האשה בכתבי הראי"ה זצ"ל

נכתב על ידי אריאל מרדכי פנדל, 25/11/2018

 האשה בכתבי הראי"ה זצ"ל

(נקודות מתוך שיעורי הרב מוטי דיאמנט, 
שימש כר"מ בישיבות רמת גן וכרם ביבנה, 
ומרצה לפסיכולוגיה יהודית במכללות שונות)

הקדמה
סוגית איש ואשה היא סוגיא עיקרית ויסודית מאוד בחיים. אפשר לומר שעליה מושתתים עבודת ה' שלנו. כאשר מבינים מהי אשה, בינים מהו איש. אשה לא צריכה לימודים כדי להתפתח אלא היא ישרה מטבעיותה וביתה הוא מבצרה. לעומת זאת איש, תפקידו לכבוש ולהוביל, להיאבק מלחמות החיים. כדי להתיש את מידותיו שאינן טובות, ניתנה לו התורה שנקראת תושיה על שם שמתשת כוחו של אדם. רק ע"י שילמד באופן משמעותי (בכמות ובאיכות, כלומר שעתיים לפחות של גמרא בעיון בכל יום), הוא יהיה ישר ומכוון אל מטרתו. הדברים מבוארים בדברי הרב קוק להלן (עין איה).
בנוסף, כל הבנת כוחות הנפש שבאדם (שכל ורגש למשל), יסודן בהבנת ההבדל בין האיש והאשה. האיש עיקר כוחו הוא ההבנה והלימוד השכלי, והרגש צריך להיות מעוצב על פי הבנותיו השכליות. לעומת זאת אצל האשה, רגשותיה הן טבעיות ובריאות ללא צורך בחיזוק. רק את הידיעות, הכיוון בחיים, היא לא יכולה להמציא והיא זקוקה לאיש לשם כך.

עין אי"ה ברכות ב, פרק ז פיסקה מו
תניא רב נחמן אומר: מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר "וברך פרי בטנך", פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך. 
...הננו רואים כי לא נוצרו [בנות] להיות עסוקים בעמקי המדעים והמוסרים [ללמוד הרבה תורה ומוסר, עמל תורה], בין מצד תכונת נפשן וכן מצד הטיפול הראוי להם בגידול הבנים, עיבורם לידתם והנקתם. ועוד כי אם יתגבר דור אחד ויאבה לשכלל את הבנות גם כן בהשלמת השכל במעלה עליונה, אז ירע לאושר הדור הבא, כי תושיה מתשת כחו של אדם, וההתעסקות בכשרון השכל מחליש עכ"פ, ברב או במעט, חוזק הגוף. על כן ...בהיות גם כן האם נתונה אל עבודת המושכלות, יצא בהמשך הזמן דור חלש ורפה אונים, שלא יהיה מוכשר כלו מרוב חולשתו לקבל את יסודי החכמה והצדק ואור דעת אלהים שצריכים נפש בריאה וגוף בריא [=ששניהם באים מהאשה, האמא].
בנות אינן צריכות כל כך הרבה לימודים (מדובר בעיקר על לימוד תורה) כמו האיש. הלימוד והעמל של התורה מתיש את כוחו של האיש, וזוהי תרופתו. שהרי האיש נועד ללחום מלחמות החיים (וכמובן נכנסת בו גאוה ואנוכיות). התורה היא שמאזנת אותו מגאוותו ומהמחשבה התמידית שלו על עצמו. האשה אינה צריכה לכל זה. אדרבה, אם האשה תטריח את עצמה בלימודים רבים בעמל התורה, היא תתשי את כוחה. והרי המשפחה שלה והבית כולו צריך אשה חזקה, אמא עם כוחות נפשיים חזקים, כוחות של טבעיות החיים, רגש בריא וכו'. 
(אמירה זו היא לא רק לגבי לימוד תורה לנשים אלא גם ללימודים כלליים, וכן לעיסוק ולמקצוע שלהן. אם כבר הן יוצאות לעבוד, שיעסקו בעבודות נשיות ולא בעבודות שיש בהם לוחמנות גברית, כמו עורכת דין או מנכ"לית וכד').
הרב ממשיך ומזהיר שאם האמהות תלמדנה חכמות רבות, כמו האיש, הן יתישו את כוחות, מה שאסור שיקרה, ואז הדור הבא שלהם יינזק מזה: "יצא בהמשך הזמן דור חלש ורפה אונים". רואים זאת כיום. לדור הצעיר כיום יש כוחות חיים חלשים, רגשות חלשים, חוסר בטחון וחוסר יציבות. כך מזהיר/מנבא הרב. 

על כן גדולים מאד דברי חכמים ז"ל "כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות", ואין קץ לאושר הכללי שהצלנו ע"פ ההדרכה המעולה הזאת.
ממשיך הרב וחוקר, מדוע שם ה' באשה גם שכל חזק. שהרי אנו רואים שיש להן הבנה טובה. 

אמנם עדיין יש לשאול, על כשרון השכלי של האשה על מה נוצר, היתכן שיחוק יוצר הנפש יתברך כוחות נפלאות במין שלם מהאנושיות על מנת שלא יצא אל הפועל בכל תכונתו. [והתשובה:] על זה נקח לנו לעד את הגלוי, את הטבע עצמו, לראיה שלא נוצרה האשה לחולל חדשות מעצמה, כי אם רב כח שכלי בה להשכיל עד כמה ראוי להיות מודרכת, ע"פ ההנהגה המעולה של שלימי האנשים, והנפש העדינה [=מודרכת על פי גדולי תורה בעלי נפש עדינה]. 
האשה ניחנה בכח שיכלי על מנת לפתח את מה שהיא מקבלת מהאיש, כלומר להוציא מדברי החכמה שהיא שומעת את הענינים המעשיים, הנהגות ומידות. היא לא מחדשת ומביאה הביתה חכמה משלה אבל כן ניתנה בה היכולת לפתח את מה שהיא שומעת ולהפוך אותו לרלוונטי לחיים. בלשון הרב: להפוך את דברי החכמה להנהגה מוסרית (לדברים פרקטיים שאפשר לחיות איתם). 

מסכם הרב את העקרון הבסיסי: 
...אבל בהתפרץ המנהג להלעיט את הבנות תורה וחקר, אז תטעינה בתעודתן לחשוב שעליהן לחפש חדשות יסודיות, מה שאינו ע"פ תכונתן, ויצא מזה קלקול עצום בחיים המוסריים והחומריים. ע"כ למדתנו תורת אמת שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, וכהטבע הגופני כן הוא הנפשי, שהבינה היתירה של האשה, שהיא אשת חיל באמת, תביא רק טוב, באורח ההוראה המעשית של מוסר האב המקורי, "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך".

הדברים הללו נידונים על ידי הרב קוק גם באיגרת שכתב לביתו: 

צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, שחנן את האישה בינה יתירה מן האיש על ידי מה שחושה הביתי הוא יותר עמוק, אף על פי שמצד זה דווקא אינו כל כך מתרחב כלפי חוץ. אין תועלת לאשת חיל להיות צופיה הליכות עולם של שרים ומלכים ומלחמותיהם האכזריות, שהם הוסיפו גם כן פרקים רבים בספרים, ויוסיפו להרבות עבודה לילדים הרכים, לה קשר עוד יותר אל הכלוא, ובמידה לא מועטת להכניס ברוחם זוהמא של רצח ושנאת הבריות שמביא להחשיך את זוהר החיים. אשת חיל פטורה היא מכל הקטסטרופה הזאת,  היא נוצרה להיות צופיה הליכות ביתה לפרוש כפה לדל ואביון, להלביש ביתה שני, למען לא תירא משלג, לעשות מרבדים שש וארגמן. ואלה המעשים - יפים הם, נעימים הם, וריח לבנון ואידיאליות קדושה וטבעית מקיפים מכל צד. אם היו החיים בריאים ושלמים לא היה צורך אל השלמה התכונה הביתית היפה והענוגה, לשום לימוד כלל.

אמנם כל כך נלקו החיים, כל כך אבד הלב הטבעי הישר שבאדם את הרגשתו, עד שאינו יודע איך למצוא את מנוחתו בהאוהל השאנן והשלו, שהוא כולו חסד אהבה ונדבה. לפי ערך הנפילה, הננו צריכים לתמוך גם בידי בנותינו על ידי הרחבת הלימודים, אבל חלילה לה לבת עדינה הנועדת להיות אשת חיל באמת, וביותר בת ישראל שהאוהל הפנימי שלה עומד להיות מקדש קודש, להחליף את עולמה החי, על הספרים, את המזון על סמי המרפא.

דברי הרב מאירים ובהירים ואינם צריכם ביאור. רק נסכם ונאמר שהתכונה הטבעית והייחודית של האשה היא בניית ביתה וטיפוחו. פירושו: טיפוח צורתו החיצונית והפנימית, טיפוח האוירה והמידות, של הבית. גם כאשר הבת יוצאת ללמוד לימודים שונים, אסור שתשכח את מטרתה וייעודה הטבעי.   

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה