'ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי. אמר ליה: אתינא לעלמא דאתי? אמר ליה: אם ירצה אדון הזה. אמר רבי יהושע בן לוי: שנים ראיתי וקול ג' שמעתי. אמר ליה: אימת אתי משיח? אמר ליה: זיל שייליה לדידיה. והיכא יתיב? אפיתחא דקרתא. ומאי סימניה? יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד, אמר דילמא מבעינא דלא איעכב. אזל לגביה. אמר ליה: שלום עליך רבי ומורי. אמר ליה: שלום עליך בר ליואי. א"ל: לאימת אתי מר? א"ל: היום. אתא לגבי אליהו, א"ל: מאי אמר לך? א"ל: שלום עליך בר ליואי. א"ל: אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי. א"ל: שקורי קא שקר בי, דאמר לי היום אתינא, ולא אתא. א"ל: הכי אמר לך (תהלים צה, ז) "היום אם בקולו תשמעו"' (סנהדרין צח,א). ריב"ל מצא את אליהו בפתח מערת רשב"י, לא סתם מספרת זאת הגמ', אלא יש בזה משום רמז לדברי הזוהר שבתורת רשב"י (בזוהר) פועלים להבאת הגאולה ברחמים: 'וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיִּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי' (זוהר ח"ג קכו,א). 'וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ (ויקרא כה י) "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ" וְגוֹמֵר' (תיקונים, תיקון ו' [כג,ב-כד,א]). לכן מודגש שזה היה במערת רשב"י ששאל על המשיח ונשלח משם לברר, כי גילוי אליהו בקשר למשיח קשור לתורת רשב"י, שאליהו מכריז על הגאולה יחד עם תשובה כדי שתבוא ברחמים ולא יוכו: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם" (מלאכי ג,כג-כד), '"פן אבוא" – ר"ל לזה אשלח את אליהו לפני בוא יום ה', כי פן כשאבוא אני ביום ההוא לשלם גמול ועדיין לא שבו, אכה את כל יושבי הארץ בחרם ואבדון; לכן אשלח מקודם את אליהו להשיב אותם אלי להיות נכונים לקבל הגמול הטוב' (מצודות) [שזהו כלימוד ספר הזוהר שמביא את הגאולה ברחמים]. זהו מה שאומר המשיח לריב"ל את הפס' "היום אם בקולו תשמעו", שאז תבוא הגאולה ברחמים, כעין שנאמר בגמ' שם קודם: 'אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב (ישעיהו ס, כב) "בעתה" וכתיב "אחישנה"? זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב (דניאל ז, יג) "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה", וכתיב (זכריה ט, ט) "עני ורוכב על חמור"? זכו – עם ענני שמיא, לא זכו – עני רוכב על חמור'. ממילא כשאומר לו המשיח את הפס' שיבוא כשיחזרו בתשובה, זה בעצם בגאולה באחישנה, שיבוא במהירות, שזה מתוך רחמים גדולים שזכו לכך. זהו כמו תורת רשב"י שבזוהר יצאו מהגלות ברחמים. זהו שהמשיח בעל ייסורים (שיש לו נגעים שלכן חובש את פצעיו), כדי להקל מחטאי בנ"י ולהביא את הגאולה ברחמים, שזהו ככוח תורת רשב"י להביא את הגאולה ברחמים. אולם נראה עוד שיש כאן רמז לנעשה בזמן הגאולה, שנאמר בגמ' שם קודם: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו''. הרי שהגאולה מתגלה ע"י שא"י נותנת פירותיה, שזה קשור למעשינו שאנו עולים לארץ ומיישבים אותה וכך זוכים שתצמיח, ובזה מקרבים ומביאים את הגאולה, כמו שמובא בספר הכוזרי: 'ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש ינחץ העניין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" – רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה' (הכוזרי ה,כז). ממילא נראה שמרמז המשיח כשאומר 'היום', שזה היה נראה שאמירה של מציאות פיזית, שהיום מגיע, אולם התכוון לפס' "היום אם בקולו תשמעו", כי גם במציאות הפיזית שנראית כמנותקת מהרוחני, שבאים ומיישבים את הארץ בצורה גשמית, ואף זה החל ע"י כאלו שאינם שומרי תו"מ (בעליות קודם קום המדינה, ואף הקמת המדינה נעשתה על ידם), כך שנראה שאין זה רוחני אלא רק מעשה פיזי. בא המשיח ומגלה שזהו גילוי הפס' "היום אם בקולו תשמעו", שזהו גילוי רצון ה' שנקום וניישב ונבנה את א"י. לכן זה סיפור על ריב"ל לאחר שבשמו מופיע קודם: 'אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב (ישעיהו ס, כב) "בעתה", וכתיב "אחישנה"; זכו, אחישנה, לא זכו, בעתה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב (דניאל ז, יג) "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה", וכתיב (זכריה ט, ט) "עני ורוכב על חמור"; זכו, עם ענני שמיא, לא זכו, עני רוכב על חמור'. שאם יחזרו כולם בתשובה שלמה, אז יזכו לגאולה באחישנה ובצורה שתתגלה כגאולה משמים (עם ענני שמים), ואם לא יחזרו בתשובה שלמה, אז יגאלו בזמנה – בעיתה, וזה יהיה בצורה גשמית איטית כעני ורוכב על חמור, שחמור מייצג חומרי (כחמור שחומרי עד כדי כך שנקרא ע"ש חומריותו), שכך המשיח יגיע אבל לאט בצורה גשמית ע"י שיפעלו בכוח הפיזי ליישב את הארץ (שזה קשה כעבודה של חמור שנושא גשמי במשקל רב), שבזכות זה – על גבי זה יגיע המשיח. לכן המשיח מוריד תחבושת מנקה פצעיו ומחזיר, ואז מוריד את השניה וכנ"ל. שבפשטות עושה זאת כדי שיוכל מיד לגאול כשידרש לכך (כמו שאומר אליהו), אולם נראה שגם רומז שמתקן את פצעיו שבאים בשל חטאינו (סובלי חלאים – מנוגעים, והוא נמי מנוגע, דכתיב (ישעיהו נג) "והוא מחולל מפשעינו", וכתיב (שם) "חליינו הוא נשא"' [רש"י]), ולכן רומז שיש שתי צורות שנגאל, בעננים או בעשיה פיזית, ע"י רמז של תיקון חטאינו בשביל גאולתנו ושיגאלנו בהופעה של שני חלקים (שמתקן את התחבושות של פצעיו אחד אחרי השני ולא יחד, שכך נראה שני חלקים, כשתי מציאויות), כנגד שיש שתי צורות של אפשרויות לגאולה. (אולי לכן גם אמר היום שזה נשמע פיזית במציאות, והתכוון לפס' שישובו בתשובה, כי שתי הדרכים אפשריות; ובפועל במציאות ראינו שהגאולה של בעיתה החלה בימנו, לכן בדבריו התבטא בצד המציאותי, כראיה של העתיד של מה שיקרה [ואם הינו זוכים הינו נגאלים קודם, על אף מה שראה את המציאות של ימנו שתקרה]). אולי לכן אמר "היום" ולא את הפס', כדי שריב"ל יעיין בדבר, שצריך לימוד ולא רק כדבריו בפשטות, שלכן כשיעמיק יברר שיש שני סוגים של שמיעת דבר ה', בחזרה בתשובה שלמה או בשמיעת קול ה' לשוב לארץ, שזהו תשובה של כלל ישראל לחזור לארץ ובזכות זה יגאלו (ובהמשכו ומכוחו נזכה ב"ה בעתיד לחזרה בתשובה שלמה של כל בנ"י, כמו שכבר מתחילים לראות בימנו את המפעלים העצומים של החזרה בתשובה בארץ; להבדיל מחו"ל שההתבוללות שם אוכלת בכל פה רח"ל), כמו שדרש ריב"ל כמו שמביאו רבי אלכסנדרי (שיש שני סוגי גאולה). לכן זה קשור למערת רשב"י, שלשם ברח רשב"י בשל דבריו נגד שלטון הרומאים, שלכן רצו להורגו (שבת לג,ב), כך שמתגלה קשר ליישוב הארץ, שזה קשור לגאולה בזכות יישוב הארץ (שאצלנו יישוב הארץ זה בקדושה להבדיל מהיישוב של הגויים שזה בטומאה, כמו שאמר רשב"י שעשו זאת בשביל עצמם בשביל צרכיהם הרעים), שזהו מה שענה המשיח בדבריו (שרמז לו שיש גאולה שבאה בזכות שמיעת קול ה' לשוב לארץ). נראה שלכן נעשה נס כשברחו (רשב"י ובנו) למערה: 'איתרחיש ניסא, איברי להו חרובא ועינא דמיא' (שם), שחרוב מרמז על הגאולה בזכות יישוב הארץ, שאז הארץ נותנת פירותיה וזהו ההוכחה לגאולה (כדברי רבי אבא); ואף חרוב רומז בשמו לחורבן, שא"י נבנית מול קיסרי שנחרבת: 'קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן, אל תאמן. ישבו שתיהן, אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי, תאמן, שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה" אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"' (מגילה ו,א) [זהו גם שבגמ' מיד לאחר הסיפור של ריב"ל והמשיח מובא: 'שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא: אימתי בן דוד בא? ... א"ל: לכשיפול השער הזה ויבנה, ויפול ויבנה, ויפול ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא'; 'השער הזה – של עיר רומי' (רש"י), שהגאולה באה כשרומי נחרבת, שאז א"י מתיישבת]. והמעיין מים רומז לגאולה בזכות חזרה בתשובה שלמה לה', שמים רומזים לתורה: 'דתניא: (שמות טו, כב) "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים". דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים"' (ב"ק פב,א) [ובפרט שדרשו זאת על שבנ"י הלכו במדבר ולא מצאו מים, כעין שרשב"י עכשיו יצא למערה ולא היה שם מים]. שמערת רשב"י רומזת לגאולה (שזה קשור למעלת א"י שקשורה לגאולה, שרשב"י התנגד לשלטון הזר, ולכן גם תורתו קשורה לגאולה ברחמים), בשתי צורות הגאולה, שזהו בחרוב ובמעיין שנעשו בנס. לכן משם נשלח ריב"ל לבירור הגאולה אצל המשיח, שרמז בדבריו לשתי צורות הגאולה. שנזכה בבי"א.