בס"ד

הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לכל דיון רציני זה כשהוא עובר לפסים לא ענייניים וחוצה את הגבולות האסורים לעבר השטחים המסוכנים השייכים לחוסר הכבוד והבעת הזלזול כלפי הצד השני, שדעתו שונה מזו של הראשון.

הדבר בא לידי ביטוי בעקיצות ילדותיות והערות אישיות מיותרות, שמשולבות בין השורות, למרות שהן לא קשורות לנושא ואין בהן כל צורך ממשי.

זה מקשה על הדו/רב-שיח להתעלות לרמות גבוהות יותר ולממש את הפוטנציאל הגלום בו, מאחר ובמצב הזה האדם נאלץ להפנות משאבים שכליים ונפשיים רבים להתמודדות עם גורמים, שאסור לתת להם כרטיס כניסה להיכל העצמיות של האדם בכל מצב ובכל מחיר - הכעס, הגאווה והכבוד. אם לפחות אחד מאלה מצליח בכל זאת לפלס את דרכו אל המקום הרגיש הזה קורה דבר שהוא בלתי נמנע - מאותו רגע איכות התוכן של הדברים, שמציפים את האוויר באותה מסגרת יורדת בצורה ניכרת והדיון כולו נצבע בצבעים לא מלבבים, שלא מחמיאים לאף אחד מהצדדים ולא מסוגלים ליצור תמונה, שמישהו באמת יכול ליהנות ממנה או להפיק ממנה תועלת למעט גורם אחד - היצר הרע, שהוא זה שייחל לתוצאה הזאת, שמשרתת את מטרותיו וברגע שהוא מצליח להכריע לפחות אחד מהצדדים, הוא ממנה את עצמו בכך לספק הראשי של אוצר המילים בהם יעשה שימוש במהלך השיחה ויוצר את האווירה המתאימה, שעוטפת את כל הויכוח בחושך יצירתי.

אם היו מושקעים מחשבה נוספת בבחירת המילים ורצון אמיתי להקשיב לדעה שונה, לא רק שהיו נבחרים צבעים איכותיים יותר אלא גם החנות הנבחרת היתה הרבה יותר רצינית, כזאת שמקפידה על הפרטים הקטנים והחומרים האיכותיים ביותר.

היו ימים בהם היה קל מאוד לקבוע מי מבין כל שני אנשים מגיע ממשפחה מיוחסת יותר ולמרות שבימינו מסובך יותר לקבוע בעניין, יש דרך בה ניתן להגיע לתשובה בנושא והיא לראות מי מבין השניים יהיה הראשון לכבוש את יצרו ולעצור את הריב שפרץ ביניהם, להירגע ואם צריך אז להתנצל כמובן.