chiddush logo

צו קריאה - פרשה ומימושה - לפרשת ויקרא - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

נכתב על ידי meirharelmodiin, 11/3/2019

צמד הפרשיות ויקרא צו פותח את ספר ויקרא ועוסק בתורת הקורבנות. בניגוד לקריאתה הפשטנית של הפרשה, אין היא עוסקת רק בהיבטים הטכניים של ההקרבה, אלא גם במשמעות העמוקה והאמונית של פעולת ההקרבה האנושית כלפי הקב"ה. ביצירת הקירבה בין האדם קרוץ החומר לבין הקב"ה ע"י ההקרבה. ובמשמעות ההקרבה כנתינה של האדם מעצמו לערך הנעלה של קרבת אלוקים, נתינה הכרוכה בויתור על דבר מה שיקר לאדם, והנכונות לבחור לשאת במחיר של הקושי וחוסר הנוחות הכרוך בנתינה. דבר זה למדנו מהקרבן הראשון בהסטוריה. מקרבנם של קין והבל, דווקא קרבנו של הבל התקבל לרצון מפני שהוא "הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן" (בראשית ד ד) שנתן מעצמו את המיטב שבצאנו.


תורת הקרבנות נפתחת בקריאה אלוקית למשה רבנו. קריאה המקדימה את הדיבור המצווה: "ויקרא אל משה וידבר ד' אליו מאהל מועד לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לד'" (ויקרא א א-ב). חכמים נתנו דעתם על מקומה של קריאה זו, שקדמה לדיבור: "לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה (יומא ד' ויקרא ר') לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שנא' (ישעיה ו): 'וקרא זה אל זה'" (רש"י שם).

חכמים הצביעו על המשותף בינה ובין הקריאה  למשה בסנה ובמעמד הר סיני: "'ויקרא' 'וידבר' הקדים קריאה לדבור. הלא דין הוא נאמר כאן דבור ונאמר בסנה דבור מה דבור האמור בסנה הקדים קריאה לדבור אף דבור האמור כאן הקדים קריאה לדבור. לא אם אמרת בדבור הסנה שהוא תחלה לדברות תאמר בדבור אוהל מועד (בפרשתנו) שאינו תחלה לדברות. דבור הר סיני יוכיח שאינו תחלה לדברות והקדים בו קריאה לדבור וכו'" (ספרא פרשת ויקרא א א-ב). מה המשמעות של 'קריאה' זו? על צומת דרכים, בפתחו של עידן היסטורי חדש, גורלי ומשמעותי לעולם, בתחילתו של שלב נוסף במהלך התפתחות ההויה נשמעת קריאה אלוקית לאדם, לעם ישראל; 'צו קריאה' אלוקי מהדהד, הקורא אל הדגל - להירתמות להובלת המהלך. להיות שותף אקטיבי לא בשותפות כפויה, בדלית ברירה אלא בשותפות שיש בה רצון פנימי הבא מתוך הזדהות והתלהבות. הקריאה האלוקית היא קריאה  של חיבה. קריאה מזמינה  שבאה מאהבה אלוקית לעמו ישראל ומהערכה לנשיאתו בעול השותפות עם אל. מאידך בפתחו של עידן חדש יש צורך בהתחדשות ושינוי המצב הקיים. הקריאה האלוקית נועדה לעורר את האדם  מהקיבעון, מחוסר תשומת לב. ליציאה  מאזור הנוחות. דווקא בשלב זה קיימת נטיה שלא לשמוע את הקריאה האלוקית. האוזן הערלה  אינה כרויה לשמוע אותה, אולי גם אינה כל כך מעוניינת.

הקריאה האלוקית מאז מתן תורה חוזרת ומהדהדת בכל יום: "אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (אבות ו ב). לבריות שאינן שומעות את הקיאה של בת הקול! הקריאה מתעצמת בפתחו של כל פרק גורלי ובכל שלב שבו מתבקשת ההתגייסות של האדם וישראל. בעידן שאין נבואה ואיננו שומעים קולות אלוקיים אנו קולטים את הקריאה האלוקית מתוך ההתרחשויות במציאות: "קול המון כקול שדי". הרב סולוביצ'יק בדרשתו המפורסמת ליום העצמאות תשט"ו – המכונה 'קול דודי דופק' מפנה לקריאה האלוקית שבהקמת מדינת ישראל לאחר השואה כ'דפיקות' של הדוד על דלת הרעיה 'הקורא 'לה לאפשר לו להכנס ולהתחבר כדי לקדם את ההסטוריה היהודית. ואת המשמעות הטראגית של התמהמהות הרעיה, והחמצת השעה.  

קיים מכנה משותף נוסף בין שלושת הקריאות ההיסטוריות הגורליות. בשלושתם היתה ההיענות של משה רבנו מיידית וללא תנאי: "ומנין שכל הקריאות היו 'משה משה', ת"ל 'ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה' שאין תלמוד לומר 'ויאמר' ומה תלמוד לומר 'ויאמר' מלמד שכל הקריאות היו 'משה משה'. ומנין שעל כל קריאה היה אומר 'הנני'? תלמוד לומר: 'ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני' שאין תלמוד לומר 'ויאמר' ומה תלמוד לומר 'ויאמר הנני' מלמד שעל כל קריאה וקריאה היה אומר הנני'" (ספרא שם יא-יב). חנה סנש שהתגייסה למאבק בנאצים נענתה ל'צו הקריאה' ההיסטורי: "קוֹל קָרָא, וְהָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל. הָלַכְתִּי לְבַל אֶפֹּל". מדינת ישראל ניצבת בצומת דרכים. 'צו הקריאה' מהדהד, להירתמות לעשיה ולקידום היהדות, העם, לבנין ובטחון הארץ. עשיה תובענית הכרוכה במחירים ויציאה מאזורי הנוחות האישיים.

האם כרויות אזננו לשמוע?!

האם נהיה נכונים להכריז: 'הנני'! 

לדף הפייסבוק של הישיבה: https://www.facebook.com/meirharelmodiin


לאתר הישיבה: http://www.meirharel.org.il/

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע