דרך ההשגחה

"והיה הבן הבכור לשניאה" (דברים כא,טו). זו דרך ההשגחה האלוקית שהשנואה יולדת, וכפי שנאמר (ויצא יג,לא) "וירא ה' כי שנואה לאה, ויפתח את רחמה".

(כנפי נשרים)

המשיח מבן השנואה

'שנואה' רומז ללאה, כפי שנאמר "וירא ה' כי שנואה לאה". אולם "והיה הבן הבכור לשניאה" – לאה היא אימו של יהודה, שמזרעו יבוא משיח בן-דוד, הנקרא 'בכור', כפי שנאמר (תהילים פט) "מצאתי דוד עבדי... אף אני בכור אתנהו".

(אור התורה)

מעלת הנפש הבהמית

'אהובה' זו הנפש האלוקית; 'שנואה' זו הנפש הבהמית. "והיה הבן הבכור לשניאה" – שורשה של הנפש הבהמית נעלה משורשה של הנפש האלוקית, על-פי הכלל שכל הגבוה יותר יורד למטה יותר. במובן זה הנפש הבהמית היא 'הבכור'.

(לקוטי תורה)

כפליים לתושייה

'בן האהובה' רומז ללוחות הראשונים, שאז היו ישראל בבחינת צדיקים. 'בן השנואה' רומז ללוחות האחרונים, שאז היו בבחינת בעלי תשובה אחרי חטא העגל. 'בן השנואה' נוטל פי שניים, ולכן הלוחות האחרונים היו בבחינת 'כפליים לתושייה'. שכן בלוחות הראשונים ניתנו עשרת הדיברות בלבד, ובלוחות האחרונים ניתנו הלכות, מדרש ואגדות.

(אור התורה)

מה מנחילים

"והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו" (דברים כא,טז). איזהו רכוש של קיימא שאדם מנחיל לבניו? – "את אשר יהיה לו", הרכוש שעמל עליו בעצמו, ובא לו מיגיע כפיו. אבל רכוש שנצבר בדרכים לא-כשרות, עליו נאמר (ירמיה יז,יא) "עושה עושר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו".

(כלי חמדה)

אותיות כפולות

"כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שניים" (דברים כא,יז). במילה 'בכֹר' טמון רמז שהבכור נוטל פי שניים, כי האותיות ב-כ-ר כפולות הן במספר משלוש האותיות הקודמות להן בסדר האלף-בית.

(הגר"א מווילנה)

עבודה שנואה

שני סוגים בעבודת ה': האחד הוא העיסוק בתורה ובתפילה, שהיא עבודה האהובה על הכול, והשני הוא עבודה שעניינה להעלות את הצרכים הגשמיים לשמו יתברך. עבודה זו שנואה יותר. לכן הבכורה נתונה לה, כי היא עבודה קשה יותר.

(רבי ברוך ממז'יבוז')

ההתחלה העיקר

"כי הוא ראשית אונו" (דברים כא,יז). עיקר המעלה והחשיבות בעבודת ה' היא ההתחלה – ה'ראשית', כי הכול נמשך אחרי ההתחלה.

(בית יעקב)