מעלת חללי צה"ל (יום הזכרון)

נכתב על ידי יניב, 7/5/2019

 'כי הא דרב יוסף בריה דר' יהושע בן לוי חלש, ואיתנגיד. כי הדר, אמר ליה אבוה: מאי חזית? אמר ליה: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לו: בני, עולם ברור ראית. ואנן היכי התם? כי היכי דאיתו אנן הכא הכי איתינן התם. ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן. ומאן נינהו? אילימא ר"ע וחביריו, משום הרוגי מלכות ותו לא? אלא הרוגי לוד' (פסחים נ,א). ר"י מספר שראה עולם הפוך, ואח"כ מספר ששמע שאומרים... נראה שההתחלה היא באמירה שראה עולם הפוך, כיון שבזה יש בסיס להבנה של אח"כ, על הרוגי לוד. בהרוגי לוד מדובר על: 'שני אחים היו, שמסרו עצמן על ישראל. שהודו על עצמן הריגת בת מלך שהיו מטילין אותה על כל ישראל' (רש"י). שמי שראה אותם מהצד לא ראה בהם דבר מיוחד, כיון שהיו אנשים פשוטים ש'לא היתה בהן מעלה אחרת שיחשבו עליה אלא זו בלבד' (רש"י). ממילא מי שראה אותם ראה אנשים שאין להם שום זכות לעוה"ב (כיון שאין להם שום מעלה אחרת), ובכ"ז הם מעל כולם 'אין אדם יכול לעמוד במחיצתן', לכן מקדים שראה עולם הפוך, שמה שאנחנו רואים כאן בעולם זהו עולם השקר. נראה שלא במקרה אמר ששמע שני דברים, שלכאורה מן הסתם אומרים הרבה דברים בשמים, לדוגמה הוא היה צריך לשמוע מה שנאמר למתים: 'אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפו"ר? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?' (שבת לא,א). אלא ודאי שבשני אלו יש עניין מיוחד שקשורים זה בזה. בפשטות הקשר זהו מעלתם הגבוה של המתים שלמדו תורה בשלמות, ושמתו על קידוש השם. אולם נראה שיש בהם קשר פנימי, שיש מי שבא ותלמודו בידו, ויש מי שבא על קידוש השם שגם זה מעלת התורה השלמה, שהתורה חלה בעולם לקדשו ע”י בנ”י, ובקידוש השם זהו דוגמה של שלמות קידוש השם בעולם, כך שכעין החיל את התורה בשלמות בעולם. אולי בזה אפשר להבין מה שחז"ל מביאים על אחאב, שהיה רשע גדול מאוד (לדוגמה: “ויעש אחאב בן עמרי הרע בעיני ה' מכל אשר לפניו" [מלכים א,טז,ל]) ובכ"ז: 'דורשי רשומות היו אומרים: כולן באין לעולם הבא, שנאמר (תהלים ס, ט) "לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי". "לי גלעד ולי מנשה“ זה אחאב שנפל ברמות גלעד' וכו' (סנהדרין קד,ב). איך יכול להיות שהוא בן העוה"ב אחרי שכ"ך חטא? מובא שר"ע אמר (בניחום אבלים): 'נענה ר"ע ואמר: (זכריה יב, יא) "ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרימון בבקעת מגידו". ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומיה דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר. בעידנא ההוא, יסגי מספדא בירושלם כמספדא דאחאב בר עמרי, דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון, וכמספד דיאשיה בר אמון, דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו. והלא דברים ק"ו: ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב (מלכים א כב, לה) "והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם"' וכו' (מו"ק כח,ב). הרי שיש לו זכות שעמד במרכבה ולא הראה שנפגע כדי 'שלא יכשלו' (רש"י), שלא תקרוס המלחמה כשיראו שנפצע ('"מעמד במרכבה" – מתחזק ועומד, כדי שלא יכירו ישראל במכתו ויברחו, ותחלת נפילה ניסה'. רש"י. מלכים א,כב,לה). מצד שני מובא: 'א"ר יוחנן: מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה? מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות, שנאמר (מלכים א כ, ב) "וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדוני המלך כל אשר שלחת (לעבדך) [אל עבדך] בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות". מאי מחמד עיניך? לאו ס"ת?' וכו' (סנהדרין קב,ב). הרי שיש לו עוד זכות – שכיבד את התורה? אמנם ניתן לומר שעל כבוד התורה ניתן לו המלכות, ולכן על מעלתו האחרת צריך עוד זכות. אולם מלשון ר"ע 'שלא עשה אלא דבר אחד טוב', משמע שאין משהו אחר? לכן נראה שבאמת נחשב שאין משהו אחר, כיון ששני הדברים הם דבר אחד בשורשו, שכבוד התורה וכבוד בנ"י – שזהו שנפל על קידוש השם במלחמה זהו דבר אחד, ששניהם זהו מעלת גילוי השם בעולם. אמנם לדעת ר"י ועוד, אין לאחאב חלק בעוה"ב [שם], כנראה שלא ראה זאת כקידוש השם גמור בשל שאחאב חילל שם שמים ברבים בכח: 'א"ר יוחנן: שכתב על דלתות שמרון: אחאב כפר באלקי ישראל. לפיכך אין לו חלק באלקי ישראל'. לכן גם במיתתו אין בזה קידוש השם גמור, ולכן אין לו חלק לעוה"ב. לכן נראה ששמע רב יוסף את שני הדברים (מי שבא ותלמודו בידו, ומתים על קידוש השם) כיון ששניהם קשורים ביחד (לכן אומרים חז”ל שמשה אמר שבאים להילחם בנו בשל התורה שבנו [במדבר רבה כב,ב]). וזה בא ללמדנו שאנחנו לא יכולים לראות בפשטות את מעלת האנשים האלו, בשל עולם השקר בו אנו חיים. אבל ע"י עיניים של תורה יכולים לראות זאת (כמו שאמר לו אביו: 'עולם ברור ראית', שראה זאת כנכון בעיני רוח קודשו). בימנו ישנם רבים שנפלו על קידוש השם במלחמות ישראל, מעלתם גבוה מאוד, שזכו למות על קידוש השם בכדי להציל את בנ"י, שלכן נאמר עליהם 'הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן'. כיון שדבוקים בקב"ה במעלתם (שמי שבא נגדנו בעצם בא נגד ה' [ספרי במדבר י,לה (פסקא פד)]). נראה שלכן נאמר 'אין אדם יכול לעמוד במחיצתן', שלא נאמר אין בריה וכדו', אלא אדם, כרמז לפס': "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלקיכם נאם אדנ'י ה'” (יחזקאל לד,לא). 'דכתיב (יחזקאל לד, לא) "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" – אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם' (כריתות ו,ב). "אדם" מרמז על הקשר לה', שלכן דווקא אנחנו קרואים אדם ולא הגוים, שאנו צאן מרעיתו של ה', שהוא אלוקינו. שלכן נאמר שאין אדם יכול לעמוד במחיצתן, כרמז שהם דבוקים בקב"ה, כמו שהלכו בשלמות אחר רצון ה', שכך נחשב להם במיתתם כדבקות בה' בשלמות, ולכן הם דבוקים בה', עד שאדם אחר לא יכול לעמוד במחיצתן. זה נאמר בכל אחד שנפל על קידוש השם, גם אם לא חשב שעושה זאת למען קידוש השם, בכ"ז מעשיו מוכיחים זאת. כמו שאותם שני אחים לא חשבו לעשות זאת למען קידוש השם, אלא להציל את בנ"י. (וק"ו שבנופלים ישנם רבים שגם בחייהם הלכו אחר רצון ה', שזה עוד יותר למעלתם). נראה שחז"ל רמזו לזה, שבדור הגאולה יהיו חללים על קידוש השם, שנאמר 'בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא' (סנהדרין צז,א) שבשביעית יש גם מלחמות וגם ביאת המשיח, שבמלחמות שבהם מוסרים את הנפש על קידוש השם מביאים לגאולה שהיא זמן של קידוש שם שמים בעולם (לכן 'במוצאי' כתוצאה סופית). נראה שגם בסיפור על ר"י זה מובא בגמ' בהקשר לפס' לעתיד לבא: '(זכריה יד, ו) "והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון" מאי יקרות וקפאון? … וריב"ל אמר: אלו בני אדם שיקרין הן בעולם הזה, וקפויין הן לעוה"ב' וכו'. כך שזה בא לרמז שבזמן הגאולה יהיו מוסרים את הנפש על קידוש השם [וזה גם באותם שאין בהם זכות אחרת, כשני האחים] כמו חללי צה"ל בימנו הי"ד.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע