שבועה בתפיסת חפץ (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי יניב, 1/11/2012
לע"נ מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שיום פטירתו חל ערב פרשת חיי שרה, כד' חשוון. שהיה מפיץ ומתקן את החוקים בכל מקום ע"פ דיני התורה ולא היה מתפשר בזה כלל לשום אדם באשר הוא.
"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי, ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו" (כד, ב-ג). 'היכי משבעינן ליה אמר רב יהודה אמר רב משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה דכתיב "ואשביעך בה' אלקי השמים" אמר ליה רבינא לרב אשי: כמאן כרבי חנינא בר אידי דאמר בעינן שם המיוחד?- אמר ליה אפי' תימא רבנן דאמרי בכינוי, ונפקא מינה- צריך לאתפושי חפצא בידיה ... שבועה בספר תורה, ת"ח לכתחילה בתפילין' (שבועות לח,ב). ואומר שם תוס' 'לאתפושי חפצא בידיה. תימה דבשבועת העדות וביטוי ופקדון כשהוא מושבע מפי אחרים דהוי דומיא דשבועת הדיינין ליבעי בהו אנקוטי חפצא?' והרא"ש הסיק מכך שהדרשה מאברהם זה רק אסמכתא ולא לימוד ממש, ועיקרו זה תקנת חכמים לאיים על הנשבע ולכן בשאר לא חייבו נקיטת חפץ. והתורה תמימה מקשה על הרא"ש מדוע שלא נחייבם בנקיטת חפץ? ובכלל לא מסכים לומר שכל מה שהביאו זה רק אסמכתא שהרי משמע שזה לימוד ממש?- לכן מתרץ שלולא דברי הרא"ש היה אומר שרק במודה במקצת כתוב "ונקרב בעל הבית אל האלהים" ולקירוב נוקטים חפץ ולכן זה רק במודה במקצת. אולם זה קשה לומר כיון שמה שנאמר "האלהים" הכוונה ודאי לדיינים ולא לה', וגם לא למדים הלכות מהאבות כך שבפשטות אפשר לומר שזה אסמכתא בעלמא לתקנת חכמים. והנה על הפס' הזה דרשו גם 'עד שלא בא אברהם אבינו לעולם כביכול לא היה הקב"ה מלך אלא על השמים בלבד, שנאמר "ה' אלקי השמים אשר לקחני" אבל משבא אברהם אבינו לעולם המליכו על השמים ועל הארץ כעניין שנאמר "ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ" (ספרי דברים שיג) והקשה על זה הת"ת מדוע לא הביאו את הפס' שנאמר אצל מלכי צדק שאברהם אמר לו "הרמתי ידי אל ה' א-ל עליון קנה שמים וארץ" (יד,כב) שמוכח שהמילך את ה' גם על הארץ?- ותרץ ששם לא נאמר עניין אלקות כמו שנאמר כאן, שאלקות זה עניין מלכות. אולם זה ניראה דחוק כיון שייחס קניין השמים והארץ לה' אז ודאי שהוא המלך כאן? ובפרט מהנאמר בסוטה (ד,ב) 'אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו דכתיב ביה "הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון קונה שמים וארץ" וכו' שמשמע שהקנה הכל לה' (ולא רק אומר שה' קשור לעולם בקניין) שהוא השליט, אז מה שונה משם אלקות שמרמז על שלטון (כמו דיינים שנקראים אלהים)? (ואולי אפשר לומר שבמלכי צדק נאמר "שמים וארץ" כמחוברים, שאפשר להבין שהוא בשמים והארץ טפלה לשמים, לכן מביאים מכאן שזה "ואלקי הארץ" שיש דגש על מלכותו השלמה בארץ כחשיבות עצמית) לכן ניראה שיש לחלק בין המקרים, שאצל מלכי צדק אברהם השביע את עצמו, ולכן אין לזה חשיבות של המלכת ה' בעולם אלא רק אמירה שהכל של ה', אבל זה מצידו של אברהם ולכן אינו כמו כאן שמשביע את אליעזר, שבזה מוכח בחזקה המלכת ה' בעולם, שמחייב גם את האחר ע"פ שבועה בשם ה' המלך. מה גם ששם אברהם לא לקח לעצמו כלום וחז"ל ראו בכך פגם שנענש בכך שירדו למצרים '.. ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנאמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך" (נדרים לב,א) שלא גיירם (רש"י) שבכך הרחיקם מלהיות עובדי ה' ולכן נענש שירדו למצרים, שביציאת מצרים נעשנו כעובדי ה', שבמצרים היינו עבדי פרעה, כביכול שלא עובדי ה', כאילו ה' אינו המלך ח"ו. שזה מדה כנגד מדה שלא גייר את השבויים, שהרחיקם ממלכות ה', ומימלא אע"פ שבדבריו מקנה את כל העולם לה' בכל זאת כיון שמרחיק את העולם ממלכות ה', אין להביא מזה ראיה שהמליך את ה' בעולם כיון שמעשיו מוכיחים אחרת, לכן למדו דווקא מכאן שהמליך את ה' בעולם, שנישבעים בה' (ולכן חשבו ללמוד שבועה בשם ה' המיוחד, שמדגיש את מלכות ה' בעולם). וגם מה שמשביעו זה לא לקחת לבנו מבנות הארץ שהם היו עובדי ע"ז במיוחד (חולין יג,ב) ולכן זהו שבועה להמלכת ה' (היפך מע"ז) וכן (בהמשך) שלא להוריד לחו"ל שגם זה הרחקה ממלכות ה' בעולם(כעובד ע"ז) (כתובות קי,ב). והנה שבועה זו היא כמו שבועת מודה במקצת, שהגוים מודים שיש ה', רק שטוענים שהוא בשמים ולא יודע מה קורה בעולם, שמנותק מהעולם, שמודים רק בחצי (בשמים). לכן למדו משבועת אברהם למודה במקצת, שטענתו חמורה כעין דמיון לעובדי ע"ז. לכן תופסים בחפץ קדושה לרמז שגם בעולם יש קשר לה', ולכן אברהם השביעו במילה (ראה הסבר אחר בתוס' בשבועות ובת"ת) כיון שברית המילה מדגישו כעובד ה', שמנותק משאר עובדי ע"ז. וכן מילה שייכת לאיבר שממשיך חיים בעולם לרמז שה' מלך גם בעולם, שעדיין לא היה מעמד הר סיני שה' ירד להביא את התורה לעולם, שלכן ס"ת מייצג את מלכות ה' בעולם (וכן בס"ת מובא איך לעבוד ולהמליך את ה' בעולם) וזה לאדם רגיל, ואילו לת"ח שמהותו זה עבודת ה', אז נשבע בתפילין שהם שיעבוד המח והלב לה' שזה קשר בעבודת ה' בעולם של הת"ח להמלכת ה' (ולרש"י הטעם בת"ח זה מפני כבודו הקלו עליו לישבע לכתחילה בתפילין) ולסתם אדם זה לא מספיק אלא צריך ס"ת ממש, ואצל אברהם הדמיון לזה היה במילה שבו מוכחת מלכות ה' בעולם. אי נמי- אברהם חשש שאליעזר כיון שרוצה שיצחק יתחתן עם בתו (רש"י כד,לט) אז הוא ישקר, אולם כיון שמכבד מאד את אברהם אז יאמר רק חצאי אמיתות כדי לגרום שיצחק יתחתן עם בתו, וזה העניין של מודה במקצת שרוצה לשקר אבל לא מעיז לשקר לגמרי ולכן אומר רק חצאי אמיתות (ב"ק קז,א) ולכן למדו מהשבועה אצל אברהם דווקא לשבועה של מודה במקצת, ולכן השביעו במילה שזה עניין זרעו, לרמז שלא ישקר בהקשר של זרעו, ובשבועת מודה במקצת זה בס"ת שזה החותם שלך ה' בעולם, וחותמו של ה' זה אמת (שבת נה,א) וזהו שיאמר אמת שלמה ולא ישקר אפילו קצת. (וזה קשור לפרשת חיי שרה שיצחק בנה היחיד. ועוד שעפרון שיקר בתשלום על מהרת המכפלה, ואולי לכן שם זהו פתח גן עדן, שלחיי העוה"ב צריך להיות עם אישור של דבקות בה', וזהו בעניין אמת שהוא חותם ה').
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
1565 (1/11/2012)
נאים הדברים.
