תולדות חייו של הרב רחמים דיעי ז'ל (לחידוש זה נכתבו 2 תגובות)

נכתב על ידי דביר ב-15/6/2010

 הרב רחמים ז"ל נולד בטוניס בעיר מדנין ביום חמישי ב' אלול תרע"ה (1915), להורים הרב פריג'ה ופלילה דיעי ז'ל, הוא למד בכותב בתור ילד, ואחרי זה למד לרבנות וקיבל הסמכה בגיל צעיר יחסית. 

רבניו היו:  הרב חומני עלוש, רבי חויתה הכהן.

הרב רחמים דיעי עם הרב פרץ
הרב כיהן בעיר בג'ה שליד טוניס, והיה מקורב לנשיא בורגיבה, שהעריך את הרב מאוד, ונתן לו הבטחה להתחשב ביהודים, ולא להרע להם בשום תחום כל עוד הוא מכהן בתור נשיא.

 (מכאן אימי מספרת:)

אבי סיפר שכל ימי כהונתו של בורגיבה היה טוב ליהודים כמעט בכל התחומים,

משך כהונתו כרב בבג'ה היתה מעל עשרים שנה.


דאגה למניין

אבא הקפיד מאוד ללכת למניין בכל ימות השנה, בגשם ובשלג.

מצאתנו בספר *** שגם בבג'ה הוא דאג שיתקיים מניין גם בימי החול:

 

העליה לארץ 

בשנת 1958 עלינו לישראל, ואבי התקבל לכהן כרב במושב דלתון בצפון הארץ ליד צפת, במושב הוא כיהן שלושים שנה.

 

כשהגענו למושב דלתון שכל התושבים הם מטיריפולי, המנטליות היתה מאוד שונה, ובהתחלה היה קצת קשה לזרום איתם, רובם היו קשיי יום שהיו עובדים קשה ולא היה להם זמן ללמוד הלכות וכו' ולקבל דברים שהם לא למדו, ולא רגילים אליהם,

 

אבל במשך הזמן הציבור קיבל את הרב מעל המשוער, וכל מילה של הרב רחמים היתה קדושה,

מתוך בטאון -אדרים תשכ"ה -בטאון חבר הרבנים ליד המזרחי והפועל המזרחי: 


 

להלן מספר דוגמאות:

1.כשהגענו לדלתון, לקראת פסח הרבה נשים היו מכינות מצות עבודת יד, אבי לא הסכים וביקש ודרש להפסיק מיד, ולא להכין מצות עבודת יד ורק לקנות, ולמה מכוון שזה לא פשוט, ויש הקפדה בהלכה בלהכין מצות, במיוחד לנשים שבדרך כלל לא לא למדו את ההלכות על בוריין, ולא להאמין מאז הנשים הפסיקו ולא הכינו את המצות.

 

לפני כמה ימים פגשתי מישהו מדלתון,והוא סיפר לי שאמא שלו רצתה השנה להכין מצות, הכינה את הפרינה, הכינה כלים חדשים וכל מה שצריך דיברה עם שכנה שתכין איתה עד כאן הכל היה בסדר, לפני שהן התחילו הגיעה האבא ושואל מה אתן עושות? מצות עבודת יד, מה הזדעזדע האבא, הרי הרב רחמים אסר זאת איך אתן מעיזות להמיר את פיו, גם אם זה היה לפני 50 שנה הרב אמר לא זה לא.

ואני אומר לכן אם תכינו את המצות, אני לא אשב איתכם בפסח, האמא נבהלה מהנחרצות בדברי בעלה אספה את כל הציוד וויתרה על הרעיון.

 

2.עוד עניין שאבי הנהיג במושב, שנשים לא ילכו להלוויות לא עליכם,כשאבי נפטר לא יכלונו לעמוד בזה ורצינו ללוות אותו לדרכו האחרונה, אנשי המושב עצרו אותנו ואמרו לא, אתן לא הולכות ללוויה, כי אבא שלכם אמר נשים לא הולכות, אנחנו  מקפידים לכבד את ההנהגה שלו, וקל וחומר אתן הבנות, כמובן שעצרנו ולא המשכנו ללכת עם כל הכאב.

 

3.אני זוכרת בתור ילדה לפני פסח, היו מגיעות משאיות עמוסות סחורה לפסח, אבי היה מבקש לראות תעודת כשרות, ומהיכן הגיעה הסחורה, וכשמשהו היה לא כשורה, פשוט ביקש מהנהג לעשות פרסה ולחזור כלעומת שבא, היתה מבוכה איך עד שהוא הגיע, לא נעים, וכל מיני אמירות כאלה, אבל לא עזר לאף אחד המשאית חזרה עם הסחורה, שכנראה לא היתה תעודה כשרות כמו שצריך, או משהו לא כשורה.

 

זה חלק קטן מאוד מהדוגמאות שאני זוכרת, ויש עוד עשרות דוגמאות שאנשי דלתון לא מפסקים לספר עליהם.

 

רגישות מיוחדת

עוד משהו חשוב שאני מאוד רוצה להדגיש וכל זה זכור לי מילדותי, אבי היה רגיש מאוד, אף על פי שמבחינה חיצונית הוא היה גבוה וחסון,אבל בפנים היתה לו רגישות ורחמנות מיוחדת, ואיך אני יודעת זאת למשל אבי לעולם לא ישב סנדק ולא יכל להחזיק תינוק לברית, כי הוא לא יכל לראות אותו סובל, אימי ז'ל סיפרה לנו שבזמנו היו נפטרים התנוקות לא עלינו, וכשנולד אחי שיחי' אימי לא רצתה לוותר לאבא והכרחה  אותו להיות הסנדק, היא האמינה שבזכות זה שאבי יהיה הסנדק הבן יחיה, לא היתה לו שום ברירה והוא היה הסנדק עם כל הרגישות שלו, וב'ה הם זכו שאחי חי וגדל בישיבות כל חייו.

 

אני זוכרת מקרה, שכל פעם שאני נזכרת בו אני מתרגשת מחדש, כשהייתי ילדה קטנה לא הרגשתי טוב היו לי מן התכווצויות, שהיה קשה לרופאים לתת הבחנה ברורה, אבי ישב ליד המיטה שלי ובכה מדאגה ולא הפסיק להתפלל לרפואת, אני זוכרת אותו יושב על הכסא, עם פנים מודאגות שאי אפשר להבין אבא הענק שבענקים ככה יושב לידי ובוכה כמו ילד,  אותי זה מרגש מאוד איזה אבא מיוחד.        

 דרשות

 אבי אהב מאוד לשבת עם אנשים לספר להם סיפורי צדיקים במיוחד על הבעש"ט, וכך גם כשהוא העביר שעורי תורה, תמיד טיבל אותם בסיפורים, וכל הקהל היה מקשיב, מאוד אהבו את הסגנון המיוחד של הדרשות של הרב רחמים דיעי ז'ל, עד היום מזכירים אותו בכל הזדמנות. 

קריאה בתורה

הקלטה נדירה של לימוד טעמי המקרא וקריאת התורה לנכדיו .

(העברה מקלטת) - ע"ס מה שכתוב על הקלטת - טעמי המקרא פרשת וישב ופרשת דברים וטעמי המקרא של הפטרת וישב).


 ואם יש מישהו מכם שמכיר אותו, וקורא עכשיו את מה שכתבתי ורוצה לספר ולהגיב נשמח מאוד לשמוע דברים שלא שמענו.

 משפחתו: לרב ורבנית זרירה היו 5 ילדים: פלורנס, שולה, יוסף, אליהו (לילו), צביה, מרים ורבקה, כולם בעלי משפחות וב"ה ילדים ונכדים כ"י.

 הרב רחמים דיעי והרבנית זרירה אירוע משפחתי ברקע בנו אליהו (לילו) ואשתו אסתר


פטירתו במושב דלתון הוא כיהן שלושים שנה, עד שלצערנו הוא חלה מאוד ואחרי כשנתיים נפטר ביב כסלו תשנ"א, בגיל 76 שנה.

זצוק"ל.

נכתב ע'י אימי רבקה חניא בת הרב

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (2)
דביר (11/11/2017)
קישור לחידושי תורה של הרב רחמים דעי באתר "שורש ספרים" - http://books.shoresh.org.il/bookCategory.aspx?tatBook=251
דביר (8/4/2015)
מצאתי באתר של ישיבת כיסא רחמים במאמר על הגאון רבי מרדכי סגרון זצ"ל שהרבי רחמים היה תלמיד של הרב סגרון- "רבי רחמים דיעי זצ"ל שהיה חריף גדול, ושימש כרב בעיר בג'א בתוניסיה, ובארץ שימש כרב במושב דלתון כשלשים שנה, ונודע בדרשותיו הנפלאות".http://www.ykr.org.il/modules/Articles/article/165
ציורים לפרשת השבוע