התקשרות לנשמת הצדיק
29/11/2021
*"בודאי ביכולתו של כל אחד ואחד לחזור מאמר בע"פ"*
. . ובנוגע לעניננו: כאשר באים להתוועדות - צריכים להיות מונחים בענינים העיקריים, עניני התורה, מאמר חסידות, וכיו"ב.
במשך *שלושים ושלש השנים* האם חזרת בעל פה מאמר אחד לכל הפחות?!...
יש לו "זכרון חלש" - טוען הוא - ולכן אינו יכול לחזור מאמר בע"פ!
אם יש לך זכרון חלש - כיצד הנך זוכר מה שכתוב בעיתון בקשר ל"מניות" ב"וואָל סטריט"?! - אלא מאי, כאשר מדובר אודות פרנסתו ופרנסת בני ביתו, ענין *שנוגע* לו, מתברר שיש לו "זכרון טוב"!
מכיון שרבותינו נשיאינו תבעו לחזור מאמרים בעל פה - בודאי נתנו את הכוחות לכך, שהרי "איני מבקש כו' אלא לפי *כחן*", ולכן, בודאי ביכולתו של כל אחד ואחד לחזור מאמר בע"פ [ובפרט אלו שזכו לראות את נשיא דורנו ולשמוע תורה מפיו כו'], הוא צריך רק לרצות זאת! וכפתגם הידוע: "מאָזשיש נאָ ניע חאָטשיש" - הנך יכול אך אינך רוצה!...
(משיחת ש"פ וישב, כ"ף כסלו ה'תשד"מ)
*"חסיד הוא - מי שמסור ונתון לפעולותיו של הרבי"*
כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר, שבי"ט כסלו תרס"ז סיפר כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, שפעם ישב והתוועד עם הרב מפּאָלטאַווא, ואמר הרב מפּאָלטאַווא, שחסיד הוא מי שמקושר לרבי. והשיב על כך אדמו"ר נ"ע, שהתבונן בענין זה, והונח בדעתו, שמי שמקושר לרבי עדיין אינו חסיד כ"כ ("ער איז נאָך אַ שוואַכער חסיד" [= הוא עדיין חסיד חלש]); חסיד הוא - מי שמסור ונתון *לפעולותיו* של הרבי, וביאר זאת ע"פ משל מגוף ונפש, שהתקשרות הגוף להנפש אינה רק להנפש עצמה, אלא גם *לפעולות* הנפש.
ובהקדמה: מובן שאין כוונת אדנ"ע להבהיר ("באַוואָרענען") שחסיד צריך לציית לציווי של הרבי, שהרי קיום דברי רבו הוא מצות עשה מן התורה, ו"בשופטני לא עסקינן".
וכן מובן שאין כוונתו לפעולותיו של הרבי בענינים שאי-אפשר לעשותם ע"י אחרים – שהרי גם זה דין מפורש, שמצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים דוחה אפילו תלמוד תורה, אף שבת"ת כתיב "וכל חפצים לא ישוו בה", "אפילו חפצי שמים", וכיון שכל פעולותיו של הרבי ענינם הוא החזקת והפצת היהדות, הרי מובן, שכאשר פעולות אלו אינן יכולות להיעשות בלעדיו, הרי זה נכלל בסוג של "מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים".
ועכצ"ל, שכוונת אדנ"ע שחסיד צריך להיות מסור ונתון לפעולותיו של הרבי היא – בנוגע לענינים שיכולים להיעשות גם בלעדיו, ופשיטא שהרבי מעולם לא אמר לו ולא כתב לו לעשותם; ואעפ"כ, כיון שמדובר בענינים שהרבי התמסר להם, הרי הוא מקושר ומסור אליהם, ומניח את כל עניניו האישיים – וכיון שמדובר אודות חסיד ומקושר לרבי, ולא עוד אלא *שאדמו"ר נ"ע* קוראו בשם חסיד ומקושר לרבי, הרי מובן שכל עניניו האישיים הם תורה, עבודה או גמילות-חסדים – ואעפ"כ, להיותם ענינים *שלו*, הרי הוא מניח אותם ומתמסר לפעולותיו של הרבי.
ויש לבאר גם דיוק לשון כ"ק אדנ"ע אודות ההתמסרות *לפעולותיו* של הרבי – לא לתורתו של הרבי, למחשבתו או לדיבורו של הרבי, אלא *לפעולותיו* דוקא:
פעולה – היא ענין *נפרד* דוקא, שזהו למטה גם מענין המעשה. וע"ד הלשון "כח הפועל בנפעל", שזהו בדבר נפרד דוקא.
והיינו, שמדובר אודות ענינים שאינם שייכים כלל במחיצתו של הרבי, וכדי לעשותם צריכים *לצאת* מד' אמותיו של הרבי, ואעפ"כ, כיון שענינים אלו הם פעולותיו של הרבי, הרי הוא מסור ונתון אליהם.
*"דוקא עי"ז "לוקחים" את העצמות של הרבי"*
וכמובן גם מהמשל דגוף ונפש – שהתקשרות הגוף להנפש היא בכל עניניו, עד להעקב שברגל, והיינו, שאף שהעקב הוא למטה גם מהרגל, שאין בו (לא רק המוחין שבראש, המדות שבלב, וכח המעשה שבידים, אלא) אפילו כח ההילוך שברגלים, שהרי כח ההילוך יכול להיות גם ללא העקב, כפי שמצינו בגמרא עה"פ "וחמישים איש רצים לפניו", ש"חקוקי כפות רגלים היו" ("אין בשר בפרסותיהם"), ואעפ"כ היו "רצים לפניו", ועד כדי כך שהעקב אין בו חיות כלל, שלכן נקרא "מלאך המות שבאדם" – אעפ"כ, צריכה להיות התקשרות הגוף והנפש גם בהעקב. וכידוע פתגם אדמו"ר נ"ע עה"פ "עקב אשר שמע אברהם בקולי", שגם העקב צריך להיות "עקב חסידי" ("אַ חסידי'שע פּיאַטע").
וענין זה מתאים עם המבואר באגה"ק הנ"ל (ס"ד) "ולגרש מאתנו כל מדה רעה ומגונה" – שזוהי פעולה *שמחוץ* לד' אמותיו של הרבי, שהרי בד' אמותיו של הרבי "לא יגורך רע", ואעפ"כ אומרים שעבודת החסידות היא – להתמסר גם לענינים של "פעולות", שהם בדברים נפרדים.
וכמו"כ בנוגע להשליחויות של הרבי – שחסיד הוא דוקא מי שהוא מסור ונתון לפעולותיו של הרבי.
ודוקא עי"ז "לוקחים" את העצמות של הרבי – ע"ד המבואר לעיל (ס"ד ואילך) בנוגע לעבודה "לגרש מאתנו כל מדה רעה ומגונה", שדוקא עי"ז "לוקחים" את פנימיות אוא"ס.
וכיון שעניני הנשיאים אינם באקראי בעלמא, הרי מזה שאדנ"ע דיבר אודות ענין הנ"ל בהתוועדות י"ט כסלו, ר"ה לחסידות, מובן, שענין זה הוא אחד מעיקרי תורת החסידות, כי, כאשר חסר ענין זה, הרי גם אם הוא מקושר אל הרבי, הרי הוא "אַ שוואַכער חסיד", אלא חסיד הוא דוקא מי שמסור ונתון *לפעולותיו* של הרבי.
דובר אודות משנ"ת במאמר די"ט כסלו בענין התכללות המדות, שהמדריגה היותר נעלית היא, שההתכללות היא לא רק באופן שסובלים זה את זה, אלא באופן שמשלימים זה את זה, כיון שנרגש בכל מדה שאינה מהות כלל ללא שאר המדות.
והענין בעבודה – בהמשך להמדובר לעיל שצריך להיות דורש טובת זולתו – שלא די בעשיית הטובה לזולתו סתם, גם כאשר בשביל זה צריך סבלנות כו', אלא עליו לדעת שדוקא עי"ז שמטיב לזולתו נשלם הוא עצמו, כי שלימותו היא ע"י הזולת דוקא.
(משיחת ש''פ וישב כ''א כסלו ה'תשכ''א)
*"עשה רושם גדול על הקהל"*
כשעבר הרב ג׳וספי, רב בא' מבתי הכנסת הגדולים בשכונת בורו פארק. הנ"ל אמר שהי' תלמיד ליובאוויטש לשעבר, כ"ק אד"ש: למה אתה צריך לומר הייתי? הנ"ל אמר, שהרבי צודק וזו הפעם השני' שהרבי אומר לי. כ"ק אד"ש אמר לו בחיוך "אל תכריח אותי לומר זאת פעם שלישית... הנ"ל אמר שרוצה להודות ע"ז שבשתי שבתות האחרונות באו שליחים מכאן ודיברו בביהכנ"ס (מבצע הקהלת קהילות) וזה עשה רושם גדול על הקהל. והמשיך: שאלתי את היונגרמאן מנין יש לכם את הכוחות ללכת כ"כ רחוק בקור הגדול הזה. והוא ענה לי "שהרבי נותן כוחות". כ"ק אד"ש בחיוך: "איך גיב מער נישט וואָס דער אויבערשטער גיט". (אני נותן אך ורק מה שהקב"ה נותן). וברכו בהצלחה רבה ויאריך ימים על ממלכתו.
(בית חיינו א' גליון מס' 21 - יום ראשון כ"ו כסלו)
*דמי חנוכה מהרבי*
בשנים הראשונות לנשיאותו, הרבי נהג לתבוע מהבחורים לחזור חסידות בבתי־הכנסת. ר' אהרן זקאן היה הולך לבית־כנסת בבראָנזוויל וחוזר דא"ח לפני המתפללים.
בחנוכה תשי"ב, הרבי חילק בחדרו הק' דמי חנוכה בפעם הראשונה. באופן רשמי, החלוקה נועדה רק לבחורים ששמרו על סדרי הישיבה, ומאחר שר' אהרן נמנה כבר עם הבחורים המבוגרים, חשש לעבור לפני הרבי ונשאר לעמוד ליד הקיר. כשהרבי ראה אותו, אמר: "מה יהיה עם אהרן, האם גם אותו צריכים לעורר?!" - וכך קיבל גם ר' אהרן את דמי החנוכה...
(ימים טובים עם הרבי - חנוכה - עמ' 167)
*סגולה ל'אימתא דציבורא'*
לאחד שכתב כי יש לו "אימתא דציבורא", השיב הרבי, שישנן בעל פה את פרק מ"א בתניא "ואז אין ממה לפחד"...
(מעשה ברבי עמ' 179)
*"ועוד ועיקר - לדבר בענין פירסומי ניסא"*
ומזה מתקבלת הוראה עיקרית: מאחר שכבר עומדים לאחרי כל הענינים, והגאולה עדיין לא באה - דבר נכון ביותר הוא לעסוק בענין של "פירסומי ניסא", לפרסם אצל עצמו ואצל הזולת, ובכל מקום ומקום - את הניסים שהקב"ה עושה עימנו, מתוך ידיעה שבזה קשורה הגאולה האמיתית והשלימה!
ועל-אחת-כמה-וכמה בימי החנוכה, שענינם הוא "פירסומי ניסא" כנ"ל - יש לראות לנצל ימים אלו, נוסף לכל הפעולות ומבצעי חנוכה, גם - כדי לערוך התוועדויות חסידים [או לקרוא לזה בלשון אחר, בכל מקום לפי ענינו, "אזלת לקרתא הלך בנימוסי' "], בכל יום מימי החנוכה, ולדבר שם דברי תורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, ולקבל החלטות טובות בכל עניני תורה ומצוות, ובאופן של מוסיף והולך ואור (בהתאם לנרות חנוכה), ועוד ועיקר - לדבר בענין פירסומי ניסא, הניסים "בימים ההם בזמן הזה".
(משיחת ש"פ וישב ה'תשנ"ב)
על כך ועוד בעלון השבועי המצורף היוצא לאור ע"י: *'מטה הקהלת קהילות העולמי - 770'*
_נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_
*"מדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, להרבות השלום בגבולם, שלום כפשוטו . ."*
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מכ"ח ניסן, בו כותב הוא המצב של וכו'.
הנה נוסף על האחיזה בדרך הטבע שצריך לשאול חוות דעת רופא מומחה במקצוע זה ולמלאות כהוראתו, והתורה נתנה רשות (כח) לרופא לרפאות, הנה עליו לבדוק המזוזות בביתם, וכן את התפילין שלו שיהיו כשרים, ונוסף על שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה, בחומש תהלים ותניא הידועים שבטח שומר אותם.
הנה מהנכון שבכל יום חול קודם התפלה יתן איזה פרוטות לצדקה, ונוסף על כל הנ"ל ישתדל בקיום מרז"ל שתלמידי חכמים (שכל בניך למודי ה', וראה ג"כ הקדמת החוות דעת ליורה דעה בענין התואר תלמיד חכם) מרבים שלום בעולם, ומבואר הדיוק במלת מרבים שאין לזה שיעור, כי ככל שיתעסק בזה הרי אפשר עוד להוסיף, וכנראה במוחש. ומדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, להרבות השלום בגבולם, שלום כפשוטו ושלום בפמליא של מטה וכו', וכמבואר בלקוטי תורה פרשת מטות בדרוש החלצו.
בברכה לבשו"ט בכל הנ"ל.
(אג"ק חלק יא עמ' נט)
יהי רצון מלפני אלהי השמים והארץ החוקר כליות ולב ומשלם לאדם כמעשיו וכפרי מעלליו שזכות התורה הקדושה וזכות זיכוי הרבים יעמוד לזכות בננו אברהם בניהו בן אורה דליהנה ויזכה להינצל מהאויב הפנימי הוא יצר הרע ויזכה להגנה ולשמירה מעליא ויזכה להיות מבני עליה בתורה במצוות ובמעשים הטובים ויזכה להיות חסיד ירא שמים ולמדן אמן נצח סלה ועד
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
