chiddush logo

" כלי חמדה" לשבת יתרו [ד"ת ארוך]

נכתב על ידי izik28, 15/2/2020

 בס"ד 


ד"ת לשבת יתרו כ שבט תש"פ 

"כלי חמדה "
---------------------------------------------------------------------
ציינו השבוע את  טו בשבט על של פירות ארץ ישראל הטובים , אנו הולכים מחיל אל חיל  ומצווים להקדיש יותר  זמן ללימוד התורה וקיום המצווות, כראיה לעשרת הדברות בפרשת יתרו , אם נשים לב המילה יתרו היא גם בהיפוך אותיות " יותר"   ,אם נחשוב רגע,  יתרו שלא היתה עבודת אלילים שלא ניסה אמר, עתה ידעתי כי גדול ה" מכל אלהים"  והתגייר ונהיה  אוהב ה" אז מה אנו נגיד? 
" הווי  עז כנמר קלכנשר, רץ  כצבי וגבור כארי לקיים רצון אביך שבשמים"  ,מה עניין הבהמות הטמאות  [מלבד הצבי] לקיום מצוות ה" בזריזות ?  
הנמר משול לגבורה ולהעזה  כמוזכר " פ' ערבי פסחים (פסחים דף קי"ב) ובטור או"ח ריש סימן ראשון. וכתב שם התחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא ית' לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה בפני אדם שמלעיגין עליו ועל כן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגים ואל תמנע מלעשות המצוה וכן אמר ריב"ז לתלמידיו יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם וכן הוא אומר לענין הבושה שפעמים אדם מתבייש מפני האדם יותר ממה שיתבייש מפני הבורא יתברך על כן הזהיר שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש וכן אמר דוד המלך עליו השלום ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש אף כי היה נרדף ובורח בין האומות היה מחזיק בתומתו ולומד אף כי היו מלעיגים עליו",ועוד מפרש רי עובדיה מברטנורא " עז כנמר - הנמר הזה נולד מן חזיר היער והלביאה, כי בעת יחם האריות הלביאה מכנסת ראשה בסבכי היער ונוהמת ותובעת את הזכר, והחזיר שומע קולה ורובעה, ונמר יוצא מבין שניהן. ולפי שהוא ממזר הוא עז פנים, אע"פ שאין בו גבורה כל כך. אף אתה הוי עז ולא תתבייש לשאול מרבך מה שלא הבנת, כאותה ששנינו לא הביישן למד" ,הנשר משול  לעז והתקיף בעופות ,עלינו ללמוד מדרכו כפי שמפרש רבי עובדיא מברטנורא "וקל כנשר, לחזור אחר תלמודך, ולא תיגע - כדכתיב (שם מ) יעלו  ,לא להתייגע ולעלות במעלות התורה והחכמה ,ורץ כצבי להשיג ולחזר אחרי המצוות כפי שמפרש תפארת שלמה ," ואמר רץ כצבי כנגד הרגלים שרגליך לטוב ירוצו וכן דוד המלך היה מתפלל על שלשתם אלא ששינה הסדר ואמר הדריכני בנתיב מצותיך על הרגלים ואמר אח"כ הט לבי ואמר אח"כ העבר עיני מראות שוא והזכיר הטיה בלב ובעין העברה וכו' ע"ש" ,וגבור כארי  להתגבר על היצר הרע ולהפוך את הנחש  לחושן " ובהשלמתך במניעת פעולות של הגוף, דהיינו לבלי להסר רסן מתאות היצר שלא תעבור במעשה באחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה. בזה תלבש רוח גבורה כארי לכבוש בכל כח כל תאוות היצר, ולא תאמר כי חלש אתה, חזק ונתחזק וה' יעזרך:".
בעשרת בדברות מופיע הדבר, " לא תחמוד" לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ",כל ענין החמדה מתקשר גם להשגת גבול, " לא תשיג גבול רעך" , כמוסבר "  שלא נסיג גבול. והענין הוא, שלא נשנה גבול שיהיה בינינו ובין זולתנו עד שיתכן למשקר שיאמר שארץ זולתו היא שלו, וכן אם שנה סימני הגבול וקבעם בתוך קרקע של חברו ויאמר שלא שנהו ושהקרקע הוא שלו עד הגבול, על כל זה נאמר (דברים יט יד) לא תסיג גבול רעך וגו', ואמרו בספרי לא תסיג גבול והלא כבר נאמר לא תגזל. ומה תלמוד לומר לא תסיג? מלמד שכל העוקר תחומו של חברו עובר בשני לאוין, יכל אף בחוצה לארץ? תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל, בארץ ישראל עובר בשני לאוין, בחוצה לארץ עובר בלאו אחד. נמצא הענין כן, המסיג גבול אפילו מלוא אצבע, אם בחזקה עשה עבר על לא תגזל, ואם בסתר עובר על לא תגנב, וזה יהיה בחוצה לארץ, ובארץ ישראל עובר בשני לאוין." ,מה שמקשר גם את עניין איסור החמדה  כפי שמסביר ספר החינוך," שלא להעלות במחשבתנו לעשות תחבולה לקחת לנו מה שהוא לזולתנו מאחינו, שנאמר (שמות כ יד) לא תחמוד בית רעך וגו'. וכבר הוכיחו ז"ל (מכילתא יתרו) מפסוק אחר דכתיב (דברים ז כה) לא תחמוד וגו' ולקחת לך. שאיסור לאו דלא תחמוד אינו נגמר עד שיעשה בו מעשה. ואפילו נתן הדמים לחבירו על החפץ -- עובר גם כן על לאו דלא תחמוד, שאין לאו דלא תחמוד נתקן בנתינת הדמים כל זמן שדרך הכרח לקחו ממנו. כן הוא הפירוש האמתי לרבותינו ז"ל.
משרשי מצוה זו, לפי שמחשבה רעה היא זו וגורמת לו לאדם תקלות הרבה, שאחר שיקבע במחשבתו לקחת ממנו אותו הדבר שחמד מתוך אותה תאוה רעה -- לא ישגיח בשום דבר, ואם לא ירצה חברו למכרו יאנס אותו ממנו, ואם יעמוד כנגדו אפשר שיהרגנו, כאשר מצינו בנבות שנהרג על כרמו שחמד ממנו אחאב"
אך אם נשים לב למעשיו של יתרו נראה שהוא לא דבק בענין החמדה מלבד  הרצון לדבוק את תורת ישראל , שכן לא הייתה עבודת אלילים שלא עבד, ולמרות הכל היא הצהיר,"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם",מפרש הרמבן ," פירושו בדבר אשר הזידו המצרים על ישראל ידעתי שהוא גדול מכל האלהים וטעם זה מפני שהשם גזר על ישראל ועבדום וענו אותם (בראשית טו יג) ולא היה על המצרים בזה העונש הגדול אבל הזידו עליהם וחשבו להכרית אותם מן העולם כמו שאמר (לעיל א י) הבה נתחכמה לו פן ירבה וצוה למילדות להמית הבנים וגזר עליהם כל הבן הילוד היאורה תשליכהו (שם כב) ומפני זה היה עליהם העונש המשחית אותם לגמרי וזהו שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו יד) כמו שפרשתיו (שם ולעיל יב מב) והנה השם ראה מחשבתם ונקם מהם על זדון לבם וכן אמר הכתוב עוד כי ידעת כי הזידו עליהם (נחמיה ט י) כי העונש בעבור הזדון שחשבו לעשות להם והנה ה' רואה ללב ועושה משפט העשוקים ונוקם ובעל חמה ואין מוחה בידו ואונקלוס שאמר ארי בפתגמא דחשיבו מצראי למידן ית ישראל ביה דנינון ירצה לומר כי היה ענשם על טביעת הילדים ביאור שאיננו בכלל ועבדום וענו אותם ועל כן אבדם במים" , דווקא רצון המצרים לאבד חלילה את ישראל הוא מה שקרב את יתרו לעבודת ה"  הוא לא ויתר ודרש מעצמו " יותר" כפי שמו  , יותר קדושה, יותר טהרה ,יותר לימוד ועזרה הדדית, מה עוד שהוא בחר כחתן לביתו את משה שרק הוא יכל לקחת את מטה אדם הראשון שעבר מדור לדור והיה נטוע בגינת ביתו ,מה שמקשר אותנו עם טו בשבט , המצוות שאנו עושים הם הפירות שאנו מגישים לשוכן המעונה  , נאמר בתלמוד הבבלי   "  "עתיד אדם ליתן את הדין על מה שראו עיניו ולא אכל",הרמחל מסביר," האדם מה חובתו בעולמו... להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו". ריבונו של עולם רוצה שנשתמש בעולם היפה שברא, נודה לו על כך בפה מלא - ערב ובוקר וצהריים בכל יום תמיד, ויתקיים בנו ,"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".,כך גם עלינו לנהוג לגבי המצוות שהם כפי שהזכרתי הפירות, עלינו לשאוף  ליותר, יותר מכל דבר טוב שמקרב אותנו לעבודת הבורא, פחות מכל מה שמרחיק אותנו מכך , עלינו לזכור את דבר הקב"ה " אמר ה'.. עולם יפה בראתי בשבילך, תן דעתך שלא תקלקל את עולמי", ובמסכת ברכות נאמר : "'סוף דבר הכול נשמע...את מצוותיו שמור...' - כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, ואמר בן דוסא: כל הברואים נבראו בשבילי ואני לא נבראתי אלא לשמש את קוני".
 עלינו לקיים את מצוות " תחמוד" ולחמוד את תורת ישראל שהיא כלי חמדה כפי שמושר בשיר הכבוד 
"נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶךָ, לָדַעַת כָּל רָז סוֹדֶךָ"  ,שאמר הקב"ה ,"חביבין ישראל, שניתן להם כלי חמדה.
חבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדהמה שבו נברא העולם, שנאמר (משלי ד), כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו."

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע