התבוננות "שאלה ופשטה" לאי"ם, פרשת כי תבוא

[1]  כו,ב: ולקחת מראשית כל פרי האדמה: ש: האם הכוונה לביכורים הקשורים בחג השבועות? ת: לא, מדובר כאן בטקס ייחודי וחד-פעמי ("והיה כי תבוא אל הארץ", פסוק א'). הטקס הוא אישי לכל אחד בנפרד (כאשר יהיו לו פירות מאדמתו שלו: "אשר תביא מארצך") ולא ציבורי, ולכן הכול נכתב בלשון יחיד נוכח (תבוא, לך, וירישתהּ, וישבת, ולקחת, תביא, והלכת, ובאת, ואמרת, וכו'). מדובר כאן בראשית של כל מה שהאדמה מפיקה ("כל פרי האדמה"). בחג השבועות מדובר בביכורי קציר החטים בלבד (וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים; שמות לד,כב). כוונת הטקס היא ללמד את האדם להכרת הטוב, ולשמוח בטוב שיש לו ("ושמחת בכל הטוב", פסוק י"א), וללמדו שצעקה (תפילה ברגש) אל ה' היא הדרך הנכונה לקבלת הטוב ("ונצעק אל ה' אלוהי אבותינו, וישמע ה' את קולנו, וירא את ענינו ... ויוציאנו ה' ... ויביאנו ... ויתן לנו", פסוקים ז-ט).

[1]  כז,ג: וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת: ש: אילו דברים מדברי התורה ייכתבו, הרי אם הכוונה לכתוב את "כל דברי התורה" המצויה בידינו היום, כתיבתה טרם הסתיימה? ת: הכוונה במילה 'תורה' היא  לחוקים, למצוות ולמשפטים (פסוק י"ז) בלבד, ולא לכל הספר המוכר לנו היום. אלה הדברים שצריך שייכתבו כדי שיוכלו ללכת בדרכי ה' ולשמוע בקולו. הדברים צריכים להיכתב בצורה ברורה ("באר היטב", פסוק ח').

[1]  כז,ט: היום הזה נהייתה לעַם לה' אלוהיך: ש: וכי עד כה לא היו עַם, והרי הוזכרו עשרות פעמים כ"עַם" (למשל:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ; שמות א,ט)? ת: כאשר העם מקבל עליו את המצוות ("ושמעת .. ועשית"; פסוק י'), אז הוא ממלא את תוכניתו של ה', שעליה הודיע לנו עוד בטרם יצאו ממצרים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים (שמות ו,ז). ה' מדגיש שבכפוף לקיום המצוות,  העַם נעשה "לה' אלוהיך", כפי שנאמר בהמשך: יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹש ... כִּי תִשְׁמֹר, אֶת-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו (כח,ט).

[1]  כח,טו-סח: וְהָיָה, אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ. אָרוּר אַתָּה, בָּעִיר ... וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה: ש: מדוע יש צורך לפרט את העונשים הצפויים ב- 53 פסוקים, וכי לא היה מספיק לציין שיעשה לנו ההיפך מן השכר הצפוי, כפי שתואר ב- 13 פסוקים בלבד (פסוקים א'-י"ג)? ת: הפירוט הרב נועד למנוע טענה מאוחרת שלנו של "לא ידעתי, לא הוזהרתי" וכד'. ה' מבקש להדגיש שרק "אנוכי", כלומר הוא בלבד, על ידי משה בלבד, מצַווה אותנו, ואנו מחויבים לשמור ולעשות, וכי אלה תנאי הברית שכרת אתנו לפני כניסתנו לארץ: אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--בְּאֶרֶץ מוֹאָב (פסוק ס"ט). העונש אכן התרחש בכל דור במהלך ההיסטוריה (כולל בתקופת ה"שואה") בו לא נשמענו, בעיקר כיחידים אך גם כעַם (ה"קללה" באה ברובה המשמעותי  בלשון יחיד ולעיתים בלשון רבים, מפסוק ס"ב בלבד), לקול ה' בלבד.