"וְזֶהוּ בְּחִינוֹת הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין גֶּדֶר אָדָם לְגֶדֶר בְּהֵמָה... גַּם הָעוֹסְקִין בְּבִנְיָן מַזִּיק לָהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוֹטָה, יא): 'כָּל הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן מִתְמַסְכֵּן', כִּי צָרִיך לִבְנוֹת הַבַּיִת בְּחָכְמָה וָשֵׂכֶל וַאֲזַי אֵין מַזִּיק לוֹ הַבִּנְיָן וַאֲזַי רָאוּי לוֹ לִבְנוֹת בַּיִת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי, כד): 'בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ', אֲבָל כְּשֶׁבּוֹנֶה בְּלא שֵׂכֶל, אֲזַי מַזִּיק לוֹ וְעַל כֵּן מִתְמַסְכֵּן, כִּי זֶה עָנְשׁוֹ עַל שֶׁפָּגַם בַּחָכְמָה כִּי הָיָה רָאוּי לוֹ לִבְנוֹת הַבַּיִת בְּחָכְמָה כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן עָנְשׁוֹ שֶׁמִּתְמַסְכֵּן... מַתְחֶלֶת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּרֵאשִׁית, בְּחִינוֹת בַּיִת הַיְנוּ בֵּית דִּבְרֵאשִׁית".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, רסו)

בבניית בית טמונה אמירה עמוקה והיא "שלא כל דבר נכנס". בניינים גדולים ומפוארים עם חוכמות ושיטות עבודה יכולים לקום ובהם סוכני מכירות, מנהלי עבודה, מזכירות, יועצים פיננסיים, כולם עתירי ניסיון, "משופשפים" היטב וכולם מגויסים למטרתם. אך היכן מקור יניקתם של כל אלה? האם ממקור הטוב והישר? האם מהרצון להשפיע טוב ולתת או שמא רק מתוך הרצון למכור ולהרוויח?

בתוך כל אחד מאיתנו יש גם צד בהמי ויצרי, חומרי וקטנוני. את ה"בהמה" הזו שקיימת בנו צריך לדעת לשים במקומה הנכון. יש לומר לה "לא כל דבר נכנס". יש לבנות קירות ומחיצות כדי שה"בהמות" לא תתפזרנה, ולא תיגררנה אחר פיתויי החוץ. יש לביית אותן, לשים אותן במקומן הנכון ולבנות להן בית.

אומר לנו רבי נחמן, שהתורה המתחילה במילה "בראשית", מתחילה באות בי"ת - המרמזת לבית. כבסיס לכל דבריה, התורה בונה קודם כל בית, מציבה קירות וכתלים, ללמדך שכל דברה מעתה, הוא מתוך סירוב לקבל את העולם כפי שהוא ומתוך החלטה לברור את הטוב מבין מרכיביו - לא כל דבר הולך, לא כל דבר נכנס.

התורה היא אמירת לאו - אמירה השוללת את המציאות אבל השלילה נעשית למען חיוב אחר. אם תסתכל על המציאות כמות שהיא, לא תראה את התורה. כדי לראותה יש להיכנס אל מפתנה. התורה היא סוג של בית, וזר לא יבין את שפתה והרגליה. רק מתוך הנאמנות שבתוך הבית אפשר לשמוע את השאלה הגדולה שעליה התורה עונה כל הזמן: "ממה אתה יונק, מה מחייה אותך ומה מקור חיותך?" התורה באה ללמד אותנו איך לינוק מריבונו של עולם, איך ליצור בית שמחבר ומקשר אותך וגם מזכיר לך בכל עת ורגע את ה'. התורה היא בית, וככזו היא מכוונת אותנו איך לסדר את הבית הזה, כיצד לסדר את עולמנו, מה אסור ומה מותר, היכן לשים את הקירות שמהם אסור לזוז והיכן לפתוח בהם פתח וחלון.

רבי נחמן יודע שמי שבונה בית נכנס לצמצומים, כמו שאמרו חז"ל (סוטה יא, א): "כָּל הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן מִתְמַסְכֵּן", וכפי שנוכחנו לדעת, בניית כתלים וקירות משמעה צמצום של המציאות. על האדם לדעת שהכוחות הבהמיים/יצריים, שניתנו לו לצרכיו הנמוכים אך הלגיטימיים, מוגבלים והשפע עבורם קצוב. שימוש מופרז ולא מכוון בהם, בא על חשבון הכוחות שלמענם נבראנו. צריך האדם לבחור בטוב, בנכון ובישר זה עיקר תיקונו של האדם בעולמו. אם מחוץ לבית אתה מתנהג כמו בהמה, אל תתפלא שבביתך אין לך כוחות לשאת בעול. אם העבודה שלך מונעת באמצעות כוח, שררה או תאוות בצע, אל תתפלא שבביתך שלך כשאתה זקוק לכוחות אלה, הם אוזלים מהר ולך אין כוח אפילו לשטוף צלחת.

אומר לנו רבי נחמן: "כִּי צָרִיך לִבְנוֹת הַבַּיִת בְּחָכְמָה וָשֵׂכֶל" - אל תגור בחוץ ואל תשוטט בחוץ כבהמה לוחכת עשב. הרגש אחראי על סביבתך, תחום בה גבולות וגדרים וקבע מה ייכנס ומה לא. צריך לדעת "מה לא" כדי שגם ל"מה כן" יהיה תוקף. נהג כבעל הבית בעולמך הפנימי. זכור! התורה מתחילה באות בי"ת, ללמדנו שזה עיקר מגמתה. ה' רוצה לשכון בביתך, הוא רוצה דירה בתחתונים - אצלך בבית.

הרב דן האוזר, מהספר: "על קצה בהונות ההוויה - לעומק תורותיו של רבי נחמן"