שאלה: "רובו ככולו בסוכה".

במצות סוכה מבואר דסגי דראשו ורובו בסוכה, ואין צריך אפילו לכתחילה להדר שיהיה כולו בסוכה. ותדע דאם היה שולחנו גבוה י' טפחים ויושב ורגליו תחת השולחן, נמצא שאין כולו בסוכה, ולא שמענו מי שיחמיר בכך. וצ"ע: דבכל מקום שאמרו רובו ככולו הוי רובו בדיעבד, וכולו לכתחילה. ולכן כתבו האחרונים גבי מצות ד' כוסות דליל פסח, דלכתחילה ישתה כולו. (עי' ס' תע"ד סק"ל) ואמאי בסוכה לא מצינו דין כולו לכתחילה.

תשובה: מצאנו בעוד מקומות שרובו ככולו לכתחילה, כגון בחציצה. מדין תורה, מיעוט המקפיד אינו חוצץ, משום רובו ככולו. והוי רק גזירה דרבנן, משום רובו המקפיד.

ונראה: שה"ה מה שצריך לשתות לכתחילה את כל הכוס, הוא מדרבנן, משני טעמים. א. משום גזירה, שמא לא ישתה רובו, ולא יהיה מלא לוגמיו. ב. כיון שאת הקידוש עושים על רביעית, ואם לא ישתו רביעית, יבואו לומר, לא צריך לשתות את כל הכמות שעושים עליה קידוש, וא"כ מספיקה טעימה בעלמא.

ומצאנו גם בסוכה שגזרו משום רובו, שמא ימשך, כמובא בשו"ע (או"ח תרלד ד) "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו חוץ לסוכה, ואכל, כאילו לא אכל בסוכה, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו".

וכ"ז במקום שיש חשש, גזרו. אבל ביושב בסוכה כדרכו, ושם את רגליו מתחת לשולחן, ששם אין חשש זה לא גזרו.

ולכאורה: ה"ה בכל מקרה דומה ל"ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו חוץ לסוכה", יגזרו. כגון היושן ראשו ורובו בסוכה, ומיעוטו מחוץ לסוכה, יש חשש שמא בשעת שינה יזוז, ויצא מחוץ לסוכה. ואפילו אם נאמר שיושן פטור מן המצות, יש חשש שיתעורר באמצע הלילה, ולא יטריח את עצמו לחזור לסוכה.

ועדיין צ"ע: שמהלשון "ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו חוץ לסוכה", משמע דוקא אם שולחנו בתוך הבית גזרינן, אבל אם "ראשו ורובו בסוכה", ואוכל בלא שולחן, לא גזרינן שמא יזוז בלא כוונה, ולא ישים לב שיצא מחוץ לסוכה?