעולם למטה יהודים צדיקים שמברכים אותך בזכרם את חסדיך אשר עשית עמהם, מוכן אני לשוב להראותך את משה במחיצתו אך בתנאי אחד, שתסכים לרדת לעולם השפל ולהכנס בתוך גוף אדם, ולספר לעמו ישראל את אשר ראית, ואז עקב התעוררותם להחזיק
במצוות קונם, תוכל לקבל את בקשתך לרגע נוסף.
ועתה רבי, נכנסתי לגוף אשה זו רק כדי לספר את אשר ראיתי, ופניתי אליך כי ברדתי הנה, ראיתי את האור הבוקע ועולה מגופך, וידעתי כי בספרי לך, אקבל את בקשתי. ומה גם כי הבית מלא בני אדם שהתקבצו לשמוע את דברי, ועתה אל דאגה יוצא אני מגוף האשה, ללא גרימת שום צער ונזק לאף נברא. והולך אני להנות בהביטי על זיו פני משה ידידי, רגע נוסף בטרם אשוב
לתאוותי ותענוגי שעתה הבנתי את דלות ערכם.
כסיימו פקחה האשה את עיניה, ותקם מעל הרצפה, ותשאל לפשר האנשים הנמצאים בביתה, ותשב להיות כאחד האדם. ויהיה הדבר לשיחת היום בפי כל תושבי העיר. ובעלות הכורת הנאצי על גזע ישראל באירופה, זכה אוד מוצל מאש תלמידו ר' אליהו לופיאן זצ"ל שנוכח בשעת מעשה, לעלות לארץ הקודש. ובעת שיחת "מוסר" לבחורי הישיבה שב"רכסים", סיפר להם מעשה זה
כעד ראייה.
מעשה זה ששמע המקובל האלוקי הגאון רבי יוסף שני שבתאי שליט"א מאדם נאמן, ששמעו מפי הרה"ג ר' אליהו לופיאן זצ"ל כשסיפר זאת לתלמידים וכפי שהובא מפי כבוד תורתו הרב יוסף שני בקונטרס "גלגול נשמות”.
להלן תשובתי :"יש להם לגויים נפש אבל אין להם נשמה ,וזה כמו נשמה רק בדרגה נמוכה ביותר אני יביא לך את הסיפור של הדיבוק הגוי בתקופת החפץ חיים שתביני את ההבדל ביננו לבינם,ואת ההבדל בשכר.
להלן הקטע מספר ההוכחות שמסביר את ההבדלים כפי שמעיד גוי שנכנס בתור דיבוק בתקופת החפץ חיים, שראה במו עיניו את ההבדל בין שכרם של הגויים לעולם הבא לעומת היהודים.
היתה זו שעת בוקר בסתם יום של חול, וכתמיד בשעה זו, ישב ר' ישראל הכהן זצ"ל )הידוע בכינוי ה"חפץ חיים". על שם ספרו הנפוץ(, עם תלמידו ר' אליהו לופיאן זצ"ל ועסקו בתלמודם, כאשר לפתע נפתחה הדלת ועל הסף הופיע מבוהל אחד מאנשי העיר, ובדמעות בעיניו סיפר, כי אשתו לפתע נפלה על הרצפה, ואבדה את הכרתה, וכשנסה לעוררה מעלפונה, שמע לפתע קול של גבר דובר פולנית רהוטה יוצא מפיה ומבקש לקרא אליו את ה"ראבין" ישראל, כי דבר לו אליו. וחזר על בקשה זו מספר פעמים. ולכן מהר הוא אל הרב לבקשו שיבא לביתו לשמוע מה בפי ה"דיבוק", ואם ניתן לסלקו מגוף האשה. והרב מיד נעתר לבקשתו וקם יחד עם תלמידו ופנו לבית האשה, וכשהרב נכנס החל ה"דיבוק" לדבר מגרון האשה כששפתיה דוממות ופיה פתוח. וסיפר שהוא נפש גוי שהיה בעל אחוזות נרחבות בפולין, )מה שנקרא בכנוי העממי "פריץ"( שהוחכרו למאות בני אדם בעלי דתות שונות כולל משפחות רבות של יהודים, ועם כולם נהג הוא באחוה ובנחת, וכשלא היה בידם לשלם את השכירות, ויתר להם. ובמשפחות שהעוני השיגם
תמך מכספו, והיה שמו מבורך בפי כל.
בין האנשים שעמהם היו רוב עסקיו היה יהודי שנקרא בשם משה, שעבד אצלו בתפקיד מנהל משק ביתו, ולכן גם ביתו של משה היה קרוב לבית ה"פריץ", והיה ה"פריץ" רגיל לבא כל שבת לביתו של משה ולאכול עמהם את סעודת השבת, כי אהב הוא באופן מיוחד את מאכל החמין )טשולנט"( שהכינו לסעודה זו. וככה נוצרו קשרי ידידות מיוחדים בינו לבין היהודי משה. ויוסף הרוח ויאמר, מידי פעם בבואי להתארח אצל משה, הייתי אוהב להקניטו בדברים. ושואלו, האם אני כגוי, לפי דתכם יש לי חלק לעולם הבא, והשיבני שהוא חושב שכן, כי מעשי החסד הרבים שעשיתי והקמתי משפחות רבות על רגליהם והצלתים מחרפת רעב, ודאי ששכרי לא יקופח. ואח"כ שאלתיו, ואתה משה, האם יש לך חלק לעולם הבא, והשיבני אינני יודע. כי עוונותי רבו משערות ראשי. ואיני יודע מה יצא בדיני. והייתי לועג לו באומרי אתה יהודי ותלך לגיהנם, אני גוי ואזכה לעולם הבא לפי דבריך, וא"כ העולם הוא הפוך, לי טוב בשתי עולמות, ולך יהיה רע
בשתיהם. והיה נאנח, ומגלגל עיניו כלפי מעלה באומרו ה' ירחם.
ויהי היום ואלך בדרך כל הארץ ואמות, ומיד בצאת נפשי מהגוף מצאתי את עצמי במנהרה חשוכה שבסופה קרן אור, וריחפתי לכוון האור ומצאתי את עצמי במקום בלתי מוגדר שטוף אור, שאין בפי מילים לתארו, ובעמדי נבוך ותוהה מה מעשי במקום זה. והנה דמות שאיני יכול לתארה קרבה אלי, ואמרה דע כי היות והיית בעל חסד גדול עם בני אדם, והרבה טובה הענקת לבריות, שכרך הוא שנפשך תתענג על כל טוב, מה בקשתך ואעשנה. ואבקש, כי כל אשר היה לי בעולם התחתון יושב וינתן לי. שדות נרחבים, וארמון מפואר, ומרכבות רתומות לסוסים מובחרים, ומיטב המאכלים, ותענוגות בשרים ככל אשר ידעתי. והשבוני, כי כל משאלותי ימולאו, ואז בקשתי בקשה נוספת כי בעת בא יום פקודתו של ידידי משה שיקראוני לראות את משפטו
ודינו, והשיבני כי גם לזה נאות הוא.
מיד הכניסו את נפשי לעולם הדמיון ואמצא את עצמי מתענג על כל טוב העולם הזה. ככל אשר שאלתי ואף יותר מזה וכך נמשך הדבר זמן רב.
לפני כששה חודשים בהיותי מתענג בין עצי הפרי שבגני, מצאתי את עצמי שוב באותו מקום שטוף אור, עומד בודד ותוהה. ושוב נגשה אלי הדמות הקודמת ותאמר, עתה השיב משה ידידך את נפשו אל האלקים אשר נתנה, ועומד הוא למשפט צדק, ואבא למלא את בקשתך ולהראותך את דינו. ואמצא את עצמי במקום אחר שכולו מוצף באורות בצבעים תכלת וורוד, ושלשה דמויות 228
שנראו כבית דין ישבו על מדין, ומשה עמד למשפטם, וכולו רועד וחרד. ולאחר זמן מה פתחו השלשה את פיהם ואמרו כי מעשיו נשקלו במחשבתם ונמצא כי אינו יכול להכנס למחיצתו בגן העדן אלא לאחר ששת חדשי זיכוך בענשי הגיהנם. ומשה כשמעו זאת פרץ בבכי קורע לב ומיד
הופיעו כמה דמויות לבושי שחורים ולקחוהו עמהם.
ואחרד מאוד מאשר ראו עיני ואפנה אל הדמות אשר הביאתני לחזות במשפטו, ואבקש, הראני את שכרו ולו לרגע קט, וישיבני כי גם לזאת נושא הוא לי פנים, ומסכים למלאת את משאלתי. ומיד החזירני לעולם הדמיון, ואמצא את עצמי בגני הפורח בין עצי לימון ואפרסק מתענג על כל
טוב עד כי שכחתי ממשה ומשפטו.
והנה בבוקר זה בהיותי מתענג על כל טוב, מצאתי את עצמי שוב באותו מקום שטוף אור עומד תוהה, ושוב הדמות ההיא באה לקראתי באמרה היום משה ידידך הגיע למחיצתו בגן עדן, ונתנה לך רשות להביט במשה ובשכרו רגע אחד בלבד ואח"כ תשוב לנחלותיך ותאוותיך. ויקחני עמו למקום שאין בפי מילים להסבירו ואראה את משה, יושב לבדו ללא אחוזות וסוסים, וללא גינות ומדשאות, ופניו פני להבים, ומאירים כאור השמש, ואבין בנפשי כי מביט הוא וצופה בענינים רוחניים ששגבו מבינתי, ומתענג על כל טוב רוחני שאינו מתבטא בתאוות אנוש. ואתענג לראותו בכבודו ונפשו מלאה אושר וספוק רוחני, ואבין שכל תאוותי ותענוגי הן כאין וכאפס
לתענוגות הרוח בהם נמצא משה ושלעולם לא אוכל להגיע לזאת.
לאחר רגע קט. מצאתי את עצמי במקום שטוף האור כשהדמות נמצאת לידי אומרת קיימתי כל אשר הבטחתיך, ועתה שוב ותתענג באחוזותיך עד עת קץ כל בשר, ואתחנן לפניו כי יותן לי עוד רגע אחד לפחות לראות את משה ולהתענג מזיו פניו, ויאמר לי אין לך רשות, ולא היתה נפש גוי לפניך שראתה את הטוב הצפון לעמו ישראל, ועתה רב לך אשר ראית, ושוב לאחוזותיך. ואבכה ואתחנן ואבקש שיזכרו לי את כל החסדים שעשיתי עם עמו ישראל באחוזותי בעולם התחתון ושברכותיהם שברכוני אז יעמדו לי עתה למלאת בקשתי ולשוב להתענג על זיו פני משה. ואז פנתה אלי הדמות ותאמר, אמת כי לא נעשה כן לאדם בלעדיך ואין לך יכולת לשוב ולראותו, אבל היות ועוד נמצאים בעולם למטה יהודים צדיקים שמברכים אותך בזכרם את חסדיך אשר עשית עמהם, מוכן אני לשוב להראותך את משה במחיצתו אך בתנאי אחד, שתסכים לרדת לעולם השפל ולהכנס בתוך גוף אדם, ולספר לעמו ישראל את אשר ראית, ואז עקב התעוררותם להחזיק
במצוות קונם, תוכל לקבל את בקשתך לרגע נוסף.
ועתה רבי, נכנסתי לגוף אשה זו רק כדי לספר את אשר ראיתי, ופניתי אליך כי ברדתי הנה, ראיתי את האור הבוקע ועולה מגופך, וידעתי כי בספרי לך, אקבל את בקשתי. ומה גם כי הבית מלא בני אדם שהתקבצו לשמוע את דברי, ועתה אל דאגה יוצא אני מגוף האשה, ללא גרימת שום צער ונזק לאף נברא. והולך אני להנות בהביטי על זיו פני משה ידידי, רגע נוסף בטרם אשוב
לתאוותי ותענוגי שעתה הבנתי את דלות ערכם.
כסיימו פקחה האשה את עיניה, ותקם מעל הרצפה, ותשאל לפשר האנשים הנמצאים בביתה, ותשב להיות כאחד האדם. ויהיה הדבר לשיחת היום בפי כל תושבי העיר. ובעלות הכורת הנאצי על גזע ישראל באירופה, זכה אוד מוצל מאש תלמידו ר' אליהו לופיאן זצ"ל שנוכח בשעת מעשה, לעלות לארץ הקודש. ובעת שיחת "מוסר" לבחורי הישיבה שב"רכסים", סיפר להם מעשה זה
כעד ראייה.
מעשה זה ששמע המקובל האלוקי הגאון רבי יוסף שני שבתאי שליט"א מאדם נאמן, ששמעו מפי הרה"ג ר' אליהו לופיאן זצ"ל כשסיפר זאת לתלמידים וכפי שהובא מפי כבוד תורתו הרב יוסף שני בקונטרס "גלגול נשמות”.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
