פרשת וילך  לעילוי נשמת דוד ליאור פרחי הי"ד

משה רבנו מחזק,כמעט בפעם האחרונה,את ישראל לפני כניסתם לארץ וירושתה:"חזקו ואמצו אל תראו.. ה' אלוקיך הוא ההולך עמך לא יַרפְּך ולא יעזבך"(דברים לא,ו)הקב"ה מבטיח לנו:אותנו הוא לא עוזב.אחלה. אבל-10 פסוקים אחר כך כתוב:"ויאמר ה' אל משה הנך שֹכב עם אבותיך וקם העם וזנה אחרי אלוקי נכר.. וחרה אפי..ועזבתִים והסתרתי פני מהם.."(שם טז-יז)מה קרה?איפה ההבטחה של הקב"ה?התשובה נמצאת בתרגום אונקלוס(פס' יז),(שהוא לא רק מתרגם את התורה לארמית,אלא הרבה פעמים גם מפרש אותה): "ועזבתים והסתרתי פני מהם" ="וארחֵקִנוּן ואסלק שכִנתי מִנהון".משמעות המילה "עזבתים" היא-ריחוק! לא עזיבה לתמיד.הקב"ה לא זורק אותנו לכלבים חלילה,הוא איתנו,אבל קצת רחוק.האדמו"ר הרב שלום בער שניאורסון מליובאוויטש(חב"ד)בנושא אחר,כותב(ספר המאמרים ע' לט):שאם היוצר יש מאין עוזב את יצירתו-היצירה מתבטלת משום שהיא תלויה בו באופן מלא.הוא מדמה את זה לזריקת אבן כלפי מעלה,בניגוד לכוחות המשיכה המושכים אותה למטה,ברגע שהתנופה תיפסק-האבן תיפול.אם היוצר-בורא עולם,חס וחלילה עוזב את ברואיו-הם לא יחזיקו מעמד.הם יפלו ממש באותו רגע.הקב"ה אמר ועשה,הוא הסתיר פניו מישראל בתקופות מסוימות.הוא "התרחק".אבל הוא לא עזב.אף פעם.כי אם הוא היה עוזב- עמ"י לא היה ממשיך להתקיים.וכשישראל חוזרים מהגלות-חוזרת השכינה איתם,הקשר עם הקב"ה הולך ומתחזק, הריחוק קטֵן ונבואת הנחמה(הפטרה השבת)מתממשת:"וידעתם כי בקֶרֶב ישראל אני ואני ה' אלוקיכם ואין עוד ולא יֵבשוּ עמי לעולם"!!(יואל ב,כז)הן כעם והן כיחידים הקב"ה לא עוזב אותנו(שימו לב לשימוש בלשון יחיד בפס ו הנ"ל)וההוכחה-אנחנו פה ב"ה.אשרינו.שבת שלום וגמר חתימה טובה!!