ברכת אברהם "בכל"

נכתב על ידי יניב, 14/11/2019

 "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד,א). 'כתנאי: (בראשית כד, א) "וה' ברך את אברהם בכל" – מאי "בכל”? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת. רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת. אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם, ובכל שמה. ר"א המודעי אומר: איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו. רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה' וכו' (ב"ב טז,ב). ר"מ ור"י חולקים האם הייתה לאברהם בת או שלא. בפשטות חלקו על הברכה "בכל", שמה בא לרבות? ודרשו על בת, בשל ההמשך שאליעזר נשלח להביא כלה ליצחק, כך שזה פתיחה לעניין הדאגה לצאצאיו, ולכן דרשו על בת (וכן קודם נאמר על קבורת שרה אשתו, כך שרומז לנקבה). שלר"מ כיון שלא מצינו שהיתה לו בת סימן שלא היתה, ומה שנאמר בהקשר לזה ברכה, זהו אי הולדת בת, כעין הנאמר שם בגמ' קודם: 'רבי שמעון ברבי איתילידא ליה ברתא. הוה קא חלש דעתיה. אמר ליה אבוה: רביה באה לעולם. אמר ליה בר קפרא: תנחומין של הבל ניחמך אבוך, דתניא: אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות. אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי, אשרי מי שאומנותו בוסמי, אוי למי שאומנותו בורסי' (שעל זה מביא הגמ' שזהו 'כתנאי'). לעומתו לר"י אין לומר שהברכה היא בכך שלא נולדה, שהרי את זה יכולנו לדעת גם בלי הפס', לכן דרש זאת שבא לרמז שהיתה לו בת, שהיא הברכה, כמו שאמר רבי לר"ש בנו שבהולדת הבת באה רביה לעולם ('רביה באה לעולם – כשנולדה בת לפי שממהרת להיות לו זרע'. רש"י), ולכן זה קשור עם שליחת אליעזר להביא ליצחק אשה בגילו המבוגר, שלא כבתו שחיתנה בגיל צעיר. לכן גם מובן מדוע דרשו שהיו באים הגוים לדרוש מאברהם עצה, שזה קשור עם שליחת אליעזר ע"פ דברי אברהם, שכך בדומה היו הגוים פועלים ע"פ אברהם (וכמו שאברהם היה כעין חוזה זאת בכוכבים, כך באליעזר עשה כעין ניחוש, ואמר שזכות אברהם תעזור לו). (וקודם, בקבורת שרה, נאמר "נשיא אלקים אתה בתוכנו" [כג,ה], כרמז להקשר כאן שהיו דברי אברהם חשובים בעיניהם). ומי שדרש אבן טובה, זה משום שאליעזר הלך עם ממון רב לחיפוש הכלה ליצחק (וגם קודם, בקבורת שרה אברהם שילם כסף רב לעפרון), ורמזו שהיתה באבן הזו כח רפואה, שאברהם השביע את אליעזר במילתו: '"תחת ירכי" – (שבועות לח) לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה או תפילין. והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו ע"י צער, והיתה חביבה עליו ונטלה' (רש"י. בראשית כד,ב), לכן רמזו שיש קשר לרפואה (שיש להתרפא מהמילה). ובפרט שדרשו ממה שנאמר שאברהם "זקן": 'עד אברהם לא היה זקנה, מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק, בהדי יצחק משתעי בהדי אברהם. אתא אברהם בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים". עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר (בראשית מח, א) "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה"' (ב"מ פז,א). ואומר תוס': 'שכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא. וא"ת והא בימי אברהם אכתי לא היה חולי בעולם, כדאמרי' בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פז.) דעד יעקב לא הוה חולשא ועד אלישע לא הוה דאיחלש ואיתפח? ומצינן למימר דהכא בחולה של מכה איירי. ור"ת ור"י מפרשים: דעד יעקב לא הוה דאיחלש, היינו חולי של מיתה' וכו' (תוס' ד"ה 'שכל'. ב"ב טז,ב). ממילא נראה שרמזו שכיון שנאמר על אברהם שהוא זקן, כעין מרומז שאמנם היה זקן אבל לא חולה מזיקנה (שהרי לא היתה עד יעקב), וכן השביעה את אליעזר במילתו שזהו חולי של מכה. ממילא למדו מכאן רמז שהיה באברהם משהו שהיתה בו ברכה לרפואה מחולי (של מכה או סתם חולי), ולכן דרשו שזה היה באבן טובה (אולי למדו שזה היה באבן טובה בשל שהיא נוצצת בשמש, כעין פועלת בשמש. ובשמש יש כח רפואה, כמו שממשיכה הגמ': 'אמר אביי: היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא, אידלי קצירא', ולכן מובן שאמרו על אותה האבן: 'ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם, תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה', שמהשמש גם למדו על האבן). עוד אפשר שהדרשות השונות על "בכל" קשורות ל"ואברהם זקן" שדרשו: 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים"' (יומא כח,ב). ממילא כיון שיש קשר ללימוד תורה, לכן למד ר"מ שלא היתה לו בת, שלבת אין מצוות ת"ת, ולכן אין בהקשרה את הברכה שיש בלימוד תורה לבנו (שזהו עיקר מצות ת”ת – ללמד), ולכן זו היתה ברכתו של אברהם שלא היתה לו בת, אלא רק בן שלמדו תורה (וזהו כעין הגימטריה של "בכל”: 'בכל עולה בגימ' בן' [רש”י בפס'], שהדגש בזה הוא שיש לו בן ולא בת, שבבן יש מצוות ת”ת, כעין גימטריה שהיא אחת מדרכי לימוד התורה בדרך הרמז). לעומתו ר"י לומד שכיון שאברהם היה לומד תורה, אז ידע שכדי לצאת ידי חובת מצוות פו"ר צריך בן ובת, לכן הברכה בהקשר זה היא שהיתה לו בת, שבכך קיים את התורה כראוי בשלמות (ו'אחרים' מסבירים שזהו שמה, כדי להיות מול הדרשה של הגימטריה 'בן'. שבמציאות של הולדת הבת יש ברכה, בכך שמקיימים בזה את מצוות פו”ר כראוי). ר"א המודעי דרש שהיו באים להתייעץ עם אברהם, כיון שאברהם זקן ויושב בישיבה, ממילא הוא חכם גדול, ולכן ראוי שיבואו להתייעץ איתו (וקודם לכן בקבורת שרה נאמרו דברי בני חת, שהחשיבו אותו מאוד, כך שממילא גם מוכח שהיו דבריו חשובים בעיניהם בשל היותו אדם חשוב בעיניהם). למ"ד שהיתה לו אבן שמרפא, למדו שכיון שעסק בתורה היה בזה כח להגנה ורפואה: 'והתניא: את זו דרש רבי מנחם בר יוסי: (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור", תלה הכתוב את המצוה בנר, ואת התורה באור. את המצוה בנר, לומר לך: מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. ואת התורה באור, לומר לך: מה אור מגין לעולם, אף תורה מגינה לעולם' (סוטה כא,א). הרי שהתורה מגינה כאור, וזהו שלמדו שאת אותה האבן ה' שם בשמש אח"כ (שמאירה). ומה שאמרו אבן טובה, זהו משום שמאירה, וגם מרמז על התורה בבית המדרש: 'תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר (ירמיהו כג, כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע". אם אבן הוא נימוח, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים", ואומר (איוב יד, יט) "אבנים שחקו מים"' (קידושין ל,ב). שלכן רמזו באבן טובה שמאירה כעין אבן וניצוצות האש. ולמדו שפשט זקן מרמז לזקנה שצריך בה רפואה, ולכן זהו אבן טובה שמרפא כהגנת התורה. [התוס' (בסוטה, ד"ה 'מצוה') מקשה על דברי רבא שם, שמצוה מגינה מפורענות לעולם, ולא מיצה"ר, ואילו התורה מגינה מפורענות לעולם, ומיצה"ר רק בזמן הלימוד. אז הקשה תוס' שאם כך מהו שהמצוה מגינה כנר זמני והתורה כאור תמידי, הרי מפורענות שניהם מגינים לעולם, ואם הכוונה להגנה מיצה"ר אז גם בתורה זה רק זמני ולא תמידי? ואולי י"ל שכוונת רמב"י שמצוה מגינה כנר זמני הכוונה שמגינה רק מצרות העוה"ז הזמני, אבל לא כתורה שיש בה גם חלק (כשלומד) שמגן כאור תמידי שהכוונה מצרות בעוה"ב, ע"י שמצילו מיצה"ר – מלחטוא]. לפי הסבר זה גם מובן שדרשו: 'דבר אחר: שלא מרד עשו בימיו. דבר אחר: שעשה ישמעאל תשובה בימיו', שלמדו שהברכה "בכל" היא בדבר שקשור בקיום התורה והמצוות, כמו שנרמז שאברהם היה "זקן" הקשור לתורה, ולכן הברכה הגדולה ביותר היא לראות שצאצאיו הולכים בדרך הישר. לכן דרשו על ישמעאל ועשו בהקשר זה. גם למדו עליהם בשל שמיד מובאת דאגתו לחתונת יצחק בנו, ובמיוחד שאומר לאליעזר: "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו" (פס' ג), שזה בשביל רמתו הרוחנית, לכן למדו שהברכה קשורה בצאצאיו ובקשרם לתורה, שעשו לא מרד בימיו, וישמעאל חזר בתשובה.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע