בס"ד

זוכרים שפעם לימדו אותנו לא לדבר עם זרים ולא ללכת עם אנשים שמבטיחים לנו מתנות חינם ברחוב? שהרי אם מישהו רוצה להוציא לפועל את התכנית הזדונית שלו הוא חייב להשתמש בדרכים יצירתיות כדי לפתות את הקרבן, כשבזמן שאותו שה תמים מתלהב מההצעה המפתה שהוכנה בדקדקנות מבעוד מועד, המפלצת כבר מתכננת את הצעד הבא שלה לצורך השלמת המשימה המרושעת.

אבל אז דווקא כשאנחנו מתבגרים מתרחשת תופעה משונה, הסכנות שאורבות לנו משתכללות ומחליפות פנים ובמקביל החושים שלנו הולכים ומתקהים והסקרנות גורמת לנו לקחת הימורים מסוכנים וכך מבלי שנרגיש אנחנו מתפתים לכל מיני הנאות מפוקפקות בלי לשאול הרבה שאלות, שמחד מבטיחות לנו חוויות מטמטמות לפרק זמן מוגבל מאוד "שחבל לפספס" ומאידך טומנות לנו מלכודות, שעתידות לגבות מאיתנו מחיר יקר, שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו לשלם. יכול לעבור זמן רב עד לרגע הפנמת העובדה המצערת, שמדובר בטעות קשה מנשוא ובמקרים מסוימים זה אף יכול להיות כמעט בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל לאחור לאותה נקודה בזמן בה השעמום והריקנות הובילו אותנו לבצע טעות איומה, שטומנת בחובה השפעות עתידיות לא ידועות או בשלוש מילים שמסכמות את הכל - עסקה לא משתלמת!

ובכדי שהמסר הבא יהיה ברור נעבור לנימה אישית - אם לא ידעת את זה עד עכשיו, אתה מסוכן לעצמך יותר מכל אדם אחר וכך גם הנזק שאתה יכול לגרום לעצמך גדול יותר מהנזק שיכול לגרום לך כל אדם אחר. לכן כשניצבים לפני החלטה כזאת אנחנו חייבים לשאול את עצמנו - האם שווה לסכן חיים שלמים בשביל כמה דקות של ריגוש מסתורי ולגרום לכל תחומי החיים שלנו והאנשים שאוהבים אותנו להיות מושפעים בצורה ישירה מהחלטה אחת פזיזה? כמו שהאקר מחשבים זקוק רק לפרצה אחת קטנה כדי לחדור למערכות שלמות ולבצע בהן כפרי דמיונו, כך גם כאן, אם נדע להתקין בעצמיותנו חומת אש איכותית, שתדחה בהחלטיות את כל המזיקים הידועים ולא תהסס להדוף אף את אלו שבספק, לאף מזיק לא תינתן הזכות המפוקפקת לחדור להיכלנו הפנימי ולהתפרע בתוכו ככל העולה על רוחו. אך בפועל, בזמן שאנחנו משקיעים את מיטב מרצנו בהתקנת מערכות הגנה מתקדמות לבית, לרכב ולמחשב שלנו, אנחנו מזניחים את הנכס היקר ביותר שלנו - העצמיות שלנו, איך זה יתכן? האם ניתן לדמות את החיים שלנו לסוג מתקדם של משחק מחשב שמעניק בנק של פסילות המאפשרות לנו לטעות מספר פעמים לפני שהמשחק נגמר? האם חיינו נועדו להוות פלטפורמה לביצוע ניסויים עצמיים על ידי דברים שכל אחד מודע למידת סכנתם?

שאלתם את עצמכם פעם איך יתכן שכל כך קל להשיג את אותם דברים מסוכנים ולהיכנס לאותם מקומות חשוכים? הרי ידוע שאת הדברים השווים באמת קשה מאוד להשיג, בין אם מדובר בתואר מכובד, תעודת סיום בקורס טיס, בית בארץ הקודש, עבודה טובה או זיווג ראוי. לכן, עצם העובדה שהאדם אינו מתבקש להשקיע כל מאמץ או מחשבה כדי להשיג דבר מסוים, גם אם הוא מבטיח הרים וגבעות, צריכה להדליק לנו נורה אדומה מהבהבת בליווי צופרי אזעקה רועמים אודות סכנה ממשית, שיכולה להפוך בקלות מאיום לקיום.

מהפרק הראשון בספר הראשון למדנו, שהאדם נברא בצלמו ובדמותו של ד' וכמו שד' הוא אינסופי כך גם האדם מגלם בתוכו פוטנציאל לאינסוף תחומי עיסוק, תחביבים ופעולות, שהוא יכול לבצע בכל זמן נתון. האדם הוא כמעין שילוב של כל שאר הבריאות המופלאות ויש לו בחירה חופשית כשבכל רגע הוא יכול לממש יכולות, כישרונות ותכונות שונים וכפי שיהודה בן תימא אמר האדם יכול להיות "עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי" אם הוא רק רוצה וכפי שמצוין בספר דברים כ 19 "כי האדם עץ השדה" וכמו העץ גם האדם יכול להגיע לגבהים מרשימים, להצמיח פירות משובחים להנאתם של אנשים רבים ולממש את עצמו באופן המיטבי אך מצד שני הוא יכול לצמוח באופן חלקי, להוציא פירות רקובים שלא יכולים לתרום לאף אחד ולהוות אכזבה למי שגידל אותו.

האם החיים עצמם לא שווים יותר מסך כל הדקות בהן אנו מרשים לעצמנו לעשות דברים לא אחראיים, שמסכנים את בריאותינו ובמקרים רבים גם את חיינו? הם זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות במהלך החיים שלנו? האם יתכן שזו תכלית הקיום שלנו שלשמה הגענו לעולם? האם אלו באמת הדברים הטובים ביותר שהעולם הזה יכול להציע לנו כבני אדם תבוניים? הרי דבר שמגלם בתוכו סיכון ולו הקטן ביותר להיתכנות של משהו רע, לא יכול להיות טוב ובטח שלא הטוב ביותר ואם זה כך אז בעצם למה שנבחר באפשרות, שהיא לא הטובה ביותר עבורנו? באמצעות ההגיון הבריא הזה, כמו שאנחנו מאחלים לעצמנו את הטוב ביותר בכל דבר ועניין, גם כאן אין סיבה שנשנה את תפיסת העולם הזאת ונתחיל לחפש את התשובות האמיתיות במקומות יותר מוארים, שיודעים להעניק לאדם אושר אמיתי, עונג טהור, חום שמיימי, הנאה צרופה ותחושת סיפוק אדירה תוך העשרתו בידע נשגב, עצמה רוחנית וכלים שימושיים לחיים וכל זאת מבלי להעמיד אותנו בסכנה בשום אופן.

מה נזכור כשנהיה מבוגרים יותר, בגיל שלזכרון העבר שלנו יהיה תפקיד חשוב בחיינו, את אותן דקות בודדות ומשכרות או את הצלקות הנוראיות שהן רוצות להשאיר לנו בגוף ובנשמה? הבחירה בידיים שלנו!

ב-ה-צ-ל-ח-ה.