"וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך. ושמעת בקול ה' אלקיך ועשית את מצותו ואת חקיו אשר אנכי מצוך היום" (דברים כז,ט-י). 'ועוד פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש: (דברים כז, ט) "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם", וכי אותו היום נתנה תורה לישראל?! והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה! אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. אמר ר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו: תדע, שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית, וערב אחד אינו קורא, דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם. "הסכת" עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה. כדר' יוסי ברבי חנינא, דאמר ר' יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב (ירמיהו נ, לו) "חרב על הבדים ונואלו"? חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים, שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה. ולא עוד אלא שמטפשים, כתיב הכא "ונואלו" וכתיב התם (במדבר יב, יא) "אשר נואלנו". ולא עוד אלא שחוטאים, שנאמר "ואשר חטאנו". איבעית אימא מהכא: (ישעיהו יט, יג) "נואלו שרי צוען". דבר אחר: "הסכת ושמע ישראל" כתתו עצמכם על דברי תורה, כדאמר ריש לקיש. דאמר ריש לקיש: מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה? שנאמר (במדבר יט, יד) "זאת התורה אדם כי ימות באהל". דבר אחר: "הסכת ושמע ישראל" הס ואחר כך כתת, כדרבא. דאמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה, ואחר כך יהגה' (ברכות סג,ב). נראה שדרשו להעשות כתות ללימוד תורה, כיון שהפס' מתחיל שמי שאמר זאת זה משה והלוים, כעין רמז שאת התורה יש ללמוד בקבוצות ולא ביחיד. (ולמדו שזה קשור לתורה, ש"היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך", שנעשים יחד לעם לה', שזה ע"י חיבור התורה לכלל בנ"י. וכן בשל שנאמר מיד "ושמעת.. אשר אנכי מצווך היום", שלמדו לשמוע לתורה שנתנה בסיני. וכן קודם דובר על התורה "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" [פס' ח]). שהתורה נקנית בחבורה, ע"י קבוצה מאוחדת, כעין שנאמר כאן בלשון יחיד לכל בנ"י, כקבוצה אחת. אולם אין הכוונה רק ללמוד בקבוצה, שזה אמנם חשוב, אלא העיקר הוא לברר את התורה ביחד, כשכל אחד מבין בדעתו ומקשה ומתרץ, וע"י כך מתבררת התורה. שזה נעשה ע"י מלחמתה של תורה (כדברי חז"ל על לימוד: 'מאי "את אויבים בשער"? אמר רבי חייא בר אבא: אפי' האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה. ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר (במדבר כא, יד) "את והב בסופה", אל תקרי בסופה אלא בסופה' [קידושין ל,ב]), זהו שגם דרשו לכתת מלשון פצע ('כתתו עצמכם – ודרשי נמי הס כמו עשה, עשו עצמכם כתותים, להצטער על דברי תורה' [רש"י]), שזהו כעין להמית עצמו על דברי תורה, שזה מרמז לעניין מלחמתה של תורה (וכמו שמובא בקידושין שנעשים אויבים, שנלחמים מלחמה ביניהם, שהרי הפס' עליו דרשו הוא "לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער" [תהלים קכז,ה]), שמתווכחים ומחדדים ומבררים את התורה. אולם אין זה חכמה להתווכח כשאינו יודע אלא סתם זורק מיד רעיונות. אלא קודם יש ללמוד, ואח"כ לברר ולהתווכח. זהו שגם דרשו 'הס ואח"כ כתת', שקודם ילמד ואח"כ יהגה. כיון שרק כך יכול ללמוד כראוי ולברר העניין, 'הס ואחר כך כתת – שתוק, כמו "ויהס כלב" (במדבר יג), שתוק והאזן לשמועתך עד שתהא שגורה בפיך, ואף על פי שאינה מיושבת לך, ואחר כך כתתנה והקשה עליה מה שיש לך להקשות, ותרץ תרוצין עד שתתיישב לך' (רש"י). וכעין שמובא בגמ' בסנהדרין: '(משלי כד, ו) "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה". א"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן: במי אתה מוצא מלחמתה של תורה? במי שיש בידו חבילות של משנה. קרי רב יוסף אנפשיה: (משלי יד, ד) "ורב תבואות בכח שור”' (סנהדרין מב,א). 'מלחמתה של תורה – הוריותיה, ולעמוד על בוריה, ועל עיקרה. לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא, ולא למד משניות וברייתות הרבה. כי מהיכן יתגלה הסוד? אלא בבעל משניות הרבה, שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת, או אם יקשה לו דבר על דבר יבין מתוך משניות הרבה שבידו, הא מני פלוני היא ששמענוהו במקום אחר אומר כך' (רש"י). כך שכדי לברר כראוי צריך גם לדעת הרבה. ויחד עם זה צריך להיות בדבקות בתורה, ללמוד תורה מתוך מורא ואהבה והרבה יראת שמים, שרק ככה יכול ללמוד כראוי ולכוון לאמת, ולא יבוא ח"ו לעוות (כמו שלפעמים רואים דברים מעוותים, שאנשים כותבים זוועות, ומביאים כאילו שזה מהתורה). זהו שהתורה חביבה מאוד על האדם כיום נתינה מסיני, שזהו אהבת תורה, וגם יראה גדולה ממעלת התורה, כמו היראה במעמד מתן תורה ("ויחרד כל העם” [שמות יט,טז]). ולכן גם מדמים לק"ש, שזהו קבלת עול מלכות שמים, שצריך גם הרבה יראת שמים.