* כי לא רוב ישראל על אדמתם וגם אם היה נס והצלה - הוא לא היה לרוב ישראל!

גם בנס חנוכה בבית שני, רוב העם היה בחו"ל בגלות, שהרי רק רבבות בודדים עלו מבבל, ובכל זאת הנס היה נס וחזרה מלכות לישראל ותקנו לומר הלל (ואפילו שכבר עברה אותה תקופה טובה)! ובמסכת הוריות נכתב לעניין 'פר העלם דבר' שמובא רק כשרוב ישראל חטאו – שהמדד לרוב ה"קהל" הוא ישראל בארצו. מה גם שהדבר נוגע לכל בן ישראל באשר הוא, וכל יהודי רשאי לעלות לא"י. הנס בא"י הוא טובת והצלת כל יהודי בעולם כמקום מפלט ובית ואפשרות חזרה לארץ אחרי 2000 שנה שחכינו לכך.

* וכי יש כח בידינו לתקן הלל 'חדש' ויום הודאה לדורות?!

ההלל נתקן ע"י הנביאים שיהיו אומרים אותו "על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן" (פסחים קיז) ובפסיקתא רבתי כתוב שאין אומרים הלל אלא על מפלתה של מלכות. לכן בפורים לא אומרים כי נשארנו עבדי אחשורוש. ואם תאמר הרי עדיין מלכות אדום קיימת בעולם?! – הרי גם בחנוכה נשארה עדיין מלכות יוון בעולם ואפילו המשיכה להשפיעה ביהודים. גם אצל חזקיה שנדרש לומר הלל, כמובן שלא היתה גאולה שלמה ועולם מתוקן. חז"ל מכנים את ימות המשיח כביטול שעבוד מלכויות ולא ביטול המלכויות לגמרי.

מצווה לקבוע יום טוב לשמחה והודאה לה' ביום שנעשית לישראל תשועה, ועל סמך זה נקבעו פורים וחנוכה כימים טובים לדורות. ואף שיש איסור להוסיף מצוות על מה שכתוב בתורה, מכל מקום מצווה זו נלמדת בקל וחומר - ומה ביציאת מצרים שניצלנו מעבדות לחירות נצטוונו לחוג את הפסח ולומר שירה בכל שנה ושנה, קל וחומר בפורים שניצלנו ממיתה לחיים (עפ"י מגילה יד, א). ועל סמך זה קבעו את חנוכה (ריטב"א שם). ובאר החתם סופר (יו"ד סו"ס רלג, ואו"ח רח), שכיוון שמצווה זו נלמדת בקל וחומר, היא נחשבת כמצווה מהתורה. אלא שמהתורה אין הדרכה מפורטת כיצד לעשות יום טוב, וכל שעושה בהם איזה זכר לתשועה יוצא ידי המצווה מהתורה, וחכמים הם שקבעו לקרוא את המגילה ולעשות משתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים בפורים, ולהדליק נרות בחנוכה.

בתש"ח התקיים בנו גם יציאה ממוות לחיים אחרי השואה ומלחמת העצמאות וכמובן יציאה מעבדות לחרות בעצמאות המדינית בו ביום גם כן בנס של תקומה וגבורה יחד עם נס קיבוץ הגלויות, וכתב הגאון רבי משולם ראטה זצ"ל: "הנה אין ספק שהיום ההוא [ה' אייר], שנקבע על ידי הממשלה וחברי הכנסת [שהם נבחרי רוב הציבור] ורוב גדולי הרבנים, לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחירותנו, מצווה לעשותו שמחה ויום טוב ולומר הלל" (שו"ת קול מבשר ח"א כא) ומבאר שהנס שייך לכלל ישראל ולכן אין חששות "בל תוסיף" וברכה בהלל. ומה שההצלה אינה שלמה, יש ללמוד מחנוכה שאין זה מעכב, כי בחנוכה נהגו יו"ט אחר הניצחון הראשון, ועוד נצרכו להלחם במשך עשרות שנים מלחמות רבות וקשות, וכשגמרו את המלחמות, כבר פשטה ההתייוונות במלכות חשמונאי. ואין לומר שחנוכה נתקן רק על נס פך השמן, כי לפחות היום הראשון הוא על ניצחון המלחמה. ויותר מזה, הקל וחומר שממנו למדנו את יסוד הכל, הוא על ההצלה ולא על הנס. ומה שנהרגו חיילים קדושים, הרי במלחמות חשמונאי נהרגו ואעפ"כ קבעו יו"ט, ועצמאותנו המדינית אינה פחותה מעצמאות החשמונאים. (מתוך דברי הרב מלמד)

בסוף הלכות פורים כתבו הפוסקים שבמקום שנעשה נס עושים ימי הודאה וסעודת מצווה וכך נהגו בקהילות רבות ואפילו בימי הספירה. על סמך זה ועוד, פסק הרב בדאיה זצ"ל בשו"ת 'ישכיל עבדי' שיכולים לקבוע יום טוב ביום העצמאות.

כתוב בישעיה ל' בנבואת הנצחון של חזקיה: "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג". כידוע, חזקיה לא אמר הלל כראוי על הנס ולכן לא זכה להיות משיח ואותו "שיר" נדחה לגאולה האחרונה כדברי רש"י במס' פסחים צ"ה: "השיר יהיה לכם. ביום שתגאלו מן הגלות". לא זאת בלבד, אלא שהגמרא לומדת את חיוב ההלל בפסח מהלל זה!

כתב ה'שפת אמת' בזמנו שכשם שיש את חנוכה ופורים כנגד סוכות ושבועות (גם במהותם) - כך יהיה חג כנגד פסח. כידוע, יום העצמאות חל בדיוק שבועיים לאחר שביעי של פסח ומלבד זה שהוא השלים את היום שהיה חסר כנגד ז' של פסח (א"ת ב"ש - ז"ע: עצמאות כנגד ז' של פסח) הוא גם בתוכנו המהותי בדיוק כמו יום זה שקפצנו למים ונושענו.

רמז מעניין נוסף הוא ש50 יום אחרי חנוכה חל ט"ו בשבט – ר"ה ויום ההולדת לאילן הפרטי בא"י ו"האדם עץ השדה"... ובדיוק 50 יום אחרי פורים חל ה' באייר – יום ההולדת הכללי בא"י!

* סתם כי אין הכרעה גורפת !

כבר דייק הנביא ירמיה בפסוק דומה שנכתב פעמיים בשינויים קלים:

בירמיה טז יד: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם : כִּי אִם חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם".

ובירמיה כג ז: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְלֹא יֹאמְרו עוֹד חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם : כִּי אִם חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם".

ירמיה מנבא על תקופה המתבטאת ב2 אנפין: פרק ט"ז לא עוסק בביאת המשיח אלא בגאולה משעבוד מלכויות ובקיבוץ גלויות ובפרק כ"ג עוסק הנביא ע"ד גואל צדק ככתוב לפני כן: "והקימותי לדוד צמח צדק ומלך...". מבשר לנו הנביא שיהיו 2 שלבים בגאולה האחרונה: בזמן תחילת הגאולה כתוב "לא יאמר" - לשון יחיד, באופן כללי. לעומת זאת, אח"כ בהשלמת הגאולה כתוב "לא יאמרו"– כולם, בלשון רבים. בזמן תחילת הגאולה לא כולם מכירים בה ולא כולם מהללים ומודים עליה לה', אבל ה' הוא 'המשיבם על אדמתם'. בהשלמת מהלך הגאולה במלכות מלך המשיח יהיה קיבוץ גלויות נוסף של הנידחים ביותר וכולם ישבו על אדמתם שכבר החלו לשבת בה קודם. "וישבו על אדמתם" – אז יכירו הבאים ויראו שכבר יושבים ישראל על אדמתם, "כולם נקבצו באו לך" וה' הוא שהביא את זרע בית ישראל לארץ ישראל ממצרים והוא זה שהעלם עתה מכל הארצות, וכמה גדול הקיבוץ עתה של מיליוני יהודים מכל הארצות אחרי אלפי שנים לעומת גלות מצרים שבני ישראל היו בה בלבד 210 שנים. בניגוד לנסים הגלויים של גאולת מצרים המהירה, בגאולה האחרונה הנס נסתר בדרכי הטבע ב"שובה ונחת" ו"נפלא בעינינו" כך שאין בעל הנס מכיר בנסו, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

"א''ר יוחנן גדול קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פ"ח). "שגדול יום קבוץ גליות ובקשי, כאלו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו" (רש"י, דברים ל'). ומה הוא אותו "יום" מיוחד? וכי ביום אחד מתקבצים הגלויות? "קיבוץ גלויות" בגימ' = "יום עצמאות" !