'(דניאל יב) "וְהַמַשְׂכִּילִים יָבִינוּ”, אִינּוּן מָארֵי קַבָּלָה, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דניאל יב) "וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ". אִלֵּין אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, דְּאִיהוּ כְּתֵיבַת נֹחַ, דְּמִתְכַּנְּשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. וּלְזִמְנִין אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. דִּבְהוֹן יִתְקָיֵּים (שמות א) "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ”. וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא, וְכֹלָּא עַל סִיבָּה דִּילָךְ' וכו' (זוהר ח”ג קנג,ב). ['"וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ” (דניאל שם) אֵלּוּ בַּעֲלֵי קַבָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם) "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ”. אֵלּוּ אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בְּזֹהַר זֶה שֶׁנִּקְרָא סֵפֶר הַזֹּהַר, שֶׁהוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ שֶׁמִּתְכַּנְּסִים בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּת, וְלִפְעָמִים אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, שֶׁבָּהֶם יִתְקַיֵּם (שמות א) "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ”. וְזֶה אוֹרָה שֶׁל סֵפֶר זֶה, וְהַכֹּל עַל הַסִּבָּה שֶׁלְּךְ']. מובא כאן דימוי בין ספר הזוהר לתיבת נח (ואף ממשיך אח"כ שרשב"י כעין היונה), מה העניין לדימוי לתיבת נח? בפשטות זה כמו שמסביר הזוהר שזה למועטים בלבד בדור ולכן דומה לתיבת נח שעלו אליה מעטים בדור (שנים מעיר כמו שעלו לתיבה שנים בחיות הטמאות, ושבע ממלכות כמו שבע בחיות הטהורות). בנוסף תיבת נח היתה סגורה במבול עד הזמן שהיה ראוי שתפתח ויצאו, כך בדומה הזוהר כעין סגור עד לזמן שראוי ליפתח, כמו שמביא השל"ה: 'ואשרינו מה טוב חלקנו שזכינו לספר הזוהר אשר לא זכו קדמונינו אשר קטנם עבה ממתנינו, כמו רב האי גאון ורב ששת גאון והרב ר' אליעזר מגרמייזא והרמב"ן והרשב"א והראב"ד, שכל אלו היו מכלל יודעי חן ולא טעמו מדבשו, כי בזמנם לא נתגלה. ואל תתמה מזה, כי בודאי לא נתגלה עד דור האחרון אשר אנחנו בו היום. וסיוע לזה מצאתי בספר התיקונים (עי' תקון ו' כג, ב) וזה לשונו: א"ל אליהו לרב שמעון ר' ר' כמה זכאה אנת, דמהאי חבורא דילך יתפרנסון כמה עילאי עד דאתגלי לתתאי בסוף יומיא, ובגיניה (ויקרא כה, י) "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו”, עכ"ל. הנה מבואר מכאן שהחיבור מהזוהר היה עתיד להיות גנוז ובאותו הזמן יתהנו ממנו העליונים והם המלאכים עד שיבא הדור האחרון בסוף הימים שאז יתגלה לתחתונים, ובזכות העוסקים יבא משיח, כי אז תמלא הארץ דעה בסבתו אשר זה תהיה סבה קרובה לביאתו, וזהו שאמר ובגיניה ושבתם איש אל אחוזתו, עכ"ל ספר מנחת יודא' (השל"ה, עשרה מאמרות, א). עוד נראה שיש כאן גם עומק נוסף, שבדורות ההם היה (יחסית) תחילת הגלות, שכבר החלו קודם לגלות, ובהמשך זה התחזק עד שהארץ נשארה כמעט שוממה. דברי הסוד קשורים לפנימות התורה, ולכן עיקר גילוי הסוד הוא בא"י בה יש קשר ראוי לשכינה (לכן האר"י היה בארץ, וכן גדולי החסידות והגר"א רצו וניסו לעלות לארץ [וחלקם אף עלו כר' מנחם מנדל מוויטבסק]). לכן זהו כתיבת נח, כרמז שעומדים לצאת לגלות בין הגוים, שנמשלים למים סוערים: "הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון" (ישעיהו יז,יב) [וכן עליהם נאמר "והרשעים כים נגרש" (שם נז,כ) כמו שדרשו בילקו"ש נ"ך רמז תכ]. ממילא בזמן הגלות שנמצאים בחו"ל תחת יד העמים הטמאים ובארץ טמאה יש חסרון בחיבור לסוד, לכן צריך אז במיוחד לקבץ לספר שיוכלו ללמוד ולהתחבר בו לסוד על אף היותם בחו"ל (וכן שלא ישכח בזמן הגלות, כיון שבארץ לא יהיו מספיק יהודים כדי שילמדו וישמרו את הסוד). זהו שהזוהר הוא כתיבת נח ששמרה להצלה במבול של המים הסוערים; והיא נפתחת ומתגלה ברבים בקרבה לגאולה, כעין שהיונה הביא עלה של זית מא”י (ב”ר לג,ו), שכך הזוהר קשור לגאולה, שיש בו קשר לא”י (שהגאולה קשורה בחזרה לארץ, ולכן מוכחת בכך שא”י נותנת פירותיה ['ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו''. סנהדרין צח,א]). לכן רשב"י נמשל ליונה, שהוא היה תקיף ביחס לא"י, שלכן נאלץ לברוח למערה בשל התנגדותו לשלטון הזר בא"י (שלכן ראה בעין רעה את מעשיהם. שבת לג,ב), ממילא הוא קשור במיוחד לא”י, כמו שהיונה הביאה את העלה זית מא”י, ולכן הוא קשור לגאולה (והזוהר קשור לזמן הגאולה במיוחד) ולשמירת הקבלה גם בזמן הגלות בזכות השמירה ששמר מכחה של א”י. עוד נראה שמחדש מרן הגאון פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א (תורת המקרא, נח) שבתיבת נח היה כעין מעמד מתן תורה קטן – מעמד קבלת שבע מצוות בן נח, שלכן בזוהר מחברים בין תיבת נח לארון הברית, ולכן מאז היה קשר של גילוי קדושה תמידי בעולם שהחזיק את העולם קיים עד מתן תורה (שזה ההבדל בין קודם המבול לאחריו, שלכן מאותו טעם שהאדם חוטא בטבעו, לפני המבול ה' אמר שבגלל זה ישמיד את העולם, ולאחר המבול אומר שלכן לא ישמיד. ראה שם). לפי זה נראה שהזוהר קשור במיוחד לזמן הגאולה (תיקוני זוהר, תיקון ו'. זוהר ח"ג קכו,א), ובגאולה נאמר שהעמים יבואו וירצו להתקרב לה' (לדוגמה: “ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את ה' צבאו'ת בירושלם ולחלות את פני ה'” [זכריה ח,כב]). כך שזהו כמו שבתיבה היה גילוי קדושה שחל בכל העולם, וכך גם בגאולה, וזה קשור לכח הזוהר, לכן זהו שהזוהר מושווה לתיבת נח. אולי אפשר גם לומר (כדרש), שמובא על משה ור"ע: 'אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי. אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים; תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו. אמר לו: חזור לאחורך. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין. אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? א"ל: שתוק, כך עלה במחשבה לפני' (מנחות כט,ב). משה שראה את עומקו של ר"ע חשב שמגיע לו לקבל את התורה, אבל ה' אמר לו שקבע שהוא יקבל. מדוע? אלא שמשה הוא יסוד תורה שבכתב, ואילו ר"ע הוא גדול הת"ח שבתושב"ע (שזהו שהיה דורש כ"ך הרבה על כל קוץ). לכן משה הוא שהיה צריך לקבל את התורה שירדה לעולם, שה' הביא את התורה, ויש בה דברים שלא בהשגתו של האדם, שזהו שמשה ראה ונרגע כששמע שר"ע ענה שזהו הלל"מ, שזה ניתן מה' שזהו חלקו של משה בחיבורו לתורה (זהו שאצל משה היתה השכינה מדברת מתוך גרונו, מרוב חיבור שלם לה' ותורתו). שזהו תורה שבכתב שהיא התורה העליונה שקשורה לשמים, שכך ה' קבע בתורה. ר"ע לעומת זאת קשור לתושב"ע, שלכן היה דורש כ"ך הרבה, שזה חלקה של התורה בקשרה עם בנ"י, אלא שלשם כך – להגיע לשיא המעלה בתושב"ע זה במסירות נפש כמו שעשה ר"ע, שמסר נפשו על התורה ולכן זכה להגיע למדרגתו הכ"ך גבוה, שזהו שראה משה שסורקים את בשרו, וה' ענה למשה באותה לשון כמו קודם: 'שתוק, כך עלה במחשבה לפני', כי שני הדברים קשורים (מעלת ר"ע בגילוי בתושב"ע שלכן לא יקבל בסיני, ומיתתו). התורה היא תורת חיים, ולכן לא ראוי שהתורה תרד לעולם עם קשר למיתה, לכן ר"ע שמסר נפשו ומת על התורה לא ראוי להוריד את התורה בסיני שמביאה חיים לעולם, שבמתן תורה ניתן לעולם חיים: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). לכן אצל רשב"י תלמידו, שהוא ניצל ממוות (שרצו להורגו שלכן ברח למערה, וניצל) בא לידי גילוי בתורתו עניין כעין חיים לעולם, שזהו הזוהר כעין תיבת נח שהשאירה חיים לעולם (במבול) והיה כעין מעמד מתן תורה קטן (של שבע מצוות בן נח), שבזה כעין גילה את חלקו של ר"ע רבו בדבר הדומה למתן תורה, שהיה ראוי שגם בו יתגלה כמו שאמר משה. שאמנם ר"ע נהרג ולכן לא קיבל בסיני (שזהו גילויו של שיא התושב”ע), אבל אצל תלמידו ממשיכו התגלה כדוגמת מתן תורה קטן, להשלים את הדבר שהיה ראוי אצל ר"ע לגלות קשר לקבלת התורה; לכן הזוהר קשור לגאולה, שבמתן תורה היה גילוי של הגאולה, שבטל מלאך המוות: 'דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א), שגם בזה יש קשר לגילוי כמתן תורה. יה"ר שיעמוד לנו זכותו של רשב"י שנזכה בקרוב לגאולה השלמה בבי"א.