'רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. ר' יודן בריה דר' אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דר' אבהו: ולא פליגי, חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו דמר ר' יודן בריה דר' אייבו: עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאים רדי. געת תורתיה קומוי, עבר חד ערביי ושמע קלה. א"ל: בר יודאי, בר יודאי, שרי תורך ושרי קנקנך, דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות. א"ל: בר יודאי, בר יודאי, קטור תוריך, וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא. א"ל: מה שמיה? מנחם. א"ל: ומה שמיה דאבוי? א"ל: חזקיה. א"ל: מן הן הוא? א"ל: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי, וזבין קנקנוי, ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, והוה עייל קרייה ונפקא. קרייה עד דעל לההוא קרתא, והויין כל נשייא זבנן, ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם, איתיי זובנין לברך. אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. א"ל: רחיציא אנן, דברגליה חריב, וברגליה מתבניי. א"ל: לית לי פריטין. א"ל: והוא מה איכפת ליה, איתיי זובנין ליה, אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? א"ל: מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי, וחטפיניה מן ידיי' וכו' (ירושלמי ברכות ב,ד). [הסיפור הזה מובא בשינויים קלים באיכ"ר א,נא]. היר' הביא זאת כדי לומר ששמו של המשיח הוא מנחם, אבל עיקר הסיפור בא לומר שבחורבן נולד המשיח, שהחורבן הוא שורש המשיח, כמו שמובא מיד בהמשך: 'א"ר בון: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה, ולא מקרא מלא הוא? (ישעיהו י לד) "וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל"; מה כתיב בתריה (ישעיהו יא א) "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי"'. (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה' 'התעניות ייהפכו לימים טובים' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). אולם כיון שחז"ל מביאים עוד פרטים בסיפור הזה, נראה שיש כאן רמזים על תהליך הגאולה שבדורנו. שורש הסיפור נעוץ בכך שאותו יהודי חרש (שאז געה שורו), כך נראה רמז שתחילת התהליך של הגאולה מתחיל בהקמת הארץ משממונה, כעין הנאמר: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). כך תחילת חזרתנו לארץ החלה בהקמת יישובים והפרחת השממה. הערבי אמר לו על הצמד והמחרשה (שיסיר ואח"כ אמר שיחזיר) בעקבות הגעיה פעמיים של השור, נראה שזה רומז לכך שיהיו בתהליך הגאולה פעמיים שלטון זר, שמכביד עולו עלינו, כמו שהצמד הוא עול על השור, והמחרשה פוצעת את האדמה. בפעם הראשונה זה חורבן, ובפעם השניה זה שנולד המשיח, שכך בתחילה היו כאן הטורקים, שלא רצו שנקים את הארץ, וזהו כחורבן, ואח"כ היו הבריטים שנתנה להם הארץ כדי שיהיו אפוטרופוס עד שהארץ תינתן לנו, ולכן זהו כהולדת המשיח, ההתחלה שאח"כ יתגלה בגלוי המשיח כשיגדל. השור געה, ששור כעין רומז לממלכות ששלטו כאן, שהם היו אימפריות, לכן זהו שור, כרמז לכוח חזק כשור (וכן אותיות 'רוש', שנשמע כמו 'ראש' שהיו אימפריות כראש ששולט על העולם). כמו כן רומז לעגלה במזלות, שכל העולם עומד בין עגלה לעקרב (פסחים צד,א), והעגלה בצפון (שם ברש"י ד"ה 'בין'). שכך אלו היו אימפריות ששלטו בחלקי עולם גדולים (שזהו כעין על כל הישוב בעולם), ושניהם (טורקיה ואנגליה) נמצאים צפונית לא"י. לכן השור שגועה וכאומר על המציאות, ושלכן יש לזה השפעה על המציאות (כמו שאמר לו הערבי מה לעשות), זהו כמו מה שאותם אימפריות אמרו לנו כביכול מה לעשות. מי שמדבר עם היהודי זהו ערבי, כרמז שיהיה דין ודברים על א"י מול הערבים. שמו של המשיח מנחם, כרמז שהעליות באו בעקבות הצרות שהיו בחו"ל, ולכן זהו כעין מנחם על מה שנעשה להם, שלכן עלו לארץ. שמו של אביו הוא חזקיה, שכדי לשרוד בארץ, שהתנאים אז היו קשים מאוד, היו צריכים להתחזק מאוד (חזקיה מלשון חוזק). המקום שבו היה התינוק הוא בית לחם בירת המלכות, נראה שרומז לכך שאומות העולם החליטו לתת את הארץ לנו (בסאן רמו, ואח"כ באו"ם), שזהו כבירת המלכות, המקום בו יושבים השליטים והשרים ונציגי המלכות, שכך באותם מקומות (סאן רמו והאו"ם) היה ייצוג של ממלכות העולם. (ו'בית לחם', כעין 'בית לכם', שכל ייעודם של מקומות אלו בשורשם זה כדי שדרכם תנתן מדינה ושלטון ליהודים בא"י). היהודי היה הולך בדרך וקורא במקומות שעבר (למכור), כרמז לקונגרסים שהתקבצו מכל המקומות, כדי לדון על החזרה לא"י. כשהיהודי בא למקום של מנחם, אמו לא באה לקנות לו בדים, ואף יותר מזה אמרה שהיתה מעדיפה לחנוק אותו, כאילו הוא שונא ישראל, כי הוא נולד בחורבן. לעומת זאת היו אמהות שאמרו לה לקנות, כעין שהיו רבים בבנ"י שקראו לעלות לא"י וליישבה, ואף רצו שהרבנים יקראו לזה (ואף היו רבנים שקראו לעלות). נראה שבגד זה מראה על מהות האדם (שהבגד מתאים לאדם שלובשו, שמראה מיהו), כך אותו יהודי בא למכור בדים לתינוקות, כדי להראות שאותו תינוק הוא המשיח, אולם אמו אמרה שמעדיפה לחנקו, שהוא שונא ישראל בשל שנולד בחורבן, שלכאורה מה הוא אשם שנולד אז? נראה שהאמא מרמזת על הת"ח, שהם מאכילים את בנ"י בקדושה, כמו שהאמא שמאכילה את בנה. ויותר מזה, כפס': “ואל תטש תורת אמך" (משלי א,ח). '"אמך" – אומתך, כנסת ישראל, כמו: "מה אמך לְבִיָּא" (יחזקאל יט, ב). והם דברי סופרים, שחדשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה' (רש"י), שהת"ח באים לעשות סייגים ולהראות את הדרך מה לעשות. והת"ח (ברובם) במקום לבא לחזק את העולים לא"י, באו וטענו שהם חוטאים ולכן אין להצטרף אליהם. זהו שהאמא טוענת שהוא שונא ישראל שנולד בחורבן, כמשל לחוטאים, שהם בחטאיהם פוגעים בבנ"י, והם קשורים לחורבן, שביהמק"ד נחרב בגלל החטאים (יומא ט,ב). אולם היהודי הסביר לה שבכ"ז הוא כן קשור לגאולה, כמו שעשה הרב קוק זצ"ל ועוד רבנים. האמא אמרה שהתינוק נלקח ע"י הרוח, נראה שזה כעין שבמקום שיחזרו בתשובה ע"י קשרם לת"ח, כיון שהיה ריחוק וניתוק, אז האנשים שבאו והקימו את א"י, עשו זאת בשל אידיאולגיה חילונית, ולא כמעשה מצוה. לכן זהו שנלקח ע"י הרוח, רוח של אידיאליזם, ולכן לא יכלו להתחבר כראוי. היהודי חזר לאחר ימים, והאמא סיפרה לו שנלקח ע"י הרוח, כעין רמז שגם לאחר זמן, שכבר רוב הת"ח הבינו שזהו אתחלתא דגאולה (כמו שהיה בקום המדינה שרוב רובם המכריע של הרבנים ראו בזה אתחלתא דגאולה), עדיין ההשפעה של הרוח של פעם נשארה, ולכן עדיין המשיכו בציבור הרחב לראות בזה כאידאולוגיה, ולא כמצוה עליונה (שראו בזה דבר חול ולא קודש). הדו שיח של היהודי עם האמא, שדיברו על כסף שאין לה, נראה שמרמז שהמצב בארץ בהתחלה היה קשה מאוד מבחינה כספית, ולא רצו לעזור להם, שזהו שהאמא אמרה שאין לה כסף לתת בשבילו. והיהודי אמר שתקח ותתן לו את הבדים, ותשלם אח"כ, שבנמשל לפחות שיהיו בחיבור אל מיישבי הארץ, ויראו את האמת שהם מקרבי הגאולה. שמו מנחם, וזה כמו השם צמח (כמו שאומר היר'), נראה שרומז שהתחילו להגיע לארץ כנחמה מהצרות בחו"ל (וכנחמה שיש לנו אומה עם מקום משלה, ולא פזורים בגוים, אלא כאומה עם ריבונות), והתהליך לקח הרבה זמן, וזהו צמח, כמו צמח שצומח לאט לאט.