"תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני" (בראשית כג,ד). '"ואתן לך ארץ חמדה" (ירמיה ג יט). ארץ שנתחמדו לה אבות העולם. אברהם, שנאמר "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" (בראשית יב ט), וכן הוא אומר "גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם" (שם כג ד). ויצחק, אף הוא נתחמדה לה, כשהיה מסתלק מן העולם, מה אמר לבניו? "קברו אותי אל אבותי אל שדה עפרון בן צוחר החתי". [אף הקב"ה מחבבה לפני יצחק, "גור בארץ הזאת" וגו' (שם כו ג)]. ויעקב כך הוא מצוה: "בקברי אשר כריתי לי בארץ" וגו' (שם נ ה)' וכו' (תנחומא בובר, הוספה “שלח” טז,א). המדרש בא להדגים את חמדת א"י של האבות, אולם תמוה שהביא (ביצחק ויעקב [וכן אחד הפס' באברהם]) פס' שמדברים על קבורתם, וכי לא יכל להביא ראיות אחרות?! בפשטות נראה שזה כעין הדרשה שמובאת בשמו"ר: 'ד"א "ארץ חמדה". רבנין אמרי: ארץ שנחמדו לה אבות העולם, אברהם שנאמר (בראשית יב, א): "לך לך מארצך", יצחק (שם כו, ג) "גור בארץ הזאת", יעקב (שם מז, ל) "ונשאתני ממצרים". ולמה הם מתחמדים לה? אמר רשב"ל: מפני שהם חיים תחלה לימות המשיח' (שמו"ר לב,ב). לפי זה מובן מדוע הביא התנחומא פס' על קבורה, כדי להדגיש שזו היתה הסיבה שחמדו את הארץ, שהם קמים תחילה בתחיית המתים. נראה שלמד זאת ממה שמובא בפס': ”ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה" וגו' (ירמיהו ג,יט). '"ואנכי אמרתי" – מתחילה כשלקחתיך לי לעם אמרתי בלבי באיזה ענין אשימך בין הבנים, ודומה להם. ר"ל: להיות דומים למלאכי מעלה הנקראים בני אלהים, כמ"ש "ויבואו בני האלהים" (איוב א). "ואתן לך" – ולזה נתתי לך ארץ חמדה נחלה מפוארה לכל צבאות הגוים, כי כולם משתוקקים ומתאוים לה ומפארים אותה. על כי הוא מקום השראת השכינה, והוא מבוא גדול לירא את ה' להיות כמלאכי מעלה' (מצודות). לכן למד ברמז שלא רק הכוונה שכאן כעין מלאכים, אלא יש רמז לאחר הפטירה, שאז האדם ממש כמלאך של מעלה. אולם תמוה, מדוע לא אמר כפשטות, שבא"י יש שכינה המביאה ליראת ה', ולכן האנשים שבה כעין במעמד של מלאכי מעלה (כמו שפירש המצודות)? נראה שגם המדרש התכוון לזה, ומה שאומר על תחיית המתים, זה בדיוק העניין, שאדם הוא במדרגה יותר ממלאך, ולכן הביא דווקא את עניין הקבורה בא"י שמשפיע בתחיית המתים, שזה מראה כמה האדם התקדש עד שאפילו קם תחילה בתחיית המתים, שזה ביטוי של ההיות האדם כמלאך של מעלה, ויותר ממנו. אולי בא גם לרמז שצדיקים נקראים חיים גם במיתתם (' … צדיקים שבמיתתן נקראו חיים' וכו' [ברכות יח,א]), שדבר זה מתגלה במיוחד בתחיית המתים, שהצדיקים קשורים לחיים גם במיתתם, ולכן יקומו לתחיה – לחיים ממש. זהו מעלת הקדושה של א"י: 'עשרה נקראו חיים: הקדוש ברוך הוא (ירמיה י) "וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים". תורה נקראת חיים, שנאמר (משלי ג) "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". ישראל נקראו חיים, שנאמר (דברים ד) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום". צדיק נקרא חיים, שנאמר (משלי יא) "פרי צדיק עץ חיים" ... ארץ ישראל נקראת חיים, שנאמר (יחזקאל כו ) "ונתתי צבי בארץ חיים"' וכו' (אבות דר"נ לד,יא). א"י נקראת חיים כמו הקב"ה וכמו התורה ובנ"י והצדיק, שהחיים האמיתים זהו קשר לה', לכן בנ"י במהותם קשורים לקב"ה, וזה מתגלה בחיצוניות ע"י קיום התורה, שכך נראים צדיקים, וזה במיוחד בא"י שהיא מקום התורה והמצוות (ספרי "עקב", מג), ולכן אף היא חיים. לכן האבות רצו בא"י, שהיא מקום השכינה והקדושה, שלכן קשורים לחיים של אמת, של דבקות בה', ולכן גם יקומו בתחיית המתים בתחילה, בשל גילוי מעלת החיים שבהם. לכן נראה גם שנרמז במה שהפס' אומר "ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי", שמחבר את א"י עם היותה ארץ הצבי, ואמרו חז"ל: '.. אמר ליה: (ירמיהו ג, יט) "ארץ צבי" כתיב בה, מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה גמדא' (גיטין נז,א). שזה מרמז על השכינה שמתגלה בבנ"י במקום הקודש, שלכן יש התרווחות, כעין הנאמר על המקדש: 'עומדים צפופים ומשתחוים רווחים' (משנה אבות ה,ה). המקדש כעין קשור בעוה"ב, שלכן הכהנים היו אומרים בברכת כהנים שבמקדש את השם ככתבו (משנה סוטה ז,ו), כעין לעתיד לבא שיאמר ככתבו (פסחים נ,א). לכן ראה בזה המדרש רמז למעלת א"י שהיא קשורה בשכינה, ויש לזה גילוי בלעתיד לבא, כעין המקדש שקשור בלעתיד לבא. זה מה שהאבות חמדו, לא רק הקבורה בה (רק כדי שיקומו ראשונים), אלא החיבור למעלת הקדושה שבה, שדרכה מתקנים את כל העולם, כאן עיקר תיקון העולם להשראת השכינה, עד התיקון השלם לעתיד לבא, שאז תהיה תחיית המתים, והם יקומו ראשונים בשל קשרם לתיקון העולם בצורה עיקרית יותר מאחרים.