המאבק שהיה בין יעקב אבינו ע"ה לבין המלאך שרו של עשו.....!

וירא כי לא יכול לו..... !   ויגע בכף יריכו....!

וירא = פירוש, שהמלאך ראה בראיה ברורה שלא יוכל ל............!

כי לא יכול = דהיינו שהמלאך ידע והרגיש שלא יוכל בשום פנים ואופן להפריע ליעקב אבינו ע"ה ולנתקו מאוהלה של תורה , שהרי ידוע שיעקב אבינו ע"ה היה יושב ועוסק בתורה במסירות נפש עצומה עד כלות הנפש . שהרי אליפז בנו של עשו רדף אחרי יעקב אבינו ע"ה ונטל ממנו את כל ממונו והשאירו חסר כל, ואעפ"כ הלך יעקב אבינו ע"ה ונטמן בבית מדרשם של שם ועבר , ארבע עשרה שנה למרות היותו עני וחסר כל. ועוד שלא שכב על מיטה כל אותן שנים, ובזה הראה את מסירות הנפש העצומה שהיתה לו ללימוד תורה, וקיים בעצמו פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, וכן אמרו חז"ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, וכן אנו מוצאים בהלל הזקן , וברבי חנינא בן דוסא, וברבי אליעזר בן הורקנוס , וברבי עקיבא , וברבי יוחנן , וברבי שמעון אחי עזריה , ורב חסדא , ורבא , ועוד ..........!

ויגע = מלשון עייפות ויגיעה כמו שנאמר ואתה עייף ויגע וגו' ובנגיעה זו נתכוין המלאך ליגע ולעייף ולהתיש את כוחו ע"י .........!

בכף יריכו = דהיינו בכף יד יוצאי יריכו ...  שהצליח המלאך לפגוע בגיד הנשה שהוא הממון הנמצא בירך שהם העשירים , וגרם שיעקב אבינו ע"ה יהיה צולע על יריכו ר"ל אם אין תורה אין קמח , ואם אין קמח אין תורה , דהיינו שהלומדים צריכים שתי רגלים רגל התורה ורגל הקמח , ואם התמכין דאורייתא מחסרים ללומדים מהקמח הרי שרגל הקמח קצרה מרגל התורה ועי"כ הלומד צולע מאחר ורגל התורה ארוכה מאחר והלומד מפנה את כל חייו לתורה , ורגל הקמח קצרה מאחר ותומך מצמצם ולא יהיב כדמבעי ליה למיהב ,

ואם אנחנו מקבילים את האמור הנ"ל לתקופת זמנינו.......!

ונאמר ! שיעקב אבינו ע"ה, אלו התשב"ר, ובחורי הישיבות, האברכים, והת"ח בני ימינו שטעמו טעמה של תורה שאי אפשר בשום פנים ואופן לנתקם משולחן הלימודים שבאוהלה של תורה ,

ואילו מה שהמלאך נגע ופגע בגיד הנשה שביריכו, הכוונה בזה שהצליח להחליש את התמכין דאורייתא דהיינו את העשירים שמחזיקים את כל לומדי התורה הנ"ל שתורתם אומנותם שהירך, וגיד הנשה שבאדם, מסמלים את החוזק, והעמידה על הרגלים, והם הם החוסן הכלכלי, המעמיד את האדם על רגליו, כמאמר חז"ל על יששכר שהיו עוסקים בתורה תדיר, ואילו זבולון היה מפרנס ליששכר,

והוא יעקב אבינו ע"ה צולע על יריכו לא נפל אלא התאמץ לעמוד והיה צולע על יריכו דהיינו שאע"פ שהמלאך החליש את התמכין דאורייתא שהם העשירים שיהיו עייפים ויגעים ויקשה עליהם מלתמוך בלומדי התורה הקדושה ,

וכוונת המלאך בזה היתה להחליש את הקול קול יעקב ע"מ להגביר את הידים ידי עשו ועי"כ להגביר עשו על יעקב , אלא שיעקב אבינו ע"ה התאמץ והיה צולע על יריכו , וכיון שראה הקב"ה את המאמץ של יעקב אבינו ע"ה שפתח פתח כחודו של מחט פתח לו פתח כפתחו של אולם והזריח לו את השמש ע"מ לרפאותו כדכתיב שמש מרפא בכנפיה וגו' , וע"י זה שהתחזק יעקב אבינו ע"ה נתן בזה כח לכל לומדי התורה לכל הדורות הבאים אחריו ואע"פ שהם יהיו צולעים יהיה בהם כח להמשיך ולא עוד אלא שהקב"ה יזריח להם שמש מרפא בכנפיה וירפאם ורפואה זו של הפרנסה היא וחתומה ואי אפשר להבינה ורמז לזה מפרשת "ויחי יעקב" שאמרו חז"ל שפרשה זו סתומה דהיינו שחיי יעקב בפרנסה סתומה ולא על דרך הטבע .