"ויאמר בלעם אל האלקים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי. הנה העם היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו" (במדבר כב,י-יא). כאשר בלק שולח את השליחים לבלעם הוא אומר לו: ”ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר" (פס' ו). ואילו בלעם אומר שנאמר לו "קבה לי". למה לא אמר כמו שנאמר לו? מכאן מוכח שבלעם שנא את ישראל יותר מבלק, כמו שמובא בבמ"ר (במדבר רבה כ,ט), ומביא זאת רש"י: '"קבה לי" – (במדבר רבה) זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש. "וגרשתיו" - (שם) מן העולם, ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ, איני מבקש אלא להסיעם מעלי, ובלעם היה שונאם יותר מבלק' (רש"י פס' יא). אולי אפשר בנוסף שבלק ראה את מה שישראל עשו מהזמן שיצאו ממצרים עד שבאו לכאן (שרמז "הנה העם היצא ממצרים ויכס את עין הארץ", שמביט בכל מה שנעשה מזמן שיצאו ממצרים), ולכן ראה שעמלק נלחמו בבנ"י, וכן סיחון ועוג נלחמו בבנ"י והפסידו. שזהו :'"וירא בלק" משל למלך שהושיב שומרים לשמרו מן הגייס והיה בטוח עליהם, שהיו גבורים. עבר הגייס והרגן, והיה מרתת על עצמו. וכן בלק ראה מה עשו בסיחון ועוג, שהיה מעלה עליהן שכר לשמרו, ונתיירא מעצמו' (במ"ר כ,ב). לכן '"ויאמר מואב אל זקני מדין". מה טיבן של זקני מדין כאן? שהיו רואין את ישראל נוצחין שלא כדרך הארץ, ואמרו: מנהיג שלהן במדין נתגדל, נדע מהן מה מדותיו. אמרו לו זקני מדין: אין כחו אלא בפיו. אמרו להם: אף אנו נבוא כנגדן עם אדם שכחו בפיו' (שם,ד). מדוע לא אמרו שילכו לצאצאי עשו, שכוחו בחרבו, הרי הם רוצים לילחם בהם ושיתגברו על פיו של משה ושל בנ”י? אלא שכבר קודם ניסו עמלק והפסידו, שהם היו "הכנעני מלך ערד ישב הנגב” (במדבר כא,א). לכן ידע בלק שאין לו ברירה אלא רק ע”י הפה של בלעם, שהוא שקול כעין משה ('ולא קם נביא בישראל כמשה – אבל באומות קם. ואיזה? זה בלעם בן בעור'. ספרי דברים לד,י). לכן נראה שבלק רצה שינתן לו כח שיוכל להלחם בישראל, שיהיה בו מצד אחד את כחו של עמלק בחרבו (ולכן נרמז בשמו: '"וירא בלק". בא ללוק דמן של ישראל' [בעל הטורים פס' ב]. כעין עמלק: 'אמר ר' ברכיה: למה נקרא שמו עמלק? עם לק, שבא ללוק דמן של ישראל ככלב' [תנחומא בובר "יתרו" סימן ד]), ומצד שני זה יחול בו ע"י פיו של בלעם. לכן זה שמו "בלק" שכעין חיבור של "בלעם" ו"עמלק". שבא להשתמש בכח עמלק ובלעם כדי לפגוע בעם ישראל (ומסתתר 'עם', שלזה מראש הועמד כמלך, כדי לגרש את עם ישראל). בלק יודע שאינו יכול לחסל את בנ"י, ולכן ביקש רק לפגוע בהם מעט כדי לגרשם, שהרי גם עמלק הצליחו לפגוע בבנ"י מעט ("וילחם בישראל וישב ממנו שבי" [ במדבר כא,א]), ולכן חשב שיש סיכוי לזה, ולכן אמר "ארה" שזו פגיעה בקטנה ('"ועתה לכה נא ארה לי". מהו ארה לי? אוכל אני לשלוט בהם קימעה, כאדם שהוא אורה את התאנים' [במ"ר כ,ז]). אולם בלעם רצה לעשות פגיעה גדולה, לכן אמר "קבה" שזה בלשון קשה יותר, ועל הדרך גם רמז מה רוצה ממנו בלק, שזהו כח עמלק ובלעם, לכן הדגיש את האותיות השונות בינו לעמלק, שזהו האות ב' והאות ק' (שאת האותיות 'ע.מ.ל' יש בשניהם) [וכעין קודם עשו עמלק, ועכשיו הוא, ולכן נגמר ק' של סוף אותיות עמלק, ומתחיל ב' התחלה של בלעם, שתתגלה בבלק שגם הוא מתחיל באות ב'], ורמז שיש בהם ה' אותיות (ע.מ.ל.ק.ב), שזהו האות ה'. וכן האות ה' מרמזת שלבלק יש גם את העזרה של מלכי מדיין, שהם חמשה (במדבר לא,ח). אולי מדגיש בלעם "הנה העם היצא ממצרים" (פס' י"א), כמו שגם בלק הדגיש "הנה עם יצא ממצרים" (פס' ה), רק שאצל בלק זה מובא כאמירה איך הגיעו לכאן, שהעם יצא ממצרים ועכשיו באו לכאן, לעומתו בלעם אומר "היוצא ממצרים" שכעין מדגיש את העובדה שיוצא ממצרים, שרומז שיש לו בעיה בזה. זה רומז לגזרות במצרים, שבלעם יעץ: 'א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי: שלשה היו באותה עצה: בלעם, ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ, נהרג' וכו' (סוטה יא,א). שהגזרות היו בעקבות החשש שבנ"י יצאו ממצרים: "הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" (שמות א,י). לכן כאן בלעם מתקומם שבנ"י יצאו ממצרים. לכן כאן נהרג בלעם, שזהו כהמשך לפעולותיו לפגוע בבנ"י שלא יצאו ממצרים חזרה לארץ. לא רק בלעם יעץ כדי שלא יצאו ממצרים, אלא גם עמלק היו שותפים בזה ('עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה'. שמו"ר כז,ו), לכן כאן בא כעין להביא לעולם את כח עמלק וכוחו, נגד מה שיצאו ממצרים כדי לבא לארץ.