בס"ד

זה יכול לקרות בזמן הכי לא נוח, כשיש לחץ בעבודה, בזמן ארוחה, בהכנות ליציאה, כשצריכים להספיק הרבה דברים בזמן מועט ובעוד מקרים בלתי צפויים. הכעס.

הגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה גם בנושא הרגיש הזה ולבחון את הדברים עם גישה קצה שונה. גישה רוחנית ברוח היהדות.

במציאות רגילה בה יש שני אנשים, שהראשון מעורר את כעסנו והשני מחמיא לנו, קרוב לודאי שיהיה לנו קל יותר להרגיש אהבה וקרבה לשני ולעומת זאת ריחוק וניתוק מהראשון, כשלמעשה האמת רחוקה מתפיסת העולם הזאת.

במקום לכעוס על האדם שעשה או אמר את אותו דבר שלא מצא חן בעינינו או לא תאם את ציפיותינו, צריך להודות לו הרבה יותר מלזה שלא חסך במילים טובות והרעיף עלינו מחמאות, מאחר והאחרון עלול להחטיא אותנו בגאווה, שהיא מקור כל המידות הרעות, בזמן שהראשון נותן לנו הזדמנות אמיתית לעבודה על מידת הענווה ולהתעצמות רוחנית, כזאת שתאפשר לנו להתעלות מעל עצמנו ברמה האישית ולכבוש את אותו יצר הרסני, שמתאפיין בהתפרצות מיידית, כשלאחר מכן מגיעה ההכרה בטעות שנעשתה על כל השלכותיה.

אותו שליח שמונה בידי שמים מונה כדי לבחון את עצמתנו הפנימית ובאותו רגע בו אנו בולמים את כעסנו, בזמן שאחר היה עלול להתפרץ ולהתחרט מיד אח"כ, אנחנו מביעים רמה גבוהה מאוד של אמונה ודבקות בבורא עולם ובמידותיו (מה הוא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא רחום אף אתה היה רחום) וגורמים הרבה נחת רוח לו ולשכינתו, שהרי קל יותר להאמין בו יתברך כשהכל טוב וזורם לפי התכנית בלי בעיות, אך האמונה נמדדת דווקא בזמן אמת, כשאותם משברים פתאומיים מגיעים ולא במקרה (אותיות השם רקם או רק מהשם) כדי לבדוק אם אנחנו יציבים באמונתנו כמו סלע איתן או שמא יש לנו אי אלו ספקות, טענות או תלונות כלפי בוראנו כמו בורג רופף, שבנוסף לכל פיתח גם את מידת הגאווה שלו, דווקא כלפי מי שאמר והיה העולם, בכך שהוא מערער על המציאות שנוצרה במיוחד עבורו כדי להיטיב עימו ולרומם אותו למקום רם ונשגב יותר.

עד שלא מרגישים את אותה תחושה שמיימית, רגע לאחר שהסכנה חולפת והניסיון עובר בהצלחה, קשה להבין את זה כמו כל דבר רוחני אחר, שספון לו אי שם בפנימיות שלנו. אלו אתגרים משמעותיים שאנחנו צריכים להיות מוכנים לקראתם מאחר וכל מקום מהווה קרקע פוריה לצמיחתם וכל זמן הוא אפשרי מבחינתם. כשאנחנו עומדים באתגרים האלה בכבוד הם מאפשרים לנו לטפוח לעצמנו על השכם לקראת הניסיון הבא אך הפעם עם הצלחה נוספת, שאפשר להוסיף לניסיון החיים שצמא לעוד ועוד רישומים כאלה, שבונים את עצמיותנו, מקדמים אותנו ביישום התפקיד שלשמו הגענו לעולם, נותנים הצדקה לאמון שבוראנו יתברך נותן לנו יום יום ומספק לנו את כל צורכנו וחוץ מהתיקון האישי שנשלחנו לעשות, יש לנו את הזכות להיות שותפים משמעותיים לתיקון עולם במלכות שדי, ומי לא היה רוצה לקחת חלק בתיקון הזה?

זאת הזדמנות נפלאה להוכיח לעצמנו כ"כ הרבה דברים מהותיים בזמן כה קצר, כשאין כל יחס ישר בין זמן המבחן לתוצאותיו ויד אחת יכולה להספיק כדי לספור את מספר השניות שהוא נמשך, כשמיד אח"כ האש דועכת, הבלון שהיצר הרע ניסה לצייר לנו מתפוצץ באחת והכל חוזר למימדים האמיתיים, בזמן שתחושות של התרוממות הרוח ועצמה פנימית ממלאות אותנו וגורמות לנו להרגיש שעברנו את המבחן בהצלחה ושזה היה שווה את כל המאמץ הרוחני הכביר שהשקענו באותן שניות גורליות. במקרה הזה אנו כנראה נאמר משהו כמו: "ועל זה חשבנו לכעוס? טוב ששמרנו על קור רוח ולא הגבנו כי זה באמת לא מצדיק כל כעס".

העובדה שבשנייה אחת של חוסר שליטה אנחנו יכולים לאבד כ"כ הרבה מחד ומאידך להרויח שפע של דברים כ"כ חשובים, במידה ונצליח להשליט את הרוכב הרוחני שבנו, שיודע מהי האמת ואיך מוצאים את התכלית, על הסוס הגשמי, שמנסה לבדוק עד כמה אנחנו להוטים ומשועבדים לענייני העולם הזה ולא להיפך, מעידה על חשיבות המבחן על כל השלכותיו, וכשזה נוגע למהות, הדברים לא נמדדים בכמות אלא באיכות.

הכעס, במידה והוא מתפרץ ח"ו, מנצל את אותו אדם או מקרה שבא לנסות אותנו, כדי להוריד אותנו למקום הרבה יותר נמוך ובעייתי. הוא מאיים להרוס דברים חשובים, לחבל במערכות יחסים, לפגוע באנשים יקרים, וליצור מצב שיהיה קשה מאוד לתקן, כשעם הזיכרון והמצפון הדין שונה היות והם תמיד מלווים אותנו ויכולים לייסר אותנו במידה ולא עמדנו במבחן ולמעשה לא ניצלנו את ההזדמנות האדירה שהוגשה לנו על מגש שהותאם אישית עבורנו ולטובתנו.

מאחר ויש ברשותנו את כל הכלים הרוחניים הדרושים להתמודדות עם כל סוגי הכדורים שנזרקים לעברנו בהפתעה מכל הכיוונים ומאחר ואבינו שבשמים לא שולח לאף אחד מאיתנו אתגר שאין הוא יכול לעמוד בו, אנחנו צריכים לפעול מתוך עמדה של שיקול דעת פשוט והבנה ששימוש במנגנון הכעס לא יפתור שום בעיה אלא רק יעצים אותה במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב יצור בעיות נוספות.

לכן, אחת מהדרכים להתכונן לניסיון הכעס הבא הוא פשוט להזכיר לעצמנו לעיתים קרובות שאין כל סיבה שאנחנו, כיצורים עם חכמה, בינה, דעת ונשמה שהיא חלק אלוקה ממעל, נבחר דווקא בפתרון הכי פחות טוב כשנגיע לשעת משבר, כזה שאפילו לא היה מופיע ברשימת מאה הפתרונות היעילים שהיינו מעלים כאפשרות לפתור את אותו משבר, בזמן שכל פתרון אחר שמשלב ענווה, חשיבה, יצירתיות, סבלנות ואמונה ולא מהול בכעס, זעם, עצבנות ועוד תולדות של אותה מידה רעה, יהיה טוב ויעיל יותר ללא ספק.

מידת הכעס, כמו עוד כמה מידות שכלולות בטבע שכולנו נולדו איתו, קיימת כדי שנוכל להשתמש בה כמנוף עצמתי, שנועד לרומם אותנו לדרגות גבוהות יותר ויותר ע"י כך שנהיה אנחנו אלה ששולטים בה ולא להיפך, שהרי הקב"ה ברא אותנו בצלמו ובדמותו ודרך העמידה באתגרים הרוחניים אנחנו מביאים לידי ביטוי את הנשמה האלוקית שבנו ובכך מתקרבים לעליון שנפח אותה באפנו.

גם ביחסים הרגישים שבין הורים לילדיהם הכעס עלול להופיע ולהפריע, כשברבדים העמוקים יותר הוא מסתיר בתוכו ייאוש עמוק שיש להורה מהילד. המקור לכך יכול להיות נעוץ בטעות חוזרת ונשנית של הילד או בכישלון נקודתי או ארוך טווח שלו בנושא מסוים או בכמה. הילד מצידו קולט את המסר הסמוי גם אם לא נעשה שימוש במילים מפורשות, כשהמבט והטון מפלסים את דרכם לנפשו העדינה של הילד, שלמעשה היה זקוק במצב הזה לאהבה, הבנה, חום, תמיכה ועידוד במקום לאיבוד שליטה חסר אחריות מצד אחד מהאנשים שהוא הכי בוטח, וסומך עליהם בעולם כולו, שתמיד יעשה הכל עבורו ללא תנאי, ללא אינטרס ובלי לוותר בקלות, יסביר כשצריך, יעזור כשצריך ויסלח כשצריך, גם אם זה בפעם האלף. באותה מידה גם עיניים שמקרינות חום ואהבה מעבירות מסר אבל הפעם את המסר הנכון והרצוי, שנוטע בילד יסודות מוצקים שיעזרו לו בכל תחומי החיים בשלבים השונים. תחושת הייאוש שהילד קולט מהוריו מזיקה לילד ופוגעת בביטחון העצמי שלו, שזקוק לעיצוב ובנייה בין שאר הדברים החשובים, ובמקום שיפור באותו עניין שהכעיס את אותו הורה, היא עלולה להצמיח דווקא החמרה במצב. אם זה ציון בתעודה הוא עלול להתדרדר יותר ואם זאת ההתנהגות שלו היא עלולה לעבור לפסים קיצוניים יותר. זאת הנקודה שיכולה ליצור כדור שלג מסוכן, ואם ההורה ימשיך באותו קו מבלי לעצור ולשנות גישה, הכעס שלו רק יילך ויגבר ובכך ישדר בכל פעם ייאוש גדול יותר ויותר, מה שיוריד את הביטחון העצמי של הילד בצורה ניכרת יותר מפעם לפעם ובסופו של דבר הדבר עלול לפגוע בעתיד הילד באופן שלא יהיה פשוט לתקן.

גם את החכמה אנחנו נדרשים לכבוש אבל במובן אחר, כשבה כדי להתעלות אנחנו נדרשים להוסיף ולהרבות, אך מהכעס עלינו להיזהר, לברוח, לזכור תמיד מי האבא שלנו ולדעת שהוא רוצה רק לטובתנו גם אם אנחנו לא תמיד מצליחים להבין ברוב המקרים את חכמתו האלוקית, כמו שלהבדיל אלף אלפי הבדלות, גם אנחנו לא מצפים מילדים קטנים שיבינו את החכמה שמובילה אותנו לקבל החלטות ולבצע מהלכים, שייקח להם שנים להבין...