" 'בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיך מַלְכוּתֵהּ'. מַלְכוּת הוּא בְּחִינַת כָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'כְּבוֹד מַלְכוּתְך יאמְרוּ'... וּכְשֶׁהָאָדָם מִסְתַּפֵּק וּמִתְרַצֶּה בִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך רַק כְּמוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַך רוֹצֶה אֲזַי 'מַמְלִיך מַלְכוּתֵהּ'... כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת הוּא מֵהָרָצוֹן כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁרוֹצֶה הָאָדָם אֵיזֶה רָצוֹן אַחֵר חוּץ מֵרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה מַלְכוּת אֲחֵרִים שֶׁל הָעַכּוּ"ם וּכְפִי הָרָצוֹן הָאַחֵר כֵּן נַעֲשֶׂה אֵיזֶה מַלְכוּת לְאֵיזֶה עַכּוּ"ם. כִּי צָרִיך הָאָדָם לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ לְגַמְרֵי נֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם רָצוֹן אַחֵר, רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך"

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קעז)

נניח שמישהו ישאל אותך "האם אתה מוכן ורוצה לעשות רצון ה', רק כי ה' רוצה זאת בלי חוכמות ואידאולוגיות", מה תגיד על כך? לכאורה אין פשוט מזה, שהרי היהדות כולה עומדת על בסיס ההיענות של היהודי לרצון ה'. אולם האם הדבר באמת פשוט כל כך? האם באמת ברור לך שכאשר ידחקו אותך אל הקיר, גם אתה תענה "נעשה ונשמע"?

נאמר בזוהר (ויחי רלח): "המלכות לית ליה מגרמא כלום" - המלכות דלה וענייה מפני שכל עניינה של המלכות תלוי בעם שיקבל  את עול מלכותה. "המלכות הענייה" הפוכה לגמרי מדמות המלך כפי שהיא מצטיירת בעינינו. אומנם, רוב המלכים משתמשים בכוחנות או בחנופה על מנת "לשכנע" את העם לסור למלכותם, אך מלכות כזו איננה אמיתית. זוהי מלכות רודנית ועריצה שגם לא תחזיק מעמד במבחן הנאמנות. משום שאיננה נובעת מעומק "הרצון" - אין בה ממש.

רודן שכזה שרוצה "למלוך" על המציאות שסביבו מצוי בכל אחד מאיתנו, ומצפה מהמציאות שתיענה ל"רצונו".

לעומת זאת, מלכות אמיתית מוכנה לקבל את דלותה ועוניה ולא תרדוף אחר עושר חיצוני, ובהקבלה מלך כזה שמצוי בתוכנו, יהיה מלך אמיתי, בן חורין, אם יקבל את עצמו, את מגבלותיו שלו - את ה"אני" שלו. כל משענת אחרת גובה מחיר מן ה"אני" - מחיר התלות בדבר חיצוני. אם חלילה האדם רודף אחר החיצוניות, הוא עוקד את הפנימיות שלו לחוקי החוץ וכך מאבד את חירותו ופנימיותו.

מלכות אמת לא נלקחת בכוח כי אם "נאצלת" מתוך כוחה הפנימי - רבי נחמן בא ואומר לנו שגם מלכות ה' עוברת דרך ערוץ התקשורת הזה - מלכות ה' חפה מכל כוחנות או חנפנות ומחכה בסבלנות אין סופית לכבוד שיבוא מרצונו החופשי של האדם.

אמונתו של האדם היא הכבוד הזה ואין כבוד גדול לה' יותר מאשר ההיענות וההיעתרות החופשית של האדם למלכות ה'.

רבי נחמן, יורד אלינו אל המקום שבו אנו נמצאים, אל הדרגה שלנו, במטרה לראות האם אנחנו יכולים להמליך את ה', וכך דבריו: "וּכְשֶׁהָאָדָם מִסְתַּפֵּק וּמִתְרַצֶּה בִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך רַק כְּמוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַך רוֹצֶה אֲזַי 'מַמְלִיך מַלְכוּתֵהּ', כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת מֵהָרָצוֹן".

במצב המורכב הזה מוצא רבי נחמן צורך להזהיר כדי שנדע שכל רצון אחר נותן כוח ומלכות לעכו"ם: "אֲבָל כְּשֶׁרוֹצֶה הָאָדָם אֵיזֶה רָצוֹן אַחֵר חוּץ מֵרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה מַלְכוּת אֲחֵרִים שֶׁל הָעַכּוּ"ם" - ומי הם אותם מלכי עכו"ם? הרי הם אותם מלכים עריצים שבתוכנו - מלכים שאין להם ביטול ואין להם חירות והם תלויים בכבוד ובעושר חיצוני - ומרחיקים אותנו מעצמנו ומה' גם יחד.

הרב דן האוזר, מהספר: "על קצה בהונות ההוויה - לעומק תורותיו של רבי נחמן"