'עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש: לא הפילה אשה מריח בשר הקדש, ולא הסריח בשר הקדש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא ארע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים' (אבות ה,ה). בבית המקדש נעשו עשרה ניסים, המספר עשר מסמל שלמות, כך שזהו כרמז על שלמות הטוב בבית המקדש, בזכות השכינה ששם. אולם מדוע דווקא עשרת הדברים האלו? אולי זה כנגד עשרה דברים שנקראים חיים, שחיים אמיתים זהו מקשר לשכינה וקדושה (שלכן צדיקים נקראים גם במיתתם חיים, ואילו רשעים נקראים מתים גם בחייהם [ברכות יח,א-ב]). נאמרו עשרה דברים שהם נקראים חיים: 'עשרה נקראו חיים: הקדוש ברוך הוא, (ירמיה י) "וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים". תורה נקראת חיים, שנאמר (משלי ג) "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". ישראל נקראו חיים, שנאמר (דברים ד) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום". צדיק נקרא חיים, שנאמר (משלי יא) "פרי צדיק עץ חיים". גן עדן נקרא חיים, שנאמר (תהלים קטז) "אתהלך לפני ה' בארצות החיים". עץ נקרא חיים, שנאמר (בראשית ב) "ועץ החיים בתוך הגן". ארץ ישראל נקראת חיים, שנאמר (יחזקאל כו) "ונתתי צבי בארץ חיים". גמילות חסדים נקרא חיים, שנאמר (תהלים סג) "כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך". חכם נקרא חיים, שנאמר (משלי יג) "תורת חכם מקור חיים". מים נקראו חיים, שנאמר (זכריה יד) "ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים"' (אבות דר"נ לד,יא). לכן נראה שבמקדש שהוא מקום השראת השכינה, שם מתגלים דברים כנגד העשרה שנקראו חיים, כרמז לשכינה ולקדושה. 1. 'לא הפילה אשה מריח בשר הקדש', זה כנגד הקב"ה, כיון שלידה זה רק ביד ה': 'אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן ... ומפתח של חיה' וכו' (תענית ב,א). 2. 'ולא הסריח בשר הקדש מעולם', זה כנגד התורה, כיון שהתורה כנגד הקרבנות: 'אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא ז, לז) "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם"? כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת ואשם. אמר רבא: האי לעולה למנחה? עולה ומנחה מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה, ולא חטאת, ולא מנחה, ולא אשם' (מנחות קי,א). 3. 'ולא נראה זבוב בבית המטבחים' זה כנגד ישראל, שבמהותנו אנו קדושים (שלכן נקראים חיים בשל דבקותנו בה', כמו שנאמר בפס' שמובא: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום"), ומצינו אצל אלישע: '"קדוש הוא", מנא ידעה? רב ושמואל. חד אמר: שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו, וחד אמר: סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו' (ברכות י,ב). 4. 'ולא ארע קרי לכהן גדול ביום הכפורים', זה כנגד הצדיק, כיון שהכה"ג הוא האיש הקדוש שנבחר מתוך בנ”י, ולכן מרמז על הצדיק (וכמו אצל אלישע, שהאשה אמרה שהוא צדיק כיון שלא ראתה קרי על סדינו). 5. 'ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה', זה כנגד גן עדן, שבבריאה אדם הראשון היה בגן עדן, ולא ירדו גשם (על הצומח) עד שהתפלל ('… מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע, עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים, וירדו גשמים וצמחו' וכו' [חולין ס,ב]), ולכן כאן זה גשמים על עצי המערכה. 6. 'ולא נצחה הרוח את עמוד העשן' זה כנגד עץ, כיון שעץ עולה ישר כלפי מעלה, כמו עמוד העשן שעלה ישר כלפי מעלה. 7. 'ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים', זה כנגד ארץ ישראל, כיון ש'ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות' (משנה כלים א,ו) [אמנם לחם הפנים בא גם מחו”ל, אולם כיון שהעומר ושתי הלחם מייצגים את א”י, אז גם הוא שבא מתבואה ולא נפסל, כעין טפל להם כנגד א”י. וכן לחם הפנים זה ניתן בשבת, ולכן מזכיר את הארץ, שגם בה יש דין של שבת – שבת הארץ]. 8. 'עומדים צפופים ומשתחוים רווחים', זה כנגד גמילות חסדים, שכעין המקום נעשה מרווח ע"י גמ"ח שה' עושה לנו. 9. 'ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם' זה כנגד חכם, כעין הסיפור 'ת"ר: מעשה במקום אחד שהיה ערוד, והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו. הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו, ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית' (ברכות לג,א). 10. 'ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים', זה כנגד המים, שעליהם נאמר: "ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים", וכן מים זזים ולא לוחצים, כעין שאין צפיפות בירושלים. [אולי עשרה נקראו חיים, כנגד עשרת הדברות: כנגד “אנכי" זה הקב"ה, שהוא ה' אלוקינו. כנגד “לא יהיה" זה התורה, שהיא ההיפך מע"ז (הוריות ח,א). כנגד “לא תשא" זה בנ"י, שלא נשא את שם ה' לשווא. כנגד "זכור" זה צדיק – קדוש: “אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם" (שמות לא,יג). כנגד “כבד" זה גן עדן, כרמז להורים, שהתחיל מאדם הראשון שהיה בגן עדן. כנגד “לא תרצח" זה עץ החיים, שמביא חיים, ההיפך מעץ הדעת שהביא מיתה לעולם. כנגד “לא תנאף" זה א"י, שהאומות כאן היו מושחתות בעריות (ויקרא כ,כג). כנגד "לא תגנוב" זה גמ"ח, שעוזר ונותן לאדם אחר, ההיפך הגמור מגניבה. כנגד "לא תענה" זה חכם, שהוא כעין הצד של הדיינים, שמבררים את האמת, ומונעים מלשקר בבי"ד. כנגד “לא תחמוד" זה מים, שאין להם שווי, ולכן אדם לא חומד אותם].