בדמייך חיי - לפרשת השבוע ויום העצמאות

בתחילת הפרשה שנקרא השבת מופיעה פרשת עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. בכותרת פרשה זו מופיעות המילים: "אחרי מות שני בני אהרן". כותרת זו מחברת בין פרשת היום השמיני ומות נדב ואביהוא לבין פרשת עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. הרב יואל בן נון הפליא להראות כיצד ישנו דימיון רב בין שתי הפרשיות הללו, וטען שעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים מהווה תיקון למה ש'התקלקל' ביום השמיני. היום השמיני נועד להשרות את השכינה בתוך עם ישראל. האש יוצאת מלפני ה' ואוכלת את הקרבנות שעל מזבח העולה, מקום שאליו יכלו כל בני ישראל להתקרב ולחזות במחזה המרנין. אולם המציאות לא יכלה לשאת קירבה גדולה שכזו בין ה' אל עמו, ואת זאת הוכיחה העובדה שעם כל הקירבה - זוהי אש אוכלה, שאוכלת לא רק את הקרבנות אלא גם את שני בני אהרן. בניגוד לכך עומדת עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. מדובר ביום אחד ויחיד בשנה, רק הכהן הגדול מתקרב ונכנס פנימה, וההתקרבות נעשית ע"י האדם ולא ע"י ה'.

כדי להבין את העובדה הזו, שהמציאות אינה יכולה לסבול התקרבות כה גדולה של השכינה אל העם, נתבע קרבן גדול מאוד - מותם של שני בניו הגדולים של אהרן, שעל גדולתם מעיד הפסוק: "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד". הקדוש ב"ה מתקדש ע"י קורבן של קרוביו.

השבוע עמדנו שוב בחיבור המיוחד הזה של יום הזיכרון ויום העצמאות. גם בשביל יום העצמאות נתבע קורבן גדול מאוד - ביום הזיכרון מנינו 26,475 חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. אף עליהם נאמר אנו: "בקרובי אקדש". תקומתו של העם היהודי בארצו מתקדשת בדמם של קדושי עליון, שושנים שלקט ה'.

"ואעבר עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי". פסוק זה נדרש על יציאת מצרים, והדמים הם דם הפסח ודם המילה. על דברי חז"ל, ש"בניסן נגאלו, ובניסן עתידין להיגאל", חשבתי השנה, שהמילה ניסן אינה מייצגת בהכרח את חודש ניסן בלבד, אלא גם את "תקופת ניסן", הכוללת גם את חודש אייר בתוכה. האם רשאים אנו לומר, שאמירה זו של חז"ל רמזה לה' באייר, יום העצמאות?! נקודה למחשבה. גם על יום הזיכרון ויום העצמאות יש לומר: "בדמייך חיי", שכן הצו אותו השאירו לנו הנופלים הוא: "חיי"!