"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ... לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִישָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק"

(בראשית כד, ב-ד)

אין לך דבר הקובע את גורל חייו של היחיד כזיווגו, ואין לך דבר הקובע את גורל חייה של אומה כקביעת ההנהגה.

גם לגבי זיווגו של אדם וגם לגבי קביעת הנהגה, מצינו שהדברים מוכרעים משמיים.

לגבי זיווגו של אדם, נאמר במסכת מועד קטן (יח, ב): "מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים – מה' אשה לאיש", ועוד שנינו במסכת סוטה (ב, עב): "ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני".

לגבי קביעת הנהגה, נאמר במסכת ברכות (נח, א): "אפילו ריש גרגיתא (הממונה על החופרין חפירות – רש"י), מן שמיא מנו ליה". אם הממונה על חופרי חפירות נקבע משמיים, קל וחומר שהנהגה של עם נקבעת משמיים.

עיקר סיפור פרשת חיי שרה - סיפור שידוכו של יצחק.

עיקר סיפור ההפטרה של פרשת חיי שרה (מל"א א, א-לא) - סיפור קביעת היורש, המלך הממשיך, שאחרי דוד המלך.

והנה גם בפרשה וגם בהפטרה, אין בני האדם נשענים על הבטחה שמימית, אלא פועלים ככל שבידם כדי להשיג את שנראה להם חיוני וטוב. אברהם שולח את נאמן ביתו, אליעזר, עד למרחוק כדי למצוא את המתאימה ליצחק בנו, ואפילו שהוא אומר לו (בראשית כד, ז): "ה' אֱלֹקי הַשָּׁמַיִם... הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם", אין זה פוטר את אברהם אבינו מהשתדלות ועשייה.

כיוצא בזה, מצינו בהפטרה. לגבי יורשו של דוד במלכות מצינו הבטחה מפורשת, שנמסר לדוד בשליחות ה', אותה משמיע דוד לשלמה בנו (דבהי"א כב, ט-י): "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו. הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם".

ודאי היה דבר ה' זה ידוע לנתן הנביא, ואפשר שהוא עצמו ניבא את הדברים בשעתו. אך כאשר נתן הנביא ראה שאדוניהו, בנו של דוד, שאף למלוכה, אין הוא יושב בשקט ובוטח בהבטחה האלוקית, אלא הוא פועל במלוא עוצמתו, על מנת ששלמה הוא שיקבל את המלכות.

מסתבר, שדווקא עובדת היותו מודע ל"תוכנית האלוקית', נוסכת בנתן הנביא עוז ומרץ ליזום ולעשות, כדי לממש את התוכנית. להיות פועל עם א-ל.

על כל הבריאה נאמר: "וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב", רק ביצירת האדם לא נאמר "וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב", מדוע?

מבאר "כלי יקר" (רבי שלמה אפרים מלונטשיץ):

"ועיקר שלימותו תלוי בחריצות השתדלותו וטוב בחירתו... שלא יטעה האדם בעצמו לאמור, שבלא יגיעה ועמל יבוא לידי שלימותו אשר כבר נוצר עמו... כי אין הדבר כן, אלא הכל תלוי בפועל כפיו... ומטעם זה לא נאמר ביצירת האדם 'וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב', לפי שביצירתו עדיין לא ניכר מה טובו ומה יופיו".

התקדמותו של האדם תלויה בחריצותו ובהשתדלותו. עלול האדם לחשוב שמעלתו מובטחת לו מרגע יצירתו. אך התורה מבהירה שאכן יש יתרון לאדם ביצירתו, אך היתרון הוא רק בכוח, ומטעם זה לא נאמר ביצירת האדם "וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב" - בעת יצירתו של האדם הוא אינו "טוֹב", בפועל הוא צריך "יגיעה ועמל" כדי להגיע לשלמותו ולהיות טוב.

הרב יהודה שביב, מהספר: "בין הפטרה לפרשה"

הרב כרמיאל כהן, מהאתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il