'דא"ר ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הה"ד (בראשית ג, כד) "לשמור את דרך עץ החיים", "דרך" זו דרך ארץ ואח"כ "עץ החיים" זו תורה' (ויק”ר ט,ג). דרך ארץ קדמה לתורה כיון שהיא היסוד שעליה עומדת התורה, ולכן קודם מתגלה הדרך ארץ ועל גביו התורה (ולכן מי שאין בו דרך ארץ לא ראוי לתורה). אולם מדוע, למה דרך ארץ קדמה לתורה? בפשטות ודאי הסיבה היא שהתורה באה לתקן את האדם להיות ישר, ללכת כרצון ה' בעולם כאדם שלם וראוי כמו כשנברא מלכתחילה. דרך ארץ היא ההתנהגות הישרה הבסיסית של האדם, בלי דרך ארץ האדם כעין אינו אדם אלא מתנהג כעין דרגת בהמה (ואף גרוע ממנה, כי כמה שיש יותר אפשרות לעלות כך יש יותר אפשרות להתדרדר), ממילא לא שייך לקיים תורה שהיא השפעה על תיקון האדם כאשר אינו בדרגת אדם כביכול, לכן זהו הבסיס שעל גביו מתגלה התורה (אמנם גם בתורה יש התייחסות לדרך ארץ כיון שהתורה משפיעה על תיקון האדם, ולכן גם על העלאתו לדרגת אדם, אבל בזה זה הבסיס לתורה, ואף יחד עם תורה גם הדרך ארץ מתעלה, כיון שנעשה אדם שלם יותר, ולכן אף לזה התורה מתייחסת). עוד נראה שהתורה בעומקה היא גילוי של בין אדם לחברו (גם אם בעינינו אנו לא ראוים זאת בשל שאיננו יכולים לחדור כ“ך עמוק לעומק תורה), כמו שאומר הלל: 'דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא' (שבת לא,א). ממילא כיון שהתורה כולה היא בשורשה עומדת על בין אדם לחברו, אז ודאי שקודם כל צריך את הבסיס של דרך ארץ, שבלעדי זה לא ראויה כל התורה, שאתה פועל בתורה בעומק דרך ארץ, אבל בבסיס (שהוא הגלוי) אתה פוגם בדרך ארץ, כך שיוצא שכל התורה מנותקת משורשה וממילא אינה ראויה אלא היא כסתם מעשים ריקים (ויש בזה פגיעה גדולה בתורה, כיון שהיא עליונה וקדושה מאוד, וכשפוגעים באמיתיותה יוצא שזה קלקול גדול, וממילא יוצא מזה רע מאוד). עוד נראה שהתורה באה לגלות את שם ה' בעולם, לקדש את שמו בעולם, קידוש השם תלוי ועומד בדרך ארץ, שאם יש בו דרך ארץ אז מתגלה דרכו קידוש השם ואם ח"ו להיפך אז פוגם, שזהו: 'כדתניא: (דברים ו, ה) "ואהבת את ה' אלקיך" – שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו. עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט, ג) "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח, ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו, ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו, כ) "באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו"' (יומא פו,א). ממילא אם לא מתנהג בדרך ארץ אז התורה שלו גורמת לחילול השם ולא לקידוש שם ה', ולכן רק על גבי הבסיס של דרך ארץ יכולה להתגלות התורה. לכן הדרך ארץ קדמה לעולם כ"ו שנה כרמז לשם הויה שהוא בגימטריה כ"ו (ואף שם הויה מתגלה בקריאתו בשם אדנות או אלקות, כעין כאן האם מגלה בזה את שם ה' שהוא אדון לנו ואנו מגלים ומכבדים את שמו, או בשם אלקים שהוא שם של דין שבא בדין למי שגרם לחילול שמו הגדול). עוד נראה שדרך ארץ מביא לשלום בעולם, ואחד משמות ה' הוא שלום, שעושה שלום בעולמות ויש בו שלמות, כך שמי שאינו בדרך ארץ הוא מגלה ההיפך משם ה', וממילא פוגם בגילוי שם ה' שבכל התורה שלו, שמבטל את השלמות שהתורה מביאה לעולם לקדשו (לכן מובן שהתורה נקראת שלום: 'רבי אומר: זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט): "ה' עוז לעמו יתן" וגו'' [פרק השלום]). גם דרך ארץ זהו ההתנהגות הראויה לאדם, זהו גילוי אמת של האדם, לכן כיון שחותמו של הקב"ה אמת ('דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת' [שבת נה,א]), שזהו גילויו בעולם, אז גם התורה קשורה לזה, שהיא גילוי רצונו בעולם על ידנו, ולכן מי שאין בו דרך ארץ אינו ראוי להיות החותם אמת של הקב"ה בעולם. עוד נראה שהתורה נתנה לכלל בנ"י, שאין התורה חלה אלא בחיבור כל ישראל (שאין אף אחד מישראל שיכול לקיים את כל התורה, שהרי יש מצוות בכהנים ויש בלוים וכדו'), לכן התורה נתנה רק כשהיו מאוחדים שאז יכולה התורה לחול ("ויחן שם ישראל נגד ההר" [שמות יט,ב]. '"וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" – כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר "וַיִּסְעוּ" "וַיַּחֲנוּ”, נוֹסְעִים בַּמַּחְלֹקֶת וְחוֹנִים בַּמַּחְלֹקֶת, אֲבָל כָּאן הִשְׁווּ כֻּלָּם לֵב אֶחָד, לְכָךְ נֶאֱמַר: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר”' [מכילתא בפס' (מסכתא ד"בחדש” פרשה א)]), לכן חובה שיהיה דרך ארץ שהיא היסוד לאחדות, כדי שתחול עלינו התורה כראוי.