שחררו את ראש השנה מכבליה של העקדה

----------------------------------------------------------.

 הדישדוש בין קורבן אדם לקורבן בהמה - תוצר העקדה.

 ככל שימשך, לעולם לא נתקרב אל פני הגאולה השלמה.

 ראש השנה כיום תרועה וזיכרון התמסמס ככזה, בעיקר בגלל שהוא נשבה בכבליה של העקדה.

 לעניות דעתי החיבור בין ראש השנה לעקדה מעיב לנו בשמיים.

 העקדה אומנם הייתה עמידה בחצי ניסיון .מן הצלחה מוגבלת שזיכתה בברכות נלבבות 

 אך לא יותר מכך. 

בדרך העקדה הרגה את שרה .

פצעה קשות את יצחק .

שהפך רדוף פוסט טראומה, עד כי כינוי האלוקות  שבפיו הפך : ל"פחד יצחק". 

אין לך דבר נורא מזה שזה תוצר העקדה. 

שהאלוהות נתפשה ברוחו של אבינו יצחק כמוקד של פחד ויראה זה גם עבר ליעקב]

 לתורה אלף דרכים לשבח מפעל או ניסיון. 

והנה  מעבר לקטע העקדה עצמו אין לה לעקדה כל זכר חיובי בתורה. אברהם השתבח על עקשנותו בעניין הצלת סדום שם עמד והתווכח עם ההשגחה והנה בעקדה אפילו לא היה זיק קטן של ויכוח או הרהור. 

למה  ? 

והלוא  בעקדה "האלוהים" ניסה את אברהם ולא שם הוויה..... [ראה העקה של העקדה]

 בכלל אנו טועים במהות הניסיון של העקדה . הניסיון כניסיון אחרון היה גדול ומשמעותי ביותר ממה שיוחס לו לבסוף העקדה באה כניסיון אלוקי לבחון אם האנושות ראוייה לכיווץ ההיסטורה אם האנושות ראויה ומוכנה לדלג על אלפי שנות פולחן ריק מתוכן של הקרבת קורבנות בהמה. 

רק משנכשל אברהם בניסיון זה  זומן לו האייל להקרבה כסימן לתחילתה של זו ההיסטוריה של פולחן הקורבנות .

 אם אברהם היה עומד בניסון האמיתי של העקדה לא מלאך מהשמיים היה יורד אליו אלא הקב"ה בכבודו  ובעצמו עם בית המקדש השלישי להפוך את "ארץ המוריה" ל"הר המוריה"

 לספרדים יש גם פיוט  הנאמר  לפני תקיעת השופר.בעיניי מזעזע .....

 המכנה בין השאר את עבדי אברהם : "עם המשולים לחמור" .

רוח נוראה הסותרת בעליל את רוחו של המקרא אשר מסיים את העקדה בכלל בנימה אחרת .

בהליכה יחדיו של כולם שווים גם העבדים אלי ב"אר שבע" -  לבאר של שובע ושלום.

 משה אהרון