"יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך וברכת בארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך" (כח,ח) 'ואמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך". תנא דבי ר' ישמעאל: אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, שנאמר "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך". ת"ר הנכנס למוד את גרנו אומר: יר"מ ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר: ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואח"כ בירך הרי זו תפלת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין. (תענית ח,ב) שואל התורה תמימה מה ההבדל בין סמוי מהעין לשאין העין שולטת בו?- וענה שסמוי זה כשלא יודע את הכמות המדוייקת אבל יכול להעריך, ואילו שאין העין שולטת זה שלא יודע אפילו להעריך כמו כשפזור בכמה מקומות. וניראה שאפשר לומר שההבדל בניהם זה האם העין מזיקה בצורה פעילה, שאדם רואה ומקנא וכדו' שבכך מזיקו, ולכן כנגד זה נאמר 'שאין העין שולטת בו' מלשון שליטה, שע"י שרואה מקנא ושולט על הברכה שתתבטל ממנו. לעומת זאת לשון 'סמוי מן העין' זה שאין כלל קשר לעין, שע"י שלא קשור כלל לעין שרואה אז הברכה נחה שם בנחת, לא מצד שלא מבטלים את הברכה ע"י קנאה אלא שאם רואים אז קשה לברכה מעצמה לחול שם. שזה 2 דרגות, יש תחולת הברכה כשלעצמה שחלה בשלמות ע"י שאין עין רואה אותה ( שזהו סמוי) ויש שקיימת כבר ברכה ולא מעבירים אותה ע"י קנאה וכדו' (שזהו שאין העין שולטת). ולכן מובן מדוע בהלכה של הנכנס למדוד את הגורן נאמר 'שאין הברכה מצויה.. אלא בדבר הסמוי מן העין' שהרי מדובר על בעל הגורן שהוא אינו מקנא בעצמו או רוצה ברעת עצמו, ולכן מצד היזק שכזה אין לו לחשוש ולכן לא נאמר שאין העין שולטת, אלא שהברכה דווקא בדבר הסמוי, ומימלא בזה גם אם מודד לעצמו זה כבר לא סמוי שהרי נודע לו, ולכן בזה יש בעיה לברכה לחול. ואולי רבי יצחק דייק מ"יצו ה' אתך את הברכה באסמיך" שדייק "איתך" שמדובר עליך לבד ולא על אדם אחר שרואה (כמו בהמשך בהלכה של הנכנס למוד) שבהקשר לזה נאמר "הברכה באסמיך" לשון סמוי ("אסמיך"). ואילו לתנא דבי ר"י זה קשור להמשך "באסמיך ובכל משלח ידך" שאתה שולח יד לעסקים עם חברך אז שיהיה סמוי מחברך כמה יש לך כדי שלא ישלוט בך עין הרע. וניראה יותר מזה, שיש ביניהם הבדל בנקודת המקור לעין הרע, שבזה יובן מה שהגמ' מסבירה על ר' יוחנן: 'ר' יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", ואמר רבי אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא: "וידגו לרוב בקרב הארץ" מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם. ואב"א עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו אין עין הרע שולטת בו' (ברכות כ,א) שמדוע ישנם 2 תרוצים וכן בתרוץ הראשון 2 פס' ללימוד?- אלא שבתרוץ הראשון נאמר 'עולי עין' שמעלה את העין, שגם כשמקנאים בו הוא מעל העין, שזהו כמו 'שאין העין שולטת בו', ובתרוץ השני הוא לא רוצה לזון משאינו שלו, שיש לו מעלה גדולה, ולכן אין חשש מעין הרע כי הברכה נימצאת אצלו בנחת בשל מעלתו, שזהו כעין 'סמוי מן העין' שהברכה אצלו בנחת, ולכן 'אין עין הרע שולטת בו'  שלא יכולים להזיז את הברכה גם כשיקנא בו, כיון שהברכה  חזקה אצלו. ובתרוץ הראשון יש גם פס' מדגים (ר"י בר' חנינא) שסובר כמו האב"א שזה עניין סמוי שגורם שלא יחול עין הרע גם כשמקנא, רק שסובר שזהו כוחו של יוסף, שזהו 'מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם' שיש כיסוי כמו 'סמוי' ומימלא אין עין הרע שולטת בהם. או שלאב"א זה מדה כנגד מדה שאנשים לא יבואו לקנא בו ומימלא לא יעשו לו עין הרע.