יוצאים לחירות על ידי ה...

נכתב על ידי אריאל מרדכי פנדל, 7/6/2019

כל שער משערי טומאה שיוצאים ממנו - 

נכנסים כנגדו בשער קדושה


 "עם-ישראל יזדקק לשתי גאולות: האחת, להוציא את ישראל מן הגלות; השנייה, להוציא את הגלות מתוך ישראל. והשנייה קשה מן הראשונה" (רבי אברהם-מרדכי מגור).

אמנם בט"ו בניסן יצאנו ממצרים. אבל לוקח זמן רב להוציא את תודעת מצרים מליבנו. זה לוקח ארבעים ותשעה ימים (בשלב ראשון. בנפילה של חטא העגל התברר שצריך תקופה ארוכה יותר...).

על ימי הספירה אומר האדמו"ר מסלונים בעל 'נתיבות שלום' עקרון יסודי. כל שער משערי טומאה שיוצאים ממנו, נכנסים כנגדו בשער אחד של קדושה. וכן להיפך, על כל שער קדושה, יוצאים משער אחד של טומאה. במילים אחרות, כל התקדמות וצעידה קדימה, מוציאה אותנו מה'בוץ', מהקבעון המחשבתי.

הכלל החשוב בעיני הוא שאי אפשר לעשות סור מרע, בלי עשה טוב. אי אפשר לשנות איזה מידה בלי עשייה חיובית כנגדה. למשל, הדרך להתבגר היא רק ע"י קבלת אחריות חדשה, אפילו קטנה. 
 
בחג שבועות אנו סוף סוף יוצאים לחירות. בזכות מה? בזכות התורה, בזכות המוכנות להתקדם ולהוסיף טוב. כשלומדים משהו חדש, בכח זה מתקנים את המידות הישנות שלנו. וכשרוצים לשנות מידה, חייבים לקבל תורה חדשה, לימוד חדש, שיוצא אותנו מהמקום הנוכחי.  

אך כאן יש חידוש נוסף, פנינה יפה. גם לפני שמקבלים תורה אפשר להתקדם, לצאת ממצרים. גם בלי לעשות בפועל משהו חדש של 'עשה טוב'. איך? ע"י המוכנות לקבל תורה, ע"י הספירה של כל ארבעים ותשעה יום לקראת התורה שמבטאים געגוע וכיסופים לקבל את התורה. מי שמתגעגע, מתקדם.


בכל 'סור מרע', מצא גם את ה'עשה טוב'.
ומי שמתגעגע, מגיע.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע